לאסוף את השברים מן ההריסות • טור דעה

מאז קין והבל יש מחלוקות בעולם. לדבר בגנות המחלוקת אל יהודים שמחונכים על פי תורה, הרי זה כמכניס תבן לעפריים. אין שום ענין וחידוש בשום הטפה כזאת. גם המחלוקת וגם גנותה, ירדו כרוכים.

תמיד היו מחלוקות ותמיד גינו אותה ושני הצדדים שילמו מחיר כבד עליה. לא רק במובן הרוחני, אלא גם במובן המעשי. לא רק באותו הזמן אלא גם לעתיד לבא.

אחת המחלוקות הגדולות לשם שמים שהיו בהיסטוריה מוכרים לכל באי בתי המדרש. משום כבודם של צדיקים נבג"מ, לא נזכירם בשמותם. כמו שאמר יעקב אבינו: "בסודם אל תבא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי כי באפם הרגו איש".

גדולי עולם העידו ששני הצדדים בגן עדן העליון - כוונתם לשם שמים היתה. אבל שנים לא רבות לאחר מכן היהדות האשכנזית התגלגלה לתוצאות נוראות של השכלה ורפורמה. כל תנועות הכפירה שקמו כמה דורות מאוחר יותר, ינקו את ארסם וליצנותם, מסיפורי יצר המחלוקות בקהילות ישראל השונות והמגוונות, בכל מקומות מושבותיהם.

לא זו בלבד אלא שכל ההסתה הגרמנית נגד היהודים בנויה על סיפורי ליצנות וצחוק של סופרי ההשכלה היהודים שהוציאו דיבת העיירה רעה באידיש ותורגמו לכל השפות הזרות. המלשינים והבוגדים שיצאו מן העיירה הם שמסרו אותנו לאומות העולם כי היהודים הם בעלי מידות מגונות ונחשלות. הם בנו את הסטריאוטיפ האנטישמי של היהודי הנצלן שאין לו בעולמו אלא תאוות הכסף והממון וכו' וכו'. כולם היו פרי באושים של מרירות ולשון הרע ומחלוקות נגד הרבנים והדיינים ועל החרדים לדבר השם.

לעומת זאת במקומות בהם שררו אהבת חברים וכבוד תלמידי חכמים ואמונת צדיקים, שם פרחו ערוגות הבושם של בחורים ואברכים שעלו ונתעלו בתורה ובחסידות ואלה גידלו דורות ישרים ומבורכים, שמהם צמחה היהדות הנאמנה, המעבירה את שרביט הזהב מדור לדור עד שזכינו לדור דעה בו אנו חיים היום.

האמת ניתנת להיאמר, שבתוך כל הרעש הגדול שהמחלוקות הפוליטיות והקהילתיות שישנם בימינו, צריך לזכור שלפני מלחמת העולם היו מחלוקות קשות יותר בכל עיר ועיירה סביב תפקיד הרב והשוחט, הגבאי והחזן, המוהל והממונה והגזבר. בגלל העוני והדוחק אנשים קשיי יום ביטאו את מרירותם במחלוקות שאי אפשר לפורטם כי רבים הם.

בימינו המחלוקות הם יותר פוליטיות וציבוריות ופחות מחלוקות אישיות הנוגעות ללחם ולמים. היום זכינו לדור שבע שלכולם יש מה לאכול ברוך השם. אמנם יש מצוקות דיור ופרנסה, אבל לא עד כדי צורך להילחם על כל חצי משרה של שוחט ובודק למשל. גם האיסור לדבר לשון הרע על אדם פרטי, חדר עמוק בתודעה החרדית. אם מישהו יעמוד ויעשה מחלוקות בבית הכנסת על הגבאות ועל בעל הקורא ובעל התפילה, בוז יבוזו לו.

ראיתי באחד הספרים שבשמחת תורה צריך להיזהר מפני מחלוקות ולשון הרע, כי באותו היום נבחרים הגבאים בקהילות ישראל. בימינו ב"ה כל אחד מכבד את חבירו בעול הגבאות בבית הכנסת וצריך לחפש בנרות מישהו שיסכים לגשת לפני התיבה. אבל כשמגיע לענייני הציבור, שם מתרוצצים הבנים בקרבה וכל אחד רוצה להיות נשיא ארצות הברית. כל אחד יודע איך צריך לנהל את העולם ויש לו מה לומר על המשבר בין תורקיה לסעודיה. הצנועים מסתפקים בתפקיד ראש הממשלה בארץ. זאת למרות שיודעים איזה צרות ורדיפות והשמצות עובר ראש הממשלה במדינת היהודים.

***

יכולנו לפרט את כל מסכת המחלוקות המיותרות שמלוות את הציבור החרדי בחודשיים האחרונים, בעקבות הבחירות לעיריות שיחולו בשבוע הבא. אבל חבל על הדיו ועל נייר העיתון, כי בעוד שבוע ימים, הכל יתברר כעורבא פרח ותשקוט העיר חמש שנים.

סיבה שניה שאין אנו רוצים לפרט את המחלוקות ולהסביר עד כמה הן מיותרות, כדי לא להיכנס לעמדת השופט ולהחליט מי צודק ומי מחריב, מי משקר ומי דובר אמת. נסתפק בקביעה חד משמעית. כשם שבבני ברק ובבית שמש, באשדוד ובפתח תקוה, בקרית גת ובגבעת זאב, אפשר היה ללכת ביחד, בלי פילוגים, כך אפשר היה לעשות זאת גם בירושלים ובחיפה ואולי אפילו גם באלעד. אם כי באלעד אינני מכיר את כל הפרטים. בשאר המקומות ביודעי ומכירי קאמינא, שאפשר היה ללכת לבחירות למועצת העיר ברשימה משותפת ליהדות התורה. חבל מאד שדווקא בעיר הקודש והמקדש לא נמצאה הדרך להשיג הרבה יותר ביחד, מאשר ישיג איזשהו צד בפילוג הנורא. ולמה זה נורא?

אילו היה מדובר רק במחלוקת העוסקת בשאלת הייצוג האנושי והשגת משאבים ושטחים לבתי כנסת ולבתי חינוך, גם את זאת אפשר היה להסדיר במשא ומתן הגון, בלי אינטרסים זרים של אנשים שאין טובת העיר וטובת הקהילות לנגד עיניהם. אינני רוצה לומר מאיזה צד היו המכרסמים שעשו הכל לפלג ולהחריב. לא בגלל שאינני יודע אלא בגלל שאינני רוצה להוסיף אש לתבערה. אך זאת האמת שהיו אנשים שלא רצו ללכת ביחד לא בגלל שאי אפשר להסתדר אלא בגלל שרצו להיבנות מעצם המחלוקות. זה יסוד החורבן בכל מחלוקת. כאשר עצם התיגרה, הופכת למטרה. במקום להיבנות בדרך העשיה והבנין והיצירה ושיתוף הפעולה בין יראי השם, גם לי גם לך יהיה. אנשים בודדים בחרו בדרך "גם לי גם לך לא יהיה". התוצאה תהיה הרסנית, לא רק בשבוע זה ובחמש השנים הבאות אלא גם בהטלת ארס המחלוקת כדרך חיים ציבוריים לשנים רבות. כל אחד מוכן להפסיד שתי עיניים ובלבד שהשני יאבד עין אחת.

שמתם לב, שאיננו מאשימים איש או קבוצה זו או אחרת, למרות שיש לנו דעה בענין. זאת משום שמטרתנו בדברים אלה לקרא לכל הציבור החרדי לפעול ולהפעיל לאיסוף השברים לאחר הבחירות ולא כדי להנציחם.

אמנם לשבחה של מערכת הבחירות הזאת ייאמר, כי להבדיל ממה שהיה לפני שלושים שנה, אף אחד לא אמר שהתורה ניצבת בצד אחד והחסידות ניצבת בצד השני ומצוקי ארץ בגן עדן נלחמים זה בזה ח"ו. כבר מזמן הכל יודעים שהתורה שוכנת במשכן החסידות והחסידות צרובה עמוק בלב עולם התורה. אבל עדיין הפלגנים הצליחו להכניס ריב ומדון על רקע תחושות קיפוח בהקצאת מבני חינוך והזנחת שכונות מעורבות ושורה של טענות, שאפשר היה לבררן וללבנם על שולחן האמת והשלום אהבו. בשבוע הבא אף אחד משני הצדדים אגודת ישראל ודגל התורה לא יוכל לטעון לקיפוח ייצוגי, כי הבוחר יגיד את דברו בקלפי. לכן זה יהיה הזמן להתכנס בתוכנו וליצור רב שיח בין כל המפלגות החרדיות לדאוג לצרכי הציבור באופן שוויוני.

אגב, ישנן תחושות אמיתיות של מחסור באלפי כיתות במגזר החרדי. לכן כשזורקים ככר לחם אחת למחנה עובדים רעבים, הם ימרטו זה את שערותיו של זה על פרוסת לחם. כך עושה המשטר החילוני בענין מבני בתי חינוך. אבל כאן יש לומר לכל העסקנים. אל תשאלו למה יש לקהילה זאת מבנה יפה, לפני שאתם עמלתם וטרחתם ורצתם והשתדלתם והשקעתם במבנה החינוכי של ילדכם. אתה לא יכול לשבת בבית ולהגיד, אני רוצה לקבל את מה שיש לשכן שעמל וטרח ויגע בבנין ביתו.

הדרך הטובה ביותר לאחות את הקרעים ולאחד את השורות הנפרדות, הוא להתנתק מאנשים שמטרתם היא המחלוקת עצמה. רק מי שלנגד עיניהם כבוד שמים וצרכי הציבור בלבד, הם יוכלו לאחד שוב את הציבור החרדי לחטיבה אחת. רק הרבנים וגדולי ישראל שליט"א יוכלו להתכנס בשבת אחים גם יחד, מיד לאחר הבחירות ולהוביל את כלל הציבור החרדי לנתיב השלום ושיתוף הפעולה. זה הכרחי ונחוץ ודחוף אל מול השלטון החילוני, המשתמש במחלוקות הפנימיות להנציח את האפליה והקיפוח של כל צרכי הציבור החרדי. והאמת והשלום אהבו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!