הקיבוצניק גילה: כך התחלתי לשנוא חרדים

לפני כחודשיים הייתי בחו"ל למשך מספר ימים. היינו שם קבוצה של יהודים שומרי תורה ומצוות וגם יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות.

היה שם יהודי בסביבות גיל ה-60 שאינו שומר תורה ומצוות. לכל אורך הזמן שהיינו יחד הוא ניסה לדבר, אומנם בצורה עדינה וחכמה, אך זה היה הנושא היחיד שהוא דיבר עליו. על חרדים, אמונה, אלוקים ודת. הוא אמר שוב ושוב שהוא לא מאמין בכלום. 'מצדו', כך אמר לי, 'שישרפו את הגופה שלו אחרי פטירתו'. הבנתי שהוא לא באמת מעוניין בדיאלוג אמיתי, אלא יש משהו יותר עמוק.

באחד מהלילות ישבתי איתו, אני מנסה להזיז את כיוון השיחה לנושאים אחרים והוא, מה שמעניין אותו, זה רק הנושאים האלו. שאלתי אותו בעדינות מדוע זה הנושא שכל כך מטריד אותך, וזה הנושא היחיד שאתה מדבר עליו... הרי אתה לא תשכנע אותי. קרצתי לו. אז למה השיחה שוב ושוב על אותו נושא. יש פה משהו שאולי עומד מאחורי זה?.

וכך הוא סיפר לי: אבי נפטר לפני כעשרים שנה, הוא היה ניצול שואה. לפני השואה כל המשפחה של אבי היו יהודים חרדים חסידיים של אחד החסידויות הגדולות בפולין. אבי איבד בשואה את כל המשפחה שלו, לא נשאר שום זכר, הוא היחידי שניצל מכל המשפחה הענפה שהייתה לו. היינו גרים בצפון הארץ בקיבוץ חילוני לגמרי. ללא שום זכר ליהדות.

אבי היה אומר לי: מהשואה נגמר הכל, אני לא מאמין בכלום יותר. בעיניי אין יותר יהדות ואין כלום. תעשה מה שאתה רוצה בחיים האלו. לא היינו שומרים שבת, לא חגים, אפילו יום כיפור לא צמנו. נתק מוחלט מהיהדות.

אבי מעולם לא בכה, הוא היה אדם קשה וקשוח מאוד. אך כל שנה פעם בשנה, היה זה בשמחת תורה, אבי לא היה יוצא מהבית, והיה מזמזם לו כל מיני ניגונים חסידיים ובוכה בדמעות שליש. מנגן ובוכה, מנגן ובוכה.

לאחר אותו יום בשנה אבא היה חוזר לעצמו והחיים שלנו היו ממשיכים כרגיל.

כך הדבר היה נמשך שנים, אני זוכר שנה אחת כשהייתי בערך בגיל 15, שאלתי את אבי למה אתה בוכה ומה זה השירים האלו. הוא הסתכל בעיניי, תפס בידי בחוזקה ואמר 'אתה לעולם לא תבין. אם לא היית בהקפות בשמחת תורה איפה שאני הייתי. אתה לעולם לא תבין' כך הוא חזר שוב ושוב.

הוא היה מליט את עיניו ופורץ בבכי. לא יכולתי להבין את זה, אני שגדלתי לתוך חילוניות מוחלטת ואבי היה מצהיר לנו מידי פעם שבעיניו אין שום דבר בעולם, לא יהדות ולא כלום. אז למה הוא בוכה ושר ניגונים מלפני השואה ששר אז עם איזה אדמו"ר? היו שנים בשמחת תורה שהייתי יושב ליד אבי ושר איתו את הניגונים האלו. בין לבין גם אני הייתי מוזיל דמעה. אולי בגלל שראיתי את אבי החזק פתאום נהפך לשברירי וחלש ובוכה מאיזה ניגון עתיק. או שאולי הניגון עצמו עשה לי משהו בלב ולכן בכיתי יחד עם אבי.

לי באופן אישי זה גרם לאיזה קונפליקט פנימי. מצד אחד אבי אומר ומצהיר שהוא לא מאמין בכלום, ומצד שני הוא בוכה מאיזה ניגון חסידי שהוא שר לפני חמישים שנה.

התחתנתי במשך השנים, אך נשאר לי מנהג - בכל שמחת תורה הייתי נוסע לקיבוץ לאבי, יושב איתו ומנגן ובוכה ביחד עם הניגונים שלו. כשהייתי מנסה לדבר אתו על זה הוא היה מהסה אותי ואומר לי 'מה אתה יודע, מה ראית? אתה לעולם לא תבין מה שאני ראיתי ושמעתי... אתה יודע איך היינו רוקדים בשמחת תורה בהקפות עם הניגונים האלו במשך שלוש שעות ברצף עם אותו ניגון'.

אז אתה מבין אותי מרדכי מה עובר עלי? אמר לי כשעיניו זולגות דמעות, זה גרם לי במשך שנים לפתח שנאה לכל מה שקשור לחרדים ולאמונה. אבל מה אגיד לך, הוא אומר ומסתכל עלי, הניגונים האלו שאבי שר לא עוזבים את הנפש שלי. הם פשוט רודפים אותי.

קמתי באותו רגע וחיבקתי אותו כשעיניי זלגו דמעות.

ממש גוועלעד, כוחו של ניגון, נו מה השיר שאלתי אותו? והוא החל לזמזמם את הניגון כשאני מתחיל לשיר יחד איתו ניגון ידוע שהרבה חסידויות שרים בהקפות.

ישבתי ושוחחתי איתו עד מאוחד בלילה. סיכמנו לשמור על קשר גם אחרי שנחזור לארץ. להגיד לכם שאותו יהודי חזר בתשובה ומניח תפילין וכו'... לא, ממש לא, אך אני בטוח שהניגון הזה בסוף יעורר את נשמתו.

כשאני מארח נוער נושר (מתמודד) אני משתדל לא לדבר איתם על שום דבר דתי, רק מנסה לעורר את נשמתם בניגון שהם אהבו, בסיפור. הם רואים מה זה סעודת שבת נחמדה וכיפית, מלאה שמחה וריקודים, ואז בעזרת הבורא יתברך שמו מקווים שהם יחזרו.

אחד מעורר אותו 'י-ה אכסוף' ואחד ניגון אחר... לניגון יש כוח התניה חזק, יש בו כוח חזק לעורר אותך ולהחזיר אותך למחוזות שאהבת ולגרום לך להתגעגע אליהם שוב.

שואלים אותי הורים איך אפשר להחזיק היום את הנוער, ואני אומר להם שוב ושוב - תיצרו להם התניות חיוביות עם הדת. שיזכרו שראש השנה זה כיף, שבת זה כיף, חגים זה כיף. תיצרו אצלם התניות חיוביות בכל מה שקשור לדת.

כאשר הוא יגדל, אם יהיו לו יותר ויותר התניות טובות מהדת שהוא קיבל כשהיה ילד ונער. זה הסיכוי שלו היחיד להישאר שומר תורה ומצוות גם אם חס ושלום הוא ירד מהדרך. אותם התניות חיוביות שהיו לו מהדת, הם יגרמו לו בסופו של דבר לחזור למקורות.

נוער מחפש ריגושים, סיפוק, הנאה, כאשר אין לו את זה בדת הוא יחפש את זה במקום אחר ושם הוא ימצא את זה. ככול שניצור אצל הנוער ריגושים רוחניים חזקים, אז כאשר הם יתקלו השם ישמור בריגושים לא רוחניים - יהיה להם יותר כוח להתמודד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!