'הדרת נשים' • מאחורי הקלעים של המלחמה הפוליטית

כאילו תמו להן כל צרותיה של מדינת ישראל, והנה קפצה עליה בימים האחרונים צרה חדשה ומחודשת: מלחמת חרדים-חילונים.

לידתה של המלחמה בנושא טרנדי בשם 'הדרת נשים'.

פתאום מצאו כלי התקשורת במה לעלות עליה, והחלו להריץ כתבים לריכוזי אוכלוסיה חרדית לבדיקות טסט פתאומיות. אל תרכיז ה'פטל' המוזר הזה נוספה התנהגות בלתי הולמת של קומץ קיצוניים, שצבעו את המשקה החדש בצבעים מוזרים ומעוררי שאט-נפש, כך קיבלנו את העליהום התקשורתי החדש, המריץ אל ערוצי התקשורת את כולנו, בניסיון נואש להסברה חרדית מסודרת.

חברי כנסת חרדים שבו ועלו לשידורים, מבהירים שאין הם מעניקים כל גיבוי להתנהגות הכוללת אלימות. רבנים הביעו דעת תורה שאינה תומכת באלימות. כולנו ניסינו ומנסים להסביר: חבר'ה, רדו מהגגות, הקיצוניים אינם מייצגים את המיינסטרים החרדי. אבל הקולות נבלעים באפילה.

קשה שלא להתרשם שמאחורי גל המחאה החדש עומדות כוונות פוליטיות, כאלו ואחרות, של מי שמבקשים לקבוע את סדר היום התקשורתי עמו נלך לבחירות הבאות. המוזר הוא איך ראש הממשלה, שזכה רק בימים האחרונים להיכלל ברשימת 19 האנשים החכמים בעולם, עם IQ של 180 נופל לפח השמן הדליק הזה.

מי כמו נתניהו מכיר חרדים, יודע שהם אינם כפי שהתקשורת מנסה לצייר אותם, ומבין שמדובר באירועים עליהם מנצחים קומץ קיצוניים הזויים שהחברה החרדית בכללותה אינה מזדהה עם מעשיהם.

ובכל זאת, מה לעשות, כשהוא מריח תקשורת הוא מתחיל לדברר את עצמו לדעת.

מי שילם יותר

ביום שני יצא מלשכתו ח"כ משה גפני מאוכזב לגמרי: לתקשורת סיפר שהמפלגות החרדיות חייבות ללכת על חשיבה מחודשת ביחס לשותפות שלהן עם הליכוד. היו שהביאו זאת, לגודל הגיחוך, כסקופ עיתונאי.

למה גיחוך? כי בתזמון של אחת לחודש אני שומעת, כבר למעלה משנתיים, את הפזמון החוזר של 'למה לא סגרנו עם לבני', וכמה לא טוב להיות חלק מממשלת ליכוד השנואה על התקשורת. שיאן של הזמירות נשמע בתקופת הדיונים על קצבאות האברכים. אבל שורות מהפזמון נשמעות שוב ושוב כל הזמן.

אלי ישי למד את הלקח המר על שלא סגר ממשלה עם לבני לאחר השריפה בכרמל - עת השפיל אותו בנימין נתניהו - כמעט בשידור-חי. האחרים למדו זאת במנות קטנות יותר. אבל למדו.

הפגישה של נתניהו עם גפני נקבעה כבר לפני כשבועיים, והיא נועדה לעסוק ב'כספים'. סוף שנת כספים כעת, אתם יודעים, וגפני עדיין יושב לנתניהו על השאלטר בנושאים שונים. אלא שפגישה בעידן של 'הדרת נשים' אינה יכולה שלא לכלול מילה או שתיים בנושא.

וכך קרה גם אתמול. גפני ניסה לשבת שם ולהוכיח שהחרדים אינם מזדהים עם מעשי אלימות, וחש לרגע מול שופט בימי הביניים, כשתפקידו להוכיח שלא שחט את השכן הגוי כדי לאפות ממנו מצות.

פלא שיצא ממורמר? לא. פלא שלא זכר מול מי הוא עומד כשנכנס לפגישה. במקום לשמוע מחברי הליכוד הזדהות עם חבריהם לממשלה, אמירות בסגנון של "החרדים אינם אלימים, החרדים אינם קיצוניים", נשמעות שם אמירות כמו ששחרר כרמל שאמה-הכהן.

"כל חבר או חברת כנסת שמאמינים בשוויון נשים וחופש דת וזכויות יסוד לכל אדם, חייב להתייצב היום בעצרת בבית שמש מול בית ספר אורות בנות, ולומר ברוח ימי החנוכה 'באנו חושך לגרש!'", אמר בנאומו במליאה.

אז נכון שבבית שמש פועלת קבוצת קיצוניים שממררת, כך נראה, את חיי תושבי העיר שאינם הולכים בדרכם. כולם סובלים מהם, כולל ראש העיר. אבל מכאן ועד לקריאה להשתתפות בהפגנה שבראשה יצעדו שונאנו, הדרך רחוקה.

"הקיצוניים בחברה מרגישים היום שיש להם רוח גבית. הם מבינים שראש הממשלה אינו באמת מקבל החלטות, ושמשני צדדיו בממשלה יושבים אנשים שמייצגים לאומנות קיצונית מצד אחד, ובמקביל גורמים פוליטיים חרדים שהוא שילם להם בכל השקפת העולם שהייתה פעם של הליכוד שהקצין. מדובר במאבק פוליטי בין אידיאולוגיה שהיא בחלקה לאומנית קיצונית ובחלקה חרדית קיצונית, וניסיון לכפות על הרוב הציוני מדינה שאינה דמוקרטית ואינה ציונית, לבין האידיאולוגיה שלנו, בקדימה, שמייצגת את ישראל הציונית הלאומית והליברלית", אמרה השבוע יו"ר האופוזיציה ציפי לבני.

ואני שואלת: כשהיא מדברת על "גורמים פוליטיים חרדים שהוא שילם להם" (אגב, ליצמן עדיין מחזיק בכיסו את הפתק המוכיח ש'היא' רצתה לשלם יותר. בקשו ממנו הצצה לכיס) - למי היא מתכוונת? לאלי ישי? לאריאל אטיאס? למשה גפני? לאורי מקלב? לישראל איכלר? למי? מישהו מביניהם קיצוני? מייצג ציבור קיצוני? אלים?

"לא זו דרכה של תורה"

"אין אף רב בעולם שיתיר את זה", אמר אתמול יו"ר תנועת ש"ס, אלי ישי, בישיבת סיעתו, כשהוא מתייחס ליריקות על הילדה הקטנה. "זה בניגוד חמור להלכה, צריך לטפל בזה בכל החומרה, כך עשה ראש העיר וכך נעשה כולנו", אמר.

אז אמר.

זה לא יועיל לו, גם לא לנו. הכתובת כבר נחרטה על הקיר, ואיש לא יתן לנו לקלקל את החגיגות.

"אין כאן שאלה של קואליציה ואופוזיציה", ניסה אתמול ח"כ איתן כבל מהעבודה לטעון מעל הדוכן במליאה. הטענה שלו אל חברי הכנסת החרדיים, כך אמר, היא שהם עומדים מנגד: "זה בידכם! זו לא דרכה של תורה". כבל, למי שאינו יודע, גדל בבית דתי מאוד בראש העין. הוא אפילו למד בישיבה שחורה.

מי כמוהו יודע שזו אינה דרכה של תורה. אבל דווקא ממנו הייתי מצפה להבין שהקיצוניות הזו אינה נשלטת גם לא על-ידי נציגי הציבור החרדיים. וכי גפני עצמו לא חטף 'מהם' מכות? אלי ישי לא קיבל? וכי חברי הכנסת החרדים לא גינו את הקיצוניות ואת האלימות במהלך הימים האחרונים מעל לכל במה ומול כל כלי תקשורת?

"הפיתוי גדול להפוך את זה לנושא פוליטי", הודתה ח"כ עינת וילף, מהעצמאות. "אבל זה לא". האמנם? היא נגד הניסיון לשנות זה את אורחותיו של זה, ובזה אנחנו מסכימים, היא בעד נשים, גם בכך כולנו מסכימים. אלא שביישום הדברים בשטח חל שיבוש כלשהו, ולא באשמת הציבור השפוי שפוחד אף הוא מקומץ הקיצוניים. למה, למען ה', לא מבינים זאת הח"כים החילוניים בכנסת?

ורק אורי אריאל, מהאיחוד הלאומי, התייצב לצד החרדים. "אני מכיר היטב את החברה החרדית ואומר לכם 'חזקו ואמצו'". הוא גם דיבר על הניסיון להעליל על החברה החרדית עלילות שווא.

עד הגל הבא

אחר-כך, היטיב להגדיר את נתניהו. "הוא היה צריך לקבל מקום ראשון באולימפיאדה. מקום ראשון בתפיסת גלים. הוא מזהה גל, עולה עליו, מזהה גל, תופס גל. זיהה את גל המחאה החברתית, עלה עליו, זיהה את נושא הדרת הנשים, עלה עליו, זיהה גל של תג מחיר, עלה עליו. וכך הוא משייט עם הגל, מחזיק מעמד כמה ימים, עד לגל הבא.

"ראש הממשלה, שממונה על השב"כ, לא יודע שזה לא הציבור? שמדובר בבודדים?", שאל לגבי אנשי 'תג מחיר'. ואני שואלת אותה שאלה לגבי האלימות והקיצוניות בחברה החרדית: ראש ממשלה, שמפלגתו שותפה בממשלה אחת עם מפלגות חרדיות, שבלשכתו אמנם אין חרדי אחד לרפואה, אך אנשים שומרי תורה ומצוות שיש להם היכרות עם המגזר החרדי יש גם יש - אינו יודע שמדובר בקומץ שאינו מייצג את הציבור החרדי?

ומה לגבי נשיא המדינה, שמעון פרס, שאפילו יועץ חרדי בלתי רשמי יש לו?

בדברים שנשא בכנסת לשגרירי ישראל בעולם סיפר: "ראינו אתמול את השוטרים נאבקים למען שוויון זכויות אלמנטרי בבית שמש, הם עשו זאת בשליחות המדינה כולה. ההפגנה היום היא מבחן לעם ולא רק לשוטרים. כולנו–דתיים, חילוניים ומסורתיים מוכרחים להגן על דמותה של מדינת ישראל מול מיעוט שמפר את הסולידריות הלאומית ומתבטא בצורה מקוממת".

וכי אינו מבין שלא מדובר בציבור החרדי כולו? אפילו לא ברובו?

הוא כן. אבל גל, כמו גל. עולים עליו, לא חשוב מה יודעים ומהי המציאות. עד לגל הבא.

מחמאה למיכאלי

בין לבין הכנסת אינה עוסקת רק בהסתה ויש בין חדריה ואולמותיה גם אירועים חגיגיים. חלקם אפילו מרגשים.

אחד כזה מצאתי בחדר ישיבות הסיעה של ש"ס, שם היו כבר השולחנות ערוכים במיטב הכיבודים, כולל סופגניות ובקבוקי יין. הסיבה למסיבה: יום הולדת 49 ליו"ר התנועה אלי ישי. למען האמת, יום ההולדת חל בכ"ט בכסלו, שחל ביום ראשון האחרון, ופוספס ביום אחד. ובכל זאת, יום שני היה התאריך הלועזי של החגיגה.

לא נחשוד בתנועת ש"ס שביקשה לקלוע דווקא לתאריך הלועזי, סביר יותר, וכך הסבירו המארגנים, שמדובר בסיבות טכניות בלבד. ביום ראשון הכנסת די ריקה, הפוקוס מונח על משרד ראש הממשלה. ביום שני קל יותר לארגן מסיבות שכאלו.

באירועים מהסוג הזה שוכחים, מטבע הדברים, את כל הצרות. "אני מאחל לכולם עד 120", אמר ישי, וקיבל חזרה איחולי מזל-טוב ואיחולי "תמשיך להנהיג את התנועה עד ימות המשיח". לרגע נשכח דו"ח מבקר המדינה הצפוי להתפרסם בקרוב, אפילו חזרתו לזירה של אריה דרעי נשכחה לרגע. מקום 1, מקום 2, מפלגה עצמאית, מה כל זה חשוב כשברקע מסיבת יום הולדת כה שמחה ומרגשת.

היו שם החברים, גם מהסיעות האחרות. הגיע רוברט אליטוב יו"ר סיעת ישראל ביתנו, האיש שצריך לרקוח יחד עם ח"כ אברהם מיכאלי את המרקחת לדו-קיום קואליציוני בשלום, ולתמרן חוקים אל חוף מבטחים, היה שם יו"ר סיעת יהדות התורה, ח"כ ישראל איכלר, היה גם ח"כ לשעבר מאיר פרוש, והייתה שם גם פרח לרנר מלשכת ראש הממשלה עם שיחת טלפון מבנימין נתניהו. "אני עוד זוכר אותך צעיר", העלה נתניהו נוסטלגיות. לגודל הפליאה הוא התרכז בברכות ושכח להזכיר את הנושא הטרנדי הלאומי של נשים, הדרה וחרדים.

"פרח היא הצלע הנשית של ש"ס בכנסת", החמיא לה מיכאלי. והוא יודע על מה הוא מדבר.

אתה שרפת את הכרמל?

ברוח האווירה לא יכול היה ניסים זאב שלא להעלות זכרונות: "זכיתי שרבי אליהו היה תלמיד מובהק שלי במשך 7 שנים", אמר. אם זה לא היה ניסים, זה היה מפדח. אבל כשניסים מספר, זה בסדר. "אני מאחל לו שימשיך להנהיג את התנועה", אמר. מי כמוהו יודע כמה צריך אלי את הברכה הזו. דרעי כבר נושף בעורף ועם עוד קצת תמיכה מבית ה"אם תרצו" לא חייב להישאר בגדר אגדה.

"49 נכנס כבר לשנת החמישים", הזכיר השר משולם נהרי לישי. "מ-50, זה כבר עולם אחר לגמרי", אמר לו. מי כמוהו יודע.

"אתה בראש הפירמידה", הזכיר לו ח"כ יצחק ועקנין, וסיפר כי כשלתקשורת אין במה להתעסק והיא עוסקת בהבל ורעות רוח. ודווקא בחנוכה. כך תקפו אותנו בחנוכה שעבר על השריפה, כך תוקפים גם השנה.

"מה שאנחנו מחסירים בעשייה הציבורית, ישלים לך אלוקים", איחל לו השר יעקב מרגי, ולא פירט. אם היינו צריכים לפרש את דבריו היינו מוסיפים: מה שאנחנו מחסירים בעשייה הציבורית בגלל לחצים של אחותנו, הסיעה המתחרה, ישלים לך האלוקים; מה שאנחנו מחסירים בעשייה הציבורית בגלל אילוצים רבניים של אחינו האשכנזים, ישלים לך האלוקים; מה שהיינו רוצים לעשות ואנו נמנעים לעשות בגלל התקשורת, ישלים לך האלוקים. די לנו במה שאנחנו מצליחים לעשות, גם אם עדיין אין מועצה דתית במודיעין עילית ורב משלנו בעיר הבירה.

פרוש סיפר לכולם איך באישון לילה, כשהוא צריך משהו לטובת הציבור, הוא מרים טלפון "לאלי הביתה". שם קל לתפוס אותו, אין לשכה, אין כוורת. "תעלה ותצליח למגינת ליבם של כל אלו שלא רוצים בכך", איחל לו.

איכלר סיפר לישי כי "היום אתה רק סגן ראש הממשלה", אבל אם הייתה פה דמוקרטיה אמיתית, "כבר היית ראש ממשלה". טוב, רק זה היה חסר לו, לישי.

"כל כלי יוצר עליך לא יצלח", ברכו איכלר, והזכיר לו איך עמד אליהו הנביא על הר הכרמל ו-40 נביאי הבעל רוצים לשרוף אותו. כן, ישי מכיר את התחושה - את העיתונאי התורן שמסנן לעברו: "מה עם אבוטבול בבית שמש, למה אתה לא ממנה שם ועדה קרואה". את השימועים החוזרים ונשנים אצל מבקר המדינה, ואת השאלה של הילד שלו רק לפני כשנה: "אבא, אתה שרפת את הכרמל?"

ריח הבחירות באוויר

באולם ירושלים התכנסה, זמן קצר לאחר מכן, סיעת הליכוד ושמעה מפי ראש הממשלה על נס החנוכה, שאינו נס מדיני או צבאי אלא נס תקציבי. פך שמן, שלא הספיק, לפתע הספיק. כך יקרה, מן הסתם, גם לתקציב המדינה שצריך לכסות כיום נושאים נוספים, טרכטנברגיים.

כמה חגיגי לראות את נתניהו בכיפה שחורה לראשו, לצידו יו"ר הכנסת ראובן ריבלין בכיפה לבנה, עומדים יחדיו, כאילו לא תהום מפרידה כיום ביניהם. נתניהו בירך על ההדלקה ועל הניסים בשם ובמלכות, רובי פצח בשירה, והחגיגה הסיעתית הייתה מושלמת.

כמה זמן היא תישאר כך, מוארת ויפה? האם ניתן יהיה לאורך ימים חודשים ואולי שנים להמשיך ולאחוז, בעזרת דבק מגע רב עוצמה, פסיפס כה מורכב של מרכיבות קואליציה? עם חוק פאינה מפה, עם הדרישות ההלכתיות ופסיקות הרבנים מאידך, עם האינטרסים של ישראל ביתנו מול מלחמת העולמות עם הסיעות החרדיות?

יש רגעים בהם אלף 'פרח'ים וזאבי אלקין קואליציוניים לא יוכלו להמשיך ולדאוג לכך שפך השמן ימשיך לדלוק. כשהרוח עזה מדי, היא עושה את שלה.

ריח הבחירות נישא בחריפות בחלל הכנסת. הליכוד כבר ערוך, כך גם העבודה. קדימה עדיין לא. כל צד שם אוסף את אנשי ארגזיו. מהמגזר הדרוזי ועד לחרדים. בין ארגז לארגז יוצאים להשתתף בהפגנות ולשאת קריאות של "באנו חושך לגרש". נתניהו, עושה להם קול שני במקהלה.

"נתניהו בוגדני", אמר היום ח"כ איכלר.

לא, הרב איכלר, זה לא עניין של בוגדני. יש כאן הרבה מעבר לכך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!