"חבריי גרמו לי להידרדרות רוחנית עצומה"

יצא לי השבוע לנחם משפחה שאב המשפחה שלה נפטר. ישבתי ודיברתי עם הבן יחיד שהיה לאותו אדם, שאני בקשר איתו באופן אישי מספר חודשים. וכך הוא אומר לי: 'בוא אספר לך מה הסוד, איך חזרתי בסוף ליהדות בחזרה...'.

"הייתה לנו אמא נכה, היא הייתה בכיסא גלגלים ואבא שלי היה יהודי פשוט, הוא נאבק כל השנים קשה לפרנסת המשפחה. כשהייתי ילד, כשכל אחד היה מספר במה אבא שלו עובד, אני בחיים לא סיפרתי לאף אחד במה אבי עובד. התביישתי בזה, אפילו שהיה לי את האבא הכי מקסים בעולם".

אבי היה שוטף כלים באחד מאולמי השמחות, ובלילות מאוחר הוא היה יוצא להוציא את פחי הזבל מהבניינים החוצה, כדי שמשאיות פינוי הזבל יוכלו לקחת אותם למחרת בבוקר...

אך היה לי אבא טוב, אבא מיוחד, הוא נתן לנו אהבה, כבוד, גבולות, יחס, הקשבה וחום. בקיצור כל מה שילד צריך כדי לגדול בריא.

כותב השורות, מרדכי רוט

אבי לא היה הרבה בבית, רוב הזמן הוא היה עובד. אך על משהו אחד הוא אף פעם לא ויתר, הוא לא ויתר על להרדים אותי בלילה, מאז שאני זוכר את עצמי עד שהלכתי ללמוד בישיבה קטנה בפנימייה.

זו הייתה שעת האיכות עם אבא שלי. כל לילה במשך שנים לפני שממש הייתי נרדם, אבי היה אומר לי לפני השינה את המילים הבאות: תזכור תמיד ילד יקר שלי, שיש בורא עולם שברא את העולם והוא משגיח עליך ועל כל העולם, והוא שומר עליך תמיד ואוהב אותך, הוא שומע אותך תמיד ואתה תמיד יכול לבקש ממנו כל מה שרק שתרצה.

ולבסוף הוא הוא היה מוסיף: וגם אני אבא וגם אמא תמיד אוהבים אותך ותמיד שם בשבילך. כך הוא היה אומר לי את זה: בפשטות, בכנות. בכל לילה, הוא לא היה מוותר על זה. דווקא המילים האלו הפשוטות הם ממש הצילו אותי.

הכל היה יכול להימשך כרגיל ולהיות הכי טוב, עד שבגיל 15 אמי נפטרה, זה שבר את אבי לרסיסים. משהו קרה לאבי החזק והשמח שהיה, למרות שהוא כל הזמן דיבר שהכל משמיים והכל לטובה. אבל כנראה שלמרות הכל זה היה קשה לו.

אני המשכתי בישיבה כרגיל, לומד ומתפלל לומד ומתעלה בעבודת השם. אך בגיל 20 קרה לי את הדבר שהכי לא ציפיתי. אבי קיבל אירוע מוחי, הוא נכנס לתרדמת שהוא לא התעורר ממנה אף פעם. זה שבר אותי מאוד ולאט לאט התחלתי להתחבר לחברים לא טובים. הם ממש היו חברים לא טובים והגלגל לא היה צריך הרבה תנופה, הוא כבר נסע והידרדר לבד לתהום.

לא היה הרבה מה לעזור לאבי, הוא היה מאושפז בבית חולים כשהוא נמצא בקומה, הייתי משתדל בכל יום לבקר את אבי הטוב והמיוחד בבית החולים. הייתי יכול לשבת לידו ליד המיטה, יושב ומלטף את אבי תוך כדי שאני בוכה לאלוקים ושואל: 'למה השם למה דווקא לו? למה דווקא לי?'.

בהמשך התחלתי יותר ויותר להידרדר רוחנית, עזבתי את הישיבה, החברים הלא טובים גרמו לי להגיע למקומות שלא חלמתי עליהם. לא סתם כתב הרמב"ם שאדם ילך ויגור ביערות ובמערות ולא יהיה בסביבה לא טובה שיש בה אנשים לא טובים.

אבל גם במקומות הכי לא טובים שהייתי בהם, מעולם לא עזבתי את אלוקים, תמיד המשכתי לאהוב אותו ולהמשיך להיות בקשר איתו. אמנם פחות קשר במובן המעשי. אבל הייתי כל הזמן 'מדבר עם השם'.

הייתי יכול לבלות לילה שלם עם חברים במקומות מפוקפקים, אבל תמיד בלילה לפני שהייתי הולך לישון היו במחשבתי המשפטים שאבי היה אומר לי בכל פעם לפני השינה, זה פשוט לא נתן לי מנוח.

המילים האלו רדפו את נשמתי, הייתי חושב על זה ובוכה. מצד אחד אמרתי להשם למה זה כך קרה לי ולאבא שלי, ומצד שני נזכרתי באבי איך למרות כל מה שהוא עבר הוא המשיך להאמין בפשיטות ובתמימות.

כך הרצוא ושוב הזה נמשך במשך שנים. היה לילה אחד בו הרגשתי שאני כבר לא יכול יותר. המילים שאבי היה אומר לי כל לילה לפני שהייתי הולך לישון פשוט לא הרפו ממני. ממש בכיתי לילה שלם לאלוקים שיעזור לי. שייתן לי סימן. והוא נתן לי סימן. היינו גרים יחד בתל אביב מספר חברים, כן אלו החברים שדרדרו אותי רוחנית.

היינו ארבעה חברים בחדר, שניים מתוך החברים החלו לריב ביניהם מריבה רצינית. וכך החלה להתפרק החברות שהייתה לנו. עזבנו את הדירה. כל אחד הלך לדירה אחרת ואני חזרתי לדירה של אבי בירושלים.

לאט לאט התחלתי להתחזק בחזרה התחלתי להיות מדריך בישיבה של נוער נושר (מתמודד). התהליך היה ארוך. התחתנתי וברוך השם היום אני שומר תורה ומצוות ועוסק בקירוב רחוקים.

אז אתה מבין שאני חייב לאבא שלי את כל החיים שלי. הוא לא פגש אותי הרבה כשהיינו ילדים, אך הכמה דקות האלו לפני השינה, מספר המשפטים שהיה אומר לי ממש לפני שהייתי נרדם, הם אלו שממש הצילו את חיי".

עד כאן תוכן דבריו. התרגשתי מאוד מסיפורו של אותו יהודי.

לפעמים מסר שאב משנן לילדו במשך שנים לפני השינה, הוא זה שמציל לבסוף את חייו הרוחניים. לטובתכם ולטובת ילדיכם, אל תוותרו על שעת האיכות הקטנה הזו – בשום מחיר.

כמה זה חשוב העשר דקות האלו לפני השינה, לפני שהילדים נרדמים תחבקו אותם, תנשקו אותם, ותגידו להם כמה הם טובים, כמה הם יפים, כמה אתם אוהבים אותם וכמה השם אוהב אותם, שיש השם שברא את העולם והוא משגיח על הכל ושהשם תמיד איתם ואוהב אותם, תמיד - בכל מצב.

ואל תשכחו גם את עצמכם, ממש לפני שאתם נרדמים תגידו לעצמכם כמה אתם טובים ויפים, כמה אתם שווים. שיש בורא עולם ששומר עליכם תמיד ואוהב אתכם תמיד בכל מצב.

דרך אגב, ידוע לכל על המושג היפנוזה. מחקרים רבים אומרים שהדקות הללו לפני שאדם נרדם זהו מצב היפנוטי הכי טוב שבו אפשר להכניס לאדם סוגיות טובות שייכנסו למוחו.

מאחל לכל ישראל מעומק לבי שבת שלום ומבורכת.

לתגובות : [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!