הראשון שנכנס לזירה בראיון: "נשים צעקו לנו שיש ילדים בדירה"

על רקע הטענות לפעילות לקויה של צוותי הכיבוי באסון השריפה בביתר עילית, מסתבר שנער בן 17 היה מהראשונים שנכנסו לדירה לאחר ששבר את הסורגים; הוא כמעט פתח את דלת הבית הבוערת, אך החושך והעשן הסמיך הבריחו אותו.

אשר יונה ויינברגר, תלמיד ישיבת "תקוות ישראל" בראשות הרב חיים גרינוולד, משחזר בשיחה ל'בחדרי חרדים' את הרגעים הדרמטיים מזירת האסון: "הייתי בישיבה שלי, היא ממש קרובה לשם, וקיבלנו הודעות שיש שריפה ליד. בדרך לשם - קיבלתי הודעות שהשריפה החלה לפני 10 דקות בערך".

"אני מתקרב לבניין" מספר ויינברגר, "ואני קולט להבות מהצד, ומכל הצדדים אנשים צועקים. ויש סורגים שמובילים לכך שאנשים לא יכולים לצאת מהחלונות והבניין כולו עשן... ראיתי מקומה פלוס אחד ששם כולם עמדו וניסו להשיג עזרה".

ויינברגר מוסיף לתאר: "בקומה הזו היה הכי הרבה עשן. קלטתי מהצד של הבניין שיוצאות להבות מאחת הדירות. לא התייחסתי לעשן למעלה, היו שם מיליון אנשים. אמרתי: 'אני ארד ללמטה לדירה של האש'. התחלתי לרדת. טיפסתי. זה היה מסובך".

עד הראייה מספר כי הוא לא הצליח להיכנס לדירה של האש. "נכנסתי לדירה ליד. ראיתי שאין שם אף אחד בבית - אז יצאתי בחזרה מהדירה דרך החלון. טיפסתי מהמרפסת לבית בו אירעה השריפה - צעקו לי מכל הצדדים, נשים, שיש שם ילדים".

"אבל לא יכולתי להיכנס, היה שם מלא עשן וחום מטורף, עד שקלטתי שאין לי ברירה, תפסתי שולחן שהיה לידי וזרקתי אותו על החלון, שברתי שם הכל, כולל התריס והסורגים, פתחתי אותו, חיכיתי שתי דקות שהעשן יצא, וגם החום".

הוא מספר על הדרך בה נכנס לדירה: "ירדתי, לא דרך חדר המדרגות, אלא דרך בין 2 בנינים, יש שם שתי חצרות. קפצתי עד למטה וטיפסתי על המרפסות, שהגעתי לשם שברתי את החלון. חיכיתי שיצא העשן, נכנסתי ויצאתי החוצה".

"מכל הצדדים זרקו לי מגבות רטובות. אמרו לי 'תשפוך על עצמך מים לפני שאתה נכנס', ובזמן הזה עוד לא היו כבאים בכל האזור, והצליחו עוד כמה אזרחים להיכנס למרפסת. לא ידענו מה לעשות. צעקו לנו שיש ילדים בתוך הדירה".

ויינברגר עוצר לרגע את נשימתו ואז ממשיך לתאר את הרגעים הקשים ההם:"נכנסנו כבר לתוך הדירה, זחלתי על הרצפה. הכל היה עשן והיה חום מטורף. לא הצלחתי לראות כלום, היה חושך. עד שמישהו הביא לנו פנס של מד"א, הצלחתי להיכנס והגעתי כמעט עד לדלת כדי לפתוח שיוכלו להיכנס מחדר מדרגות וישר יצאתי החוצה כי לא יכולתי להחזיק את הנשימה...".

הוא ממשיך לספר: "הייתה עוד דירה למטה, היה שם אדם מבוגר שלא יכל לצאת. הוא סגר את הבית שלו, דפקנו לו והוא פתח. אמרנו לו שיש שריפה, הוא לא ידע מכלום כי הוא גר מתחת לאזור הבוער - אבל לא היה לו עשן בכלל".

"הוא אמר שהוא נכה והוא מעדיף להישאר והוא נעל עלינו את הדלת, אז הלכתי מהצד השני לפרוץ את הדלת. נכנסתי לדירה דרך חלון, הייתי שם היחיד עם הסבא ולא ידעתי מה לעשות. עזרתי לאנשי הביטחון מביתר לפתוח את הדלתות, וביחד הוצאנו אותו מהבניין. ככה גם מכל הדירות ליד".

"במשך 40 דקות, אחרי שכבר הצלחתי להיכנס לבניין, תפסתי את מי שראיתי - ואיפה שראיתי שאני יכול להיכנס, פשוט נכנסתי והצלתי את מי שיכולתי". על השהות בדירה שנשרפה: "הייתי הראשון שנכנס לשם. לא ראיתי כלום".

באיזה שלב הגיעו הכבאים?

"הכבאים הגיעו אחרי שחילצו כבר את כולם והשריפה הייתה כבויה בחלקה -רק אז הכבאים באו. חשבתי לעצמי: 'מה אתם מגיעים שעה אחרי השריפה?' ואז קלטתי שהם היו למעלה. הכבאים הגיעו 20 דקות אחרי שנדלקה השריפה ורק אחרי שעה הם קלטו שהשריפה לא למעלה אלא למטה. אחרי שאני, אזרחים ו'איחוד' וכמה מד"אים עזרנו להוציא את כולם - רק אחרי זה הכבאים הגיעו".

לא חששת לחיים שלך, אולי תיפגע שם?

"אה, לא כל כך, כי שמרתי, לא נכנסתי יותר מידי. נכנסתי לדירה בפעם הראשונה עם החום והעשן, הרגשתי שאני חייב לצאת החוצה, אבל אמרתי לעצמי 'בוא נגיע רק עד לחדר הבא', וכמעט נכנסתי. אם היה לי פנס הייתי יכול לראות יותר משהו, אבל לא יכולתי לשרוד, לכן יצאתי החוצה".

לסיום אמר ויינברגר בשיחה ל'בחדרי': "אני לא מכיר את המשפחה, אני לא מכיר את האזור שם בכלל. זו ישיבה חדשה שם, אבל אתה יודע - להציל חיים".

יצוין כי לנוכח הטענות, אמר דובר כבאות והצלה מחוז יו"ש, אסף אברס, כי "בבדיקה שלנו עם מערכת השליטה "שלהבת" עולה, כי ההודעה הראשונה נתקבלה בשעה 21:08 וצוות כיבוי ראשון הגיע לזירה ב 21:13. משמעות, 5 דקות לזירה ותחילת פעולות כיבוי וסריקה".

‏רב טפסר ‎דדי שמחי שהגיע לזירת השריפה, הורה על הקמת צוות חקירה בראשות ראש מחלקת חקירות, טפסר רן שלף, על מנת לקבוע איך וכתוצאה ממה פרצה השריפה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!