המאסר והשחרור שהביאו להתלכדות נדירה

זר כי היה נקלע לרחובות מונסי ב״זאת חנוכה״ האחרון ולא היה מעורה בחדשות, מיד היה מקשה: שמא התבלבלו כאן האלפים שיצאו לרקוד ולצהול ברחובות העיר? שמא החליפו בלוח השנה את שמיני של חנוכה עם שמיני עצרת? שאם לא כן, מה פשר השמחה הגדולה הסוחפת אחריה את כל אנשי העיר - אנשים, נשים וטף.

לו רק היה נכנס מיודענו הלז ל-770 - בניין חסידות חב״ד העולמי בברוקלין ומבחין בשמחה מרקיעת השחקים ובעשרות בקבוקי ׳משקה׳ ריקים מושלכים אחר כבוד בזה אחר זה, בוודאי היה תוהה שמא  נקלע לסעודת פורים ושמא הנוכחים מהדרים בקיום מצוות ״עד דלא ידע״.

כך גם בבורו-פארק ובסנט-לואיס. בירושלים ובבני ברק. בכל ריכוז חרדי אליו היה פונה, היו גבותיו של הלז מורמות. השמחה התפשטה כאש בשדה קוצים בכל רחבי הגלובוס. בבתים וברחובות, בכוללים ובבתי כנסיות. ליטאים וחסידים, ספרדים ואשכנזים. מאליה הייתה משוגרת שאלת התם לחלל האוויר: ״לשמחה מה זו עושה?״.

דומה כי לא היה בכל השנים האחרונות אירוע עם מכנה משותף רחב כל כך בשדרות העם היהודי כמו זה. לרגעים היה ניתן לחוש ממש בפשטות שכל עם ישראל קומה אחת הם. משל היו כולם משפחה אחת גדולה. נשברו המחיצות ונקרעו המסכים המבדילים - ולא בשביל המליצה. עם ישראל התגלה במלוא הדרו ובמלוא תפארתו וכל אחד הרגיש שקרה לו אישית נס חנוכה.

שמחה מרקיעת שחקים. האלפים ברחובות מונסי עם קבלת ההודעה. צילום: שטורעם

חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם

השמחה יוצאת הדופן שהתפרצה ב״זאת חנוכה״ הייתה רק ביטוי לעקשנות היהודית והחתירה לצדק. היא הייתה ביטוי לאחדות ולרעות הנדירה בין הפלגים השונים, שאפפה את הפרשה על כל שלביה - החל מרגע הינתן גזר הדין המייסר וחסר הפרופורציה ביוני 2010, ועד לרגע האחרון שלפני ההודעה הדרמטית והמפתיעה של נשיא ארצות הברית בדצמבר 2017.

יהדות ארצות הברית כולה - כולל רבניה ואדמו"ריה - התלכדה ופעלה עם כל הכלים שעמדו לרשותה - עם המון אופטימיות ושאר-רוח - כדי לבטל את העונש הבלתי נתפס על היהודי שניהל את מפעל הבשר הכשר הגדול בעולם: 27 שנות מאסר באחד מבתי הכלא הקשוחים ביותר בארצות הברית.

זה התבטא בעצרות תמיכה בסדרי גודל ענקיים הקוראות לשחרורו המידי, בגיוס כספים רבים מאלפי יהודים, בסיוע במסדרונות הממשל האמריקאי - עת 45 חברי קונגרס אמריקניים שלחו מכתב לתובע הכללי של ארה״ב שיחקור את אופן הטיפול בתיק החקירה.

כמו כן גויסו 52,000 חתימות, ביניהם של דמויות אמריקניות בכירות, שהוגשו לנשיא ארצות הברית דאז ברק אובמה - על מנת שיבדוק את התנהלות בית המשפט בפרשה ואת מעורבותה התמוהה והנוגעת בדבר של השופטת לינדה ריד במשרד עורכי דין שניהל את התביעה נגד המפעל. 

בנוסף, יותר מ-100 אנשי ממשל, שכללו בתוכם פקידים במשרד המשפטים, תובעים, שופטים וחוקרים לשעבר, הביעו את דעתם על כך שהראיות נגד רובשקין אינן בפורפורציה לעונש וכי נפלו פגמים בניהול המשפט. כאשר ככל הנראה גם ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא טראמפ, תמך בבקשה.

אלא, שלמרבה האכזבה - למרות העצרות ולמרות העצומות ולמרות העתירות המנומקות - העונש נשאר על כנו וכל ניסיון למשפט חוזר נתקל בחומה בצורה. דומה היה כי נסתם הגולל על הפרשה וכי רובשקין יבלה את 27 השנים הבאות בבית הכלא.

אולם גם כשנראה היה שהסיכויים אפסו ואין עוד מוצא ורובשקין כבר התחיל לרצות את מאסרו בכלא - הארגונים היהודיים לא אמרו נואש והמשיכו בהשתדלות בכל הזירות האפשריות הקיימות. בינתיים חלפו להם ביעף שמונה שנים. ואז, באבחת רגע, בנר שמיני דחנוכה תשע"ח, הגיעה הודעתו הדרמטית של נשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ.

הודעת טראמפ הוכיחה למפרע שחזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם וכי כל ההשתדלויות אכן פעלו את פעולתן ולא היו לחינם. המתקת העונש מצדו של הנשיא טראמפ, שלוותה בתמיכה חוצת מחנות גם בקונגרס האמריקאי - כולל גם מצד מנהיג המפלגה הרפובליקנית ומנהיגת המפלגה הדמוקרטית - הותירה את פיהם של רבבות יהודים בעולם פעורים מתדהמה ומהתרגשות. וגם בישראל, על אף השעות הקטנות של הלילה, החלו לרטוט הטלפונים ואנשים קמו ממיטותיהם בחפזה למשמע הבשורה.

מתפלל בציון הרבי מליובאוויטש זיע"א, מיד עם שחרורו. צילום: שטורעם

ופרוש עלינו סוכת שלומך

כשפנו אליי במערכת האתר וביקשו ממני לשים את האצבע על האירוע המאחד ביותר שהיה השנה, לא היססתי לרגע. היה לי ברור שלא היה אירוע מאחד מזה - לא רק בשנה החולפת, אלא בכל השנים האחרונות בכלל. ואיזה חג מתאים יותר מחג הסוכות מלדבר על השלום שעם ישראל כה זקוק לו. כלום אפשר לשמוח שמחה אמתית ללא אחדות?

ואמנם כלי תקשורת רבים סיקרו את הפרשה בהרחבה. בעיתונות החרדית הפך האירוע לשם דבר. אבל נראה כי הזווית המעניינת והייחודית של הפרשיה הזו היא לא הודעת טראמפ וגם לא עצם שחרור רובשקין, היו אלו ערך הרעות של העם היהודי שהחל לפעול שעות נוספות, האחדות הנדירה שליוותה את כל הפרשה והחיבורים הייחודיים שהיא יצרה - שערכם לא יסולא בפז.

בחודש אלול הגיע רובשקין לבקר בארץ כדי להודות ולהלל על המתקת הדין. ביקורו בכותל יצר סביבו עניין וגם אנשים שאינם נמנים על המגזר החרדי או הדתי - התפעלו והתרגשו לראות את היהודי שכל העולם התגייס להושיע אותו - וגילו כמויות בלתי-רגילות של אהבה.

רובשקין התקבל בחום רב אצל כל הפלגים והזרמים של החברה החרדית. דומה כי אין רב, אדמו״ר או מקובל שרובשקין לא ביקר אצלו במהלך שהותו בישראל. וכמו בארה״ב, גם בביקורו בישראל, בכל מקום אליו פנה - ששון ושמחה. כל תפילה בה השתתף הפכה בספונטניות למעגל גדול של שמחה.

אין שמחה ללא שלום

מאות אלפי סוכות נבנות ברחבי העולם היהודי בכל שנה ושנה. על שום מה? לזכר ענני הכבוד - אחד משלושת הנסים הגלויים והמופלאים שליוו את עם ישראל לאורך 40 שנות הליכתו במדבר, בארץ ציה ועיף בלי מים. מדוע קבעו חז״ל לעשות זכר דווקא לנס של ענני הכבוד? מדוע לא קבעו זכר למן המופלא שירד מן השמיים, או לבארה של מרים שהשקתה והרוותה את צמאונו של עם ישראל?

ענני הכבוד, אומרים חז״ל, באו לעם ישראל בזכותו של אהרון הכהן - עליו נאמר: ״אוהב שלום ורודף שלום״. אמנם חג הסוכות מכונה ״זמן שמחתנו״ והוא היחיד מבין חגי ישראל שהתורה מצווה לשמוח בו שלוש פעמים. אולם אין שמחה ללא שלום וללא אחדות. ולכן את מצוות החג אנו מקיימים דווקא בישיבה בסוכה, והיא אחת המצוות הבודדות בתורה אותן האדם מקיים בשלמות - עם כל גופו.

גם ארבעת המינים מסמלים את השלום והאיגוד בין ארבעת המינים בעם ישראל. ויש בזה עוד ועוד סימנים ורמזים. וכל כך למה? כי אין לך כלי מחזיק שמחה יותר מן השלום. וכשיש שלום ואחדות אזי יכולה להתפרץ השמחה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!