טור: אל תמתינו לייסורים // הרב חיים הורביץ

מילים רבות מתפילות הימים הנוראים מקבלות רובד נוסף, עמוק יותר, כאשר הן לובשות צורה מציאותית במהלך השנה. יכול אדם לזעוק מקירות ליבו בתפילת מוסף של יום הכיפורים: "מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו", לחשוב על עצמו, על משפחתו ועל אהוביו, אך בפינה נסתרת בליבו להרהר בכך שברוך השם, כולם בריאים ושלמים ואינם בסכנת חיים מיידית, והוא מתפלל על השנה העתידה לבוא שכך זה יימשך, ומתעורר לכוון בכל מאודו כאשר הוא מצייר לעצמו אובדן של נפש יקרה לו, ושוב זועק בכל נימי נפשו: "ותשובה, ותפילה וצדקה, מעבירין את רוע הגזירה", אך ציור לחוד ומציאות לחוד, ואין הוא מכיר באמת תחושות של יתמות, של אבל ושכול.

שכך זה יימשך, בעזרת השם.

רק לפני שבועיים קמתי מהשבעה על אבי, הריני כפרת משכבו, וכבר בראש השנה פגשתי את תפילת ונתנה תוקף בכל עוצמתה, ומילותיו של רבי אמנון ממגנצא פשטו את צורתן הרגילה של שנים עברו ולבשו צורה חדשה, מיידית, מאיימת, מחרידת לב.

מי יחיה, ומי ימות.

מי בקיצו, ומי לא בקיצו.

פשוט כך. זה קורה. זה אמיתי.

מחשבות אלו חולפות בראשי כאשר אני יוצא מניחום אבלים אצל אלמנתו ויתומיו של הקדוש ארי פולד השם יקום דמו, שנרצח בידי בן עוולה על קידוש השם. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

אלו שעות דמדומי חמה, מחר בבוקר יקומו האלמנה והיתומים מהשבעה הקצרה, יום וחצי בסך הכל. לצד האלמנה והיתומים המלאכים של זק"א ישראל, המלווים אותם במסירות בשעות קשות מנשוא אלו.

מי שאינו יודע טעם שכול, טעם יתמות, אינו יודע ייסורי נפש מהם. רק מי שחש מעט מתחושות אלו יכול להשיג קצה הבנה על העובר עליהם. להכיל מעט מהאבל.

ברור לי שיום כיפורים זה לא יהיה בשבילם אותו יום כיפורים שעבר, שליבם יישבר מחדש כשיזעקו את המשפט הפשוט כל כך, אך המקפל בתוכו כה הרבה עצב, שכול, יתמות ואובדן: מי יחיה ומי ימות. מי בקיצו ומי לא בקיצו, אך גם שזכות התפילות שלהם ושל כלל ישראל תעמוד להם, מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה.

אחיי ורעיי, אל נא נמתין לבואם של ייסורים על מנת לשוב בתשובה. הקב"ה נתן את הבחירה בידינו להיחתם לחיים טובים, הבה ננצל זאת. מי יחיה ומי ימות אינן עוד מילים, הן המציאות.

גמר חתימה טובה לכל עם ישראל.

הכותב הוא רב ארגון זק"א ישראל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!