הטיעון האנאלפביתי והאווילי של יו"ר 'אגודה'

ככל שמתקרב יום הבחירות, לחץ נוראי ומחניק אופף את כולנו. אנו רגילים לבעלי אינטרסים, זמניים משרדי פרסום וכדומה, שמתפרנסים מיצירת קיטובים ואפליה. זהו תפקידם ואין אני מלין עליהם.

אבל אני משתומם לנוכח ראשי סיעות חשובות בתוככי יהדות התורה והשבת, שכביכול בימים כתיקונם מהווים סמל ודוגמא לאנשי טוהר ואנשי עזר, אשר כל הפונה אליהם מיד נענה, שמגלים במערכת בחירות זו את כל המסתתר בלבם ביחס למפלגת עולם התורה 'דגל התורה'.

ביטויים חסרי מעצור בניחוח גזעני כלפי מפלגה שזקפה את גבה אחת ולתמיד ובקשה את עצמאותה הרגעית, רק בכדי שיכירו בכוחה. מה העוול הגדול? ממה הפחד הגדול?

"אם הם יקבלו אחד יותר מאתנו, אוי ואבוי מה יהיה כאן. אוי ואבוי מה יהיה כאן", הם אומרים.

מה יהיה כאן?

אני אישית מעריך מאוד את הדובר שאמר זאת בלהט. מהיכרות אישית עמו, הוא איש יקר וטוב, אוהב לעזור לכולם באמת. אני גם מעריך את עשייתו הציבורית. אך תמה מאד ולא מבין ממה הוא חושש כ"כ? ממה הוא מפחד כ"כ. נכון שנציגי דגל התורה ידועים בעוצמתם ובכושר הנהגתם הן מבחינת חריצותם, פועלם הפוליטי, ורהיטות לשונם שאינה מביישת את שולחיהם ומשיבה לחרפינו דבר.

אך אלו עדיין אינם סיבות מספיקות להלך אימים על ציבורים שלמים. זו מקסימום קנאה טבעית בין נציגים. למה מגיע לציבור הרחב להיות עד לתופעה כה אומללה של נציגי ציבור מקיאים בכל מיקרופון מזדמן. אני חרד לאיבוד הפרופורציה הבלתי נשלט הזה.

מהיכן שאב יו"ר הסיעה המאוחדת את האמירה האווילית באומרו זאת קבל עם ועדה מריעים. מרן הרב שך ומרן הפני מנחם קבעו שישים מול ארבעים.

אולי יאמץ כבוד יו"ר הסיעה את קביעת ראש הממשלה הראשון, למתן פטור לחמש מאות תלמידי ישיבה בעת קום המדינה ותו לא. הרי בזמנו הסכימו מועצת גדולי התורה לכך ומדוע אנו נאבקים בחוקי הגיוס למיניהם. איזה מין טיעון אנאלפבתי ואומלל טמון כאן?

בדיוק בגלל יחס משפיל זה של ראשי 'אגודת ישראל', קמה וגם ניצבה בעוז ובעוצמה תנועת דגל התורה כדי "שפעם אחת ולתמיד", נאטום טיעונים מופרכים ואומללים אלו.

האיומים על נקמות יזומות מול דגל התורה, באם לא תתמכו במועמד פלוני לא נתמוך במועמד אלמוני, מראות לנו בעליל את שליטתם המלאה של אותם נציגים פוליטיים ברבבות בוחריהם כאילו הם בעלי הבתים היחידים.

צחצוח החרבות בפיהם של אותם מאיימי סרק, מלמדים יותר מכל על חוסר השליטה והפרת כל איזון ממהלכיה הנבונים של תנועת 'דגל התורה' שמושתתת על דעת תורה נקייה נטולת אמוציות אישיים.

נקודת המפנה החמורה שממנה החלה הבוקה ומבלוקה וההפקרות הזאת מצדם של גורמים בכירים באגודת ישראל, החלה מעת שלא מחו בתוקף על אותם צווחות מזלזלות באתרי תקשורת, מפיהם של אותם גורמים שעמדו ללא חת והתרברבו בחוצפה כנגד ביתו של מרן שר התורה, על כך שכביכול מתערבים הם בדעת התורה, עפ"ל.

אין ולא אחד מהם שהעז ברוחו לומר עד כאן, לא ניתן לזלזל בבית מרן שר התורה.

כאשר נחצה הקו האדום, מותר כבר הכל. כשמתרגלים להחציף פנים מול גדולי ישראל, הדרך קצרה לטשטוש כל הקווים ההגיוניים.

דווקא משום כך, מערכת בחירות זו חשובה ונצרכת עד למאד. לא בכח מספרי גרידא עסקינן, אלא בכח השפיות שישלוט על העם היושב בציון.

האם ניתן את כוחנו לאותם נציגים שמשחררים מפיהם כל העולה על רוחם, בהפקרות גמורה, או שנילחם בעד נציגי עולם התורה, שכל כוחם שואבים הם מכוח העשייה הציבורית האמיתית.

אשר על כן, נקראים כולנו אל הדגל, כדי שאחת ולתמיד נוכיח שההיגיון המוסרי ודעת התורה, היא השולטת לאנשי קריה נאמנה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!