"אני מוכר פה לילדים בני עשר חלקים במאות שקלים"

יום אחד עצרתי למנחה בשטיבל גדול בהתנחלות חרדית מפורסמת, ונחרדתי לגלות את כולו אפוף עשן סמיך, כמובן שכראשון לזהות את המפגע הסביבתי עמדתי להזמין את לוחמי האש בליווי סופר טנקר, שיבואו לתת קרדיט לביבי ולכבות את האש, אלא שמשהו באוויר לא הריח לי או ליתר דיוק הריח לי מוזר, מכיון שלעשן הסמיך שהתנחשל בחלל האוויר לא היה ריח של שריפה, אלא דווקא ריח מפתיע ומרענן של תערובת פירות העונה, פירות טרופים, פירות אקזוטיים, פירות המהפכה וקורטוב של מנטה.

פילסתי את דרכי בעמוד הענן עד שהצלחתי לזהות פרצופים מתוך הערפל, וראיתי שאת מסך העשן מייצרים כתריסר ילדי חמד קטנטנים, כל אחד אוחז בידו מכשיר עתידני ומהבהב בעיצוב חייזרי שממנו הם שאפו להפיק את המופע הריחני המדובר, עמדתי נדהם ומרוב פליאה ותדהמה התחשק לי סיגריה, הוצאתי מכיס החליפה את קופסת ה"טיים" הישנה והמכווצ'ת שלי והנחתי סיגריה בין שפתי, כשלפתע פרצו מכל העברים הורים מודאגים ופצחו בצעקות "אתה לא מתבייש?, תזרוק את הזבל הזה!, אתה מקלקל את האווירה!," חרדק!, נסחף עבדקן אדמוני אחד באווירה הכללית," נבוך ומבוייש הורדתי את הסיגריה והבטתי בה בכמיהה ובשמץ של תיעוב עצמי.

"אבל אני מכור", ניסיתי להצטדק, "אז מה?" נבח עלי הורה מודאג וכרסתני, בימינו זה כבר לא תירוץ, תוכל לקנות לך סיגריה חשמלית משולבת וחסכונית בכל סניף של דנג'ר סמוק או אלקטרוניק טרור ואפילו בדיגיטל קנסר.

"למרות ש...", הוא הוסיף בנימה מהורהרת, "הטעם ענבים שלהם לא משהו", "כן, מזכיר קצת גרנד ארזים שעבר עליו הפורים", הסכים אתו שכנו העבדקן האדמוני.

"על כל פנים", התנערו ההורים משרעפיהם, "לך אל החנות ושם תמצא את מבוקשך".

למחרת היום שמתי פעמיי אל הסניף הקרוב לביתי, הצצתי פנימה וחטפתי סחרחורת, המקום היה אפוף אדים כחמאם טורקי, נפנפתי את דרכי אל עבר הדלפק שם קיבל אותי חסיד צעיר ומדובלל והסתכל עלי בעינים בורקות, "אתה מאייד חדש?", הוא שאל אותי במאור פנים, "סליחה? זה חנות סיגריות או חלקי חילוף לרכב?", "תתפלא" הוא ענה, "חלק מהרכיבים מסוגלים לעבוד גם ברכב כך שאין לך מה לדאוג בחיים לא תתקע בדרך! מקסימום תוכל למשוך כבלים מהרכב ולהניע את הסיגריה".

פלא פלאים, השתוממתי "ואיזה טעמים יש לך להציע?" שאלתי, "אווווו הגעת לסגולת הכותרת של החנות", הוא משך אותי הצידה בגסות והפנה אותי לעמדת פרוזן יוגורט חדשנית, "הבט ימין וראה" הוא פקד עלי, "כל הצד הימני הוא פרווה וכל הצד השמאלי הוא חלבי תתפנק".

סקרתי ברפרוף מהיר את שלל הטעמים ומגוון הריחות, היה שם הכל מהכל, החל מתפומישמיש מגולען, קראמבל תפוחים מעודן, שטיבל קפה מיושן וכלה בתחמיץ ענבים מריץ ממריץ ומקפיץ.

לאחר שבחרתי לי טעמים ולאחר שהמוכר הנחמד סעד את ראשי במשך 40 דקות בהסבר מפורט מאד מאד, על אוטומייזרים וופרייזורים ועמידות סליל, שאלתי אותו את שאלת השאלות, "אם זה כל כך מסובך, כל כך לא מזכיר סיגריה, למה זה טוב?". 

"אוווו הגעת לפרגולת הכותרת של השאלות, אענה לך כיהודי טוב בשאלה", "שאל בני ונען", השבתי לו בנחמדות. "למה זה טוב סיגריה?", "מזתומרת?" התרעמתי, "סיגריה זה בריא, זה מרפא, מפיג מתחים ומרפה לחצים, סיגריה גם תורמת לעיכול, סיגריה היא אי של שלווה באמצע טירוף החיים", התפייטתי.

"יפה "הוא ענה לי, אענה לך באותה מטבע, סיגריה אלקטרונית עדיפה בהרבה על סיגריה רגילה כי...  אני מרוויח מזה המון המון כסף! תחשוב על זה, הוא צעק בהתלהבות, החוק לא מטיל הגבלת גיל על מכירת ציוד איוד אלקטרוני, כך שאני מוכר פה לילדים בני עשר חלקים במאות שקלים, אין קמפיינים מפחידים ומרתיעים עם תמונות זוועה של ריאות מוצפות מים, כך שאנשים לא נרתעים מלקנות, והחלק הכי טוב, הם אף פעם לא מסופקים, כך שהם ממשיכים לחזור לפה שוב ושוב, וזה מה שטוב בסיגריה אלקטרונית הוא סיכם, ופלט עננה בניחוח בננה על מנת לחתום את דבריו.

מסקנא: אני מצפה להרבה איודים על חיי מטעם משווקי הסיגריות האלקטרוניות, אבל אני שואף להאמין בטוב שבאדם. (וגם דובק נותנים לי גב).

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!