ח"כ מקלב: יש סיכוי שנתמוך ביוסי דייטש

הכתובת הייתה על הקיר

כישלון עם כל כך הרבה כתובות, מזמן לא נראה במחוזותינו. ההכרעות השיפוטיות בשתי ערכאות, שפסלו את מועמדותו של פינדרוס באלעד - היו חרוטות באותיות קידוש לבנה. לא על דפי העתירה, אלא מעל גבי התשובה שניתנה בשם המועמד שנפסל.

פינדרוס נאות לקבל בהכנעה את 'דיל התנועה' ולהעביר את כתובתו לצרכי התמודדות, אך לא הסכים להעמיד בסימן שאלה את האינטגריטי האישי שלו כמי שחותם על תצהירי סרק. בתשובתו המשפטית הראשונית הציג פינדרוס את העובדות כהווייתן, את האמת כמרכז חייו, בלי לשבש ולטייח. בעולם האצילות – הוא היה מוכתר לאביר מסדר האמת. בעולם המעשה – הוא נשלח אחר כבוד לכתובתו המקורית בירושלים של מעלה, בעיר העתיקה.

הדומיננטי מבין שופטי ההרכב שישבו על המדוכה בבג"ץ השבוע ודחו את העתירה, הוא השופט ניל הנדל, הידוע באומץ לבו ובנועזות פסיקותיו. לפני פחות משבוע הוא הפך על פניהן את החלטות השלום והמחוזי שתמכו בעמדת שר הפנים ובעמדת המדינה בעניינה של הסטודנטית אל קסאם שכניסתה לישראל נאסרה בערכאות קודמות – והותרה בבג"ץ. זהו בדיוק השופט שמועמד שנפסל במחוזי יכול רק לייחל שיישב בהרכב הדן בעתירתו ויהפך בזכויותיו.

הרוצה להתחכם – יצפין. בחיפה האדומה ראינו איך אותו הנדל מוביל לאישור המועמדת החיפאית עינת קליש – שעתירתה נגד עמדת פקיד הבחירות, הכרעת המחוזי ועמדת המדינה - התקבלה. המעלה של הרכב נועז שמקדש את המהות ואינו חושש להפוך החלטות של ערכאות קודמות - כמו פסילתה של מועמדת מקומית בגין פגמים פרוצדוראליים - הפך עבור פינדרוס מיתרון לחסרון.

ההתרשמות של השופטים הייתה שבכל הנוגע לאלעד לא מדובר בפגם פרוצדוראלי שניתן לרפאו באמצעות שימת דגש על המשקל העודף שיש לייחס לזכות לבחור ולהיבחר. ההצנחה ברגע האחרון והמעבר עם חצי רגל באלעד ורגל וחצי בירושלים, נתנו לשופטים את הרושם שפינדרוס הוצב כמועמד שר הפנים לראשות ועדה ממונה, ולא כמועמד לגיטימי לראשות עיר המתמודד מקרב תושביה.

בעניין הזה, אין מה לבוא בטענות לפינדרוס, שעשייתו המוכחת מלמדת כי אין ראוי ממנו להתמודד על כל תפקיד ציבורי, באשר הוא. מיותר גם לבוא בטרוניה לתנועת ש"ס שמלכתחילה דרשה להריץ מועמד ספרדי בתמיכת דגל התורה – ואף הציעה את יוסי שטרית זמן רב לפני המועד האחרון, כמועמד מוסכם מטעמה.

מגיש העתירה שי נתן, המכהן גם כראש המטה של סגן שר הביטחון, נחשב לבן בריתו הפוליטי של פרוש מזה כחמש שנים. בדגל התורה ובש"ס הפנו אצבע מאשימה לעבר ראש העירייה המכהן ישראל פרוש, אך זה מצדו דוחה את האישום בתוקף וטוען כי אין לו יד וגם לא רגל במהלכים המשפטיים שהובילו לפסילה. פרוש מוסיף להצהיר בתוקף כי היה מעדיף לנצח בבחירות ולא בבית המשפט. בעניין הזה ניתן לדמותו למאמן שמתראיין ומביע צער על כך שקבוצתו זכתה בניצחון טכני, כשהוא מסביר עד כמה היה עז רצונו להביס את היריבה על המגרש. רגע לאחר מכן, הוא נכנס לחדר ההלבשה, מוודא שאין איש תקשורת בשטח ומסמן באצבעותיו V.

מבחן סיבולת

הכתובת, ולא רק במובן המטאפורי, הייתה על הקיר. מבלי להיכנס לזהות השולחים והשלוחים, הרי שכל מי שהיה מעורב בתהליך הבאתו של פינדרוס לעיר היה חייב לקחת בחשבון שעל כל צעד ושעל תוגש עתירה. מיום היווסדה לא עברה על אלעד מערכת בחירות שאין בה עתירות. כך היה בעבר כאשר דגל התורה עתרה לפסילתו של מייסד העיר צוריאל קריספל מהתמודדות מול יעקב אשר, בטענה שכראש מועצה ממונה היה עליו להתפטר מראש, כדינו של עובד ציבור החפץ להתמודד. קריספל הפסיד אז במחוזי וניצח בבג"ץ – במה שנדמה השבוע לרגעים כהיסטוריה שתחזור על עצמה. ההיסטוריה הפכה לבסוף להיסטריה.

יעקב אשר שהפסיד לקריספל ומונה לממלא-מקום שתה גם הוא מכוס התרעלה המשפטית כשבמהלך הקדנציה נטען נגדו כי הוא משמש כממלא-מקום באלעד בעודו מתגורר בבני ברק. אחר כך באו העתירות נגד צביקה כהן, יצחק עידן וישראל פרוש – שנסרקו ונסקרו במסרקות של ברזל עם הגעתם לעיר ויצאו בשן ועין מהתמודדות בערכאות שיפוטיות. העיר הנהדרת הזאת, מלאה עתירות, כרימון שנצרתו משוחררת.

לא ניתן להתעלם מהזעקה האותנטית שהשמיעו בש"ס ובדגל התורה נגד פסילת המועמד הרשמי של שתי המפלגות הגדולות בעיר. ובאותה נשימה אי אפשר לעצום את העיניים לנוכח הרשלנות התורמת וההתנהלות הבלתי מובנת של המתלוננות. החברים מדגל התורה שהפסידו, גורשו וגם נאלצים לשלם בדמים מרובים, לא נדרשו להוציא פרוטה. די בכך שהיו מיישמים מלכתחילה את ההנחיות הברורות של עו"ד חדד בחוות דעת מוקדמת שניתנה לסיעת אגודת ישראל זה לא מכבר.

השימוש האובססיבי בחטיבת הצנחנים בקרבות הערים – מחייב מחשבה מחודשת. אלעד כבר אינה מועצה מקומית צעירה, אלא עיר ואם בישראל שתושביה ראויים להצמיח הנהגה מתוכם. צריך לומר לשבחו של צוריאל קריספל, שכבר במהלך המו"מ הבלתי נגמר הוא היכה על ראשי הקדקודים מש"ס ומדגל התורה בנבוט (מילולי, מילולי), והבהיר כבעל ניסיון כי יש להעדיף בחירת מועמד מקרב תושבי העיר. בניגוד לפוליטיקאים אחרים שמדברים על אחרים ומתכוונים לעצמם, הרי שקריספל הציע שמות ברורים (אבי שטרן מטעם דגל כדוגמה), ולא את שמו שלו.

אין לדעת איך הייתה מסתיימת מערכת הבחירות באלעד – אלמלא באה לעולם העתירה לפסילתו של פינדרוס. סביר להניח שרובו ככולו של הציבור הליטאי היה מקיים את הוראת מרן הגר"ח מאחורי הפרגוד. ובאותה נשימה, התובנה הרווחת גם בקרב נציגי דגל התורה בעיר היא שתושבים רבים נשמו לרווחה לנוכח הדילמה שנחסכה מהם – האם להצביע למועמד מוצנח (וראוי לכשעצמו) חרף רצונם הטבעי והכל כך הגיוני, לתמוך במועמד שבא מקרב תושבי העיר ומכיר מקרוב את נפתוליה ובעיותיה.

את הדילמה הזאת שלוקחת עד לקצה הסיבולת את אמונת החכמים התמימה, כדאי שהעסקנים האחראים יחסכו בעתיד מהתושבים. אפשר לדאוג למציאות של גם וגם ולשלב בין בחירה במועמד ראוי מקרב תושבי העיר, שהוא שליח נאמן הן לשולחיו חכמי הדור והן לבוחריו תושבי העיר. לכישלון הזה אפוא, אבות רבים, ואין המדובר בשופטים. נותר רק לקוות שבעתיד לבוא, יופקו הלקחים.

מארש קליש

רגעים ספורים אחרי שהתפרסמה החלטת הבג"ץ, נכנסתי בצוותא עם עמיתי יעקב ריבלין ללשכתו של ח"כ אורי מקלב. הח"כ המתמיד מבין חברי הבית, מקפיד לפתוח את היום במשכן הכנסת גם בימים טרופים בהם חבריו אצים, רצים ומתרוצצים מעיר לעיר. בשעה שישבנו עמו שררה באוויר התחושה שהיום יסתיים בניצחון טכני כפול של אגודה, באלעד ובחיפה, ובסיעה המרכזית עוד ילחינו 'מארש קליש' מיוחד לרגל המאורע.

ציפינו לראות ח"כ נכה רוח המשיב לשאלותינו בפנים נפולות – ובמקום זאת מצאנו אדם שמביט לפנים ולא לאחור. "אני ליטאי קר", הוא העיד על עצמו - כאחד מהנציגים היחידים בתנועת דגל התורה שבעורקיו אכן זורם דם ליטאי אמיתי (בתערובת 'גן חסידי', קרלינאי).

במקום להתמקד במריבות העונתיות, ביקש מקלב להיזכר בקדנציה המאוחדת שעברה על כוחותינו ובאתגרים הצפויים לנו תכף ומיד לאחר פרסום התוצאות: "יש פה התמודדות פוליטית ולא מאבק על עצמאות והכרה כפי שהיה בתשמ"ט ולכן אני מציע לכולם להיכנס לפרופורציה ולהירגע".

מקלב הציע לעצום עיניים ולדלג לעוד כחודש ימים, אחרי שיסתיימו הבחירות ויחלוף גם המועד של הסיבוב השני בירושלים. "במה אתם חושבים שכולנו נהיה עסוקים?" הוא שאל, וכשהצענו לרגע אופציות כמו הקרב על התפקידים בירושלים, הגוש החוסם באלעד, או המאבק העתידי על הרכב הרשימה הארצית, מקלב הניד בראשו לשלילה: "בוא לא נשכח שמיד אחרי הבחירות, העיסוק המרכזי של כולנו יהיה בחוק הגיוס". בעניינו של החוק הזה, אגב, לא נעשה דבר מצידנו מאז החלטת מועצת גדולי התורה, כאשר גם גורמים במשרד הביטחון עמם שוחחנו הרימו השבוע גבה לנוכח ההתמהמהות.

לרעיון פירוק המעטפת הסדוקה של יהדות התורה גם בבחירות הארציות – מקלב מתייחס כמו לעתירה חסרת סיכוי שנדחית על הסף: "ננהל מו"מ ונדרוש שתהיה רוטציה והתחייבות למימוש החוק הנורווגי, אבל אינני רואה סיטואציה שבה ניפרד מאגודה ונרוץ עם ש"ס. הרי גם כיום ברוב הערים אנחנו רצים ביחד, מה שפועל טכנית לרעתנו היות והאות ג' מזוהה בערים רבות גם עם הסיעה שלנו. אנחנו מרגישים שנעשה לנו עוול גדול באלעד, אבל לטעמי גם שם צריך לעשות חושבים ולפעול בקור רוח. גם בירושלים צריך לפעול מהראש ולא מהרגש. אם משה ליאון יעלה לסיבוב שני, אני מצפה מאגודה לתמוך בו. אם יוסי דייטש יעלה לסיבוב שני – אני אומר כבר מעכשיו, בלי שום תנאים, שנתמוך בו כולנו".

הדברים של מקלב, הם כמים קרים לנפש עייפה. הציבור החרדי צמא למנהיגות מקרבת ולא מרחיקה, מאחדת ולא מפלגת. הנהגה שתביא לידי ביטוי את הלכי הרוח של ציבור עייף ויגע, שאינו מבין הכיצד בפתע פתאום הועבר ללא כל סיבה מתחושת לכידות להרגשת מלכוד. אורי, אורי, שיר דברי.

עונת הנדידה

הסיפור באלעד הוא מעשה עשוי. הבקשה לדחיית הבחירות שנשלחה לדרעי בהזמנתו והועברה להנגבי לבקשתו, היא חד גדיא שמיותר להשקיע בו תרי זוזי. הסיכוי שהחלטה על דחיית בחירות לבקשת מפלגה שהריצה מועמד שלא צלח את מבחן נדידת המגורים – תשרוד מבחן שיפוטי כלשהו, כמוהו כסיכוי שהעגורים יישארו באגמון החולה בתום עונת הנדידה. בהשוואה קצת יותר משפטית ניתן לסכם ולומר, שאפילו ההיתכנות שהייתה בשעתו למהלכים המשפטיים שנעשו בחריש והביאו לבסוף אובדן העיר – הייתה גבוהה יותר. הדוגמה הזאת רלוונטית לנוכח זהות המעורבים, כאשר שלומי אמונים, מצאה עצמה אז בצד המשפטי המפסיד, לצד סיעת האחות דגל התורה, שהפכה לאחרונה לאחות חורגת.

בש"ס ובדגל מודעים עד כאב לסופיות הדיון, והפעולות שננקטות, משפטית וגם פוליטיות (דוגמת ההצעה של ריצה תחת התחייבות להתפטרות), נועדו כדי להשפיע על הרכב המועצה ולא על זהות העומד בראשה. אחרי שנגזר גורלו של המועמד מטעמם למוות פוליטי, יש לבצע הנשמה מלאכותית – כדי להביא לבחירת גוש חוסם במועצה מטעם ש"ס ודגל.

אם יש עיר שראוי כי תושביה יחתמו על עצומות, ויעבירו אותן בדחיפות לכל ראשי המפלגות, הרי שזו בית שמש, כאשר שם, דווקא האחדות בין השורות, גוררת אדישות שעלולה לעלות לחרדים במחירים כואבים. תושבי בית שמש יכולים להרגיש ככאלה שנפלה בחלקם הזכות להוכיח, לציבור כולו וגם לפוליטיקאים שפועלים בשמו, כי השלום משתלם מהמחלוקת. אם המנדט המחודש שהמועמד החרדי יקבל ברגעים של אחדות, יהיה מחוזק יותר מזה שניתן לו בימים של מחלוקת, יחלחל המסר שבפוליטיקה החרדית – השלם (או שמא: השלום) גדול מסך חלקיו.

טורו של עו"ד אבי בלום מתפרסם ברשת קו עיתונות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!