בנעילה אדם יכול להגיע לדרגת אדם הראשון קודם שחטא

שעת "נעילה" היא שעה נשגבה עד מאוד, דברים שאין אפשרות לפועלם בכל ימות השנה, בשעה זו של נעילה – האפשרות קיימת! שכן כתבו המקובלים שבשעה זו של נעילה, מתעלים כל העולמות לספירה העליונה הנקראת "כתר", ובשעה זו ניתן לפעול ולבקש מה שאי אפשר לפעול בכל ימות השנה, מי שזקוק לישועה באיזה עניין – זה הזמן לפעול ולבקש.

משל למה הדבר דומה? לבן מלך שחלה והגיע עד שערי מוות, ולא מצאו הרופאים רפואה אלא שייטלו את היהלום מכתרו של המלך, יכתשו אותו עד דק, וישקו ממנו את בן המלך, הסירו את היהלום היקר מכתרו של המלך, כתשו אותו – וכשבאו להשקות ממנו את בן המלך, סגר הבן את פיו בחזקה ולא הסכים לשתות ממנו, ביקשו ממנו, התחננו לפניו, הסבירו לו שחייו תלויים ברפואה זו, ניסו בכח – וללא הועיל – אילו רק טיפה אחת הייתה נכנסת לתוך גופו, כבר היה נושע ומתרפא – אבל בן המלך לא מוכן לפתוח את פיו...

כך עומד הקב"ה לפנינו – בזמן נשגב זה ורוצה להטעים אותנו מה"כתר", הוא מתחנן לפנינו שנפתח את הפה! שנצעק לפניו! שנבקש! – אם רק נפתח את הפה, כבר ניוושע ונתרפא...

אבל אנחנו עייפים...צמנו כל היום, עמדנו בתפילה, צעקנו – אין לנו כבר כח להתאמץ ולעמוד בתפילה...

עוד עלינו לדעת, שעיקר סגולתה של תפילת נעילה איננה בתפילת הלחש אלא בעיקר בחזרת הש"ץ –שאז אנו אומרים שבע פעמים י"ג מידות שעליהן אמרו חז"ל (ר"ה יז ע"ב) "ברית כרותה לשלש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם", ואם "ברית כרותה" זו נאמרה על כל שעה, בכל צום – קל וחומר שבעת רצון כמו שעת נעילה, י"ג המידות הללו פועלות עד אין קץ.

ועל כן, למרות חולשת הגוף, צריך האדם לאזור כגבר חלציו ולהתאמץ בתפילה – כי אם לא עכשיו אימתי?

ונבאר בס"ד את משמעותם של הדברים הנוראים הללו כותב הגרש"ד פינקוס זצ"ל.

ראש השנה ויום כיפור, שהם ימי רחמים בהם העולם חוזר לשורשו – "היום הרת עולם", הם ימים של חסד – "עולם חסד יבנה" (תהלים פט, ג), וחסד זה בא לידי ביטוי בתשובה – שהקב"ה נותן לנו את האפשרות להתחדש ולהתנתק מחטאינו, וכמו שכתבו הספרים שתשובה היא בחינה של "תחיית המתים".

והנה תחיית המתים היא אחרי שהגוף שב למקורו, עלינו להבין כי מה שאמר הקב"ה לאדם הראשון, "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג, יט), לא הייתה זו קללה – אלא ברכה! כי הנה ניתנה לאדם האפשרות לשוב אל שורשו ולהיברא מחדש בתחיית המתים לעתיד לבוא.

וכך היא התשובה, שהאדם לאחר שובו בתשובה שלימה, שב אל בוראו, שב לשורשו – אל כסא הכבוד, וזהו שאנו מבקשים בסליחות לערב יום כיפור "לזכות את חטאתי כמו בן שנה נער" – שנהיה זכים וטהורים כמו ילד שזה עתה נולד.

כותב השורות. צילום: יעקב נחומי, פלאש 90

אמנם גם ילד שזה עתה נולד – אמר דוד המלך (תהלים נא, ז) "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי" – יצירתו של האדם היא כבר מתוך פגם (עיי"ש במפרשים) כלומר גם אם האדם נולד ללא חטא ועוון, מכל מקום הוא נולד עם פגמים.

הדבר דומה לכלי שנשבר, שאפשר להחזירו לתנור, להתיכו ולצרפו שוב, אבל אם הכלי פגום במהותו – החומר של הכלי פגום מלכתחילה, לא יעזור אם נחזירהו לתנור – הוא פגום במהותו, וכזה ישאר.

וזו אמנם התשובה הרגילה – האדם חוזר לשורשו, הוא "חוזר לתנור" ומתקן את פגמיו – הוא שב להיות "כמו בן שנה נער", אך הוא מתקן רק פגמים חיצוניים, פגמים מהותיים אינם מתוקנים – כלומר, גם לאחר התשובה, עדיין לא שב האדם אל שורשו הראשון ממש.

וזה מה שחידש הרמח"ל, יש לנו שעה אחת בשנה, בה האדם שב לשורשו הראשון ממש כאדם הראשון קודם החטא! – שעה זו היא שעת נעילה, שהאדם מיטהר ומתעלה עד שאין בשורשיו שום פגם!

התפילה בנעילה מועילה לדברים שמקורם בעומק שורש האדם

והדברים נפלאים! יש מי שיש לו בעיות שונות ומשונות בחייו, והוא הולך ומטלטל כל ימיו, מבקש ברכה מצדיק זה ומצדיק זה, הוא מרבה בתפילה ובתחנונים לפני המקום – וללא הועיל.

"הנסתרות לה' אלוקינו"...ואין אנו יודעים פשר דבר, אבל ישנם דברים שהם עמוק בשורש האדם, ולכן שום דבר בעולם לא יכול להזיז ולהשפיע עליהם, אבל לפי מה שגילה לנו הרמח"ל – שבזמן נעילה, האדם חוזר לשורשו הראשון ממש, עד לעומק השורש, כמו שהיה בתחילת בריאתו עוד בטרם היה מושג של חטא בעולם, הרי שבזמן זה יכול האדם לפעול גם על אותם דברים שמקורם בעומקי שורשו, כי בשעה זו יש לו נגיעה בהם.

וכי אנו באמת כאדם הראשון קודם החטא?!

אלא שהשאלה הבוקעת מאליה היא, וכי יעלה על הדעת לומר שבשעה של נעילה אנו מגיעים ממש לדרגתו של אדם הראשון קודם החטא?!

לביאור הדברים עלינו להקדים את משלו של החפץ חיים, על מה שאמרו חז"ל (תיקוני הזוהר – תיקון ו, כב ע"א), "כולהו צווחין בצלותין ביומא דכיפורי ככלבים... הב הב לנא מזונא, וסליחה וכפרה וחיי, כתבנו לחיים, ואינון עזי נפש ככלבים...ולא אית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזור שכינתיה לקודשא בריך הוא, דאיהי מרחקא מיניה למהדר לגביה" וכו' עיי"ש, דהיינו שמבקשים כל אחד את צרכיו, ועל העיקר – על גלות השכינה ועל צערן של ישראל אין מבקשים! [אמנם היו גדולים שאמרו, הלוואי ונהיה לפחות כמו הכלבים המבינים שיש לפנות להקב"ה כדי לבקש לחם...].

בשעה זו, שאנו מתפללים על כל צרכינו, עלינו לזכור את צער השכינה הנמצאת בגלות – כי כל הצער והיסורים שיש לנו – הרי הם כאין וכאפס לעומת צער השכינה המתגוללת בעפר, וזהו הזמן שעלינו לבקש על גלות השכינה.

והרי כל תפילות הימים הנוראים סובבות סביב אותו עניין, "ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך"..., "ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך"...,"מלוך על כל העולם כולו בכבודך...וידע כל פעול כי אתה פעלתו..." –עיקר התפילות בימים אלו הוא על מלכות שמים.

ממשיל החפץ חיים, משל למה הדבר דומה? לאדם שנשלח על פי המלכות לארץ גזירה, ויהי היום והגיע המלך לאותה ארץ נידחת, וכל תושביה יכלו לבקש בקשתם מאת המלך, ניגש אותו אדם למלך ובפיו בקשה – שישלח לו המלך את פרנסתו בריווח ובקביעות...אומר לו המלך, "שוטה שבעולם"! יכול היית לבקש שהוציאך מכאן ואשיבך לביתך, ושוב לא תהיה לך דאגת פרנסה כלל!

אומר החפץ חיים, גם אנו כאותו אדם שוטה, אנו מבקשים מהקב"ה פרנסה, בריאות, חיים וכו' וכו' – אנו שוטים שבעולם! עלינו לבקש שהקב"ה יוציא את עם ישראל מגלותו, ישיבו לארצו, כהנים לעבודתם ולויים לדוכנם, שיבוא המשיח, ושתשוב השכינה לשרות בישראל, ושוב לא נצטרך לבקש לא פרנסה ולא בריאות – הכל יהיה כבר מאליו.

אלא שגם לנוכח משלו זה של החפץ חיים מתעוררים בקרבנו פקפוקים – וכי אנו יכולים לבקש על מלכות שמים?! הלא כל התנאים והאמוראים, כל גדולי הראשונים והאחרונים התפללו על כך – ולא נענו, כלומר, לבקש על הגאולה אינו דבר של מה בכך, ואם על ידי תפילותיהם של אותם ענקי עולם לא בא המשיח, מה תועיל תפילתנו? ואם כן, שבתפילתנו לא נביא את המשיח, וגם על פרנסה ובריאות לא בקשנו – הנה יצאנו קרחים מכאן ומכאן...

נקודה קטנה של איכות עדיפה עשרת מונים

אמנם, יסוד גדול מדבריו של החפץ חיים, כי הנה בכל דבר ודבר ישנה "איכות" וישנה "כמות", הכמות לא קובעת את האיכות – איכותו של גרגיר זהב לא נמדד בגודלו, אלא בטהרתו, גם גרגיר טהור וזעיר ביותר הוא זהב טהור – ויש לו את כל התכונות שיש לזהב טהור!

כשאנו מבקשים מהקב"ה "תן לנו פרנסה" או "בנה ביתך כבתחילה", האיכות של שתי תפילות אלו נבדלת זו מזו כהבדל שמים וארץ! תפילה על פרנסה מקיפה רק את ביתו של האדם המבקש, ואילו תפילה על גילוי כבוד שמים בעולם, חובקת את כל העולמות!

אמנם, אין בכח תפילתנו על כבוד שמים להביא את הגאולה, אבל איכותה של תפילה זו היא שיש בה את כל התכונות של תפילה על כבוד שמים, וגם אם הדבר נעשה בזעיר אנפין, הרי שבמידה מסוימת הועילה התפילה לתקן את המלכות שמים בעולם – שהרי זו היא תכונתה – ובכלל אותו תיקון מלכות שמים, מונחים כבר ממילא הפרנסה והבריאות שאנו מבקשים.

וזה מה שאמר החפץ חיים, אין בכוחותינו החלושים אלא להתפלל אך תפילה "קטנה", לאיזו תפילה ננצל את כוחותינו אלה – תפילה קטנה ומוגבלת של צרכים אישיים, או תפילה קטנה עבור כל כלל ישראל? מה נאמר – אין בכוחנו לפעול עבור כל כלל ישראל, נתפלל לכל הפחות על עצמנו? הלא גם אם נתבונן מתוך ראייה אנוכית, תפילה עבור כל כלל ישראל תפעל עבור צורכנו האישיים הרבה יותר מאשר אם נתפלל ישירות על צרכנו האישיים!

אכן, כאדם הראשון קודם החטא

תמהנו, וכי יעלה על הדעת לומר שבנעילה אנו בדרגתו של אדם הראשון קודם החטא?

פשר הדבר הוא כפי שביארנו בעניין של תפילה, שאינה נמדדת לפי כמותה אלא לפי איכותה ומהותה - איזה סוג תפילה היא, האדם כולו לא נהפך להיות "אדם הראשון קודם החטא", אבל נקודות זעירות ממש – טיפי טיפין, של שלימות, של חזרה לשורש הראשון קודם החטא – מתהווים בו בשעה זו של נעילה, ונקודות אלו – למרות זעירותן, הרי הן חודרות עד עומק השורש, ובכוחם להגיע ולתקן מקומות ובעיות ששום תפילה לא יכולה להגיע לשם ולתקן, וא"כ, כמה עלינו להתאמץ בשעה נשגבה זו של תפילת נעילה, זהו זמן שלא יסולא בפז, ועלינו לנצלו ולבקוע רקיעים בתפילה ובתחנונים לאבינו שבשמים, ובס"ד, נזכה לגמר חתימה טובה.

בברכת גמר חתימה טובה ושנה טובה ומבורכת

צוריאל קריספל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!