הרב זעק בדרשה: 'אלו שעובדים עבריינים?'

במהלך דרשת 'שבת שובה' שנשא בפני אנשי קהילתו, תקף הגאון רבי נפתלי גלאנץ, רב קהילת חסידים באלעד, את אותם אברכים אשר יושבים בכולל, רק בשביל שיקבלו את בניהם למוסדות החינוך, וחיזק את ציבור האברכים שעובדים לפרנסתם. 

הרב גלאנץ העלה בנאומו הנוקב את הדברים הכואבים על השולחן, ללא מורא, ודיבר מקירות ליבו על המצב שנוצר במהלך השנים האחרונות, כאשר משפחות נלחמות על פת לחמן ואם המשפחה נאלצת להיעדר מהבית, בגלל שיוצאת לעבודה על מנת לפרנס את בני המשפחה.

את דבריו פתח הרב, "עומדים אנו קודם ליום הדין, בהפטרה שקראנו זה עתה הפותח בשובה ישראל עד ה' אלוקיך, אומר הנביא, מי חכם ויבין אלה נבון וידעם, כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם".

בנאומו גולל, "הרהרתי הרהורי דברים בכוונת הכתובים, על פי מה שקרה לי השבוע. הזדמן לי לגמול חסד ברכבי, בהעלות אדם תלמיד חכם נשוא פנים לטרמפ, כדרכם של יהודים התפתחה שיחה במהלכה הבין כי הנני העני, עומד לפני התיבה בליל כל נדרי, בליל התקדש יום הדין הגדול והנורא, ושאל, כשאתה פותח במילים המיוחדות, 'על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים', על מי כוונתך? הלא בבתי הכנסיות שלנו, ברוך ה' שאין לא מחללי שבתות ולא אוכלי נבלות וטרפות, מי הם איפוא הם אותן העבריינים? שאלני".

הרב המשיך, "מהר מאוד הבנתי כי תשובתי פחות חשובה לו, ומה שיותר חשוב לכבודו, זה להשמיע את משנתו התורנית הסדורה. האזנתי לו בקשב רב. ובכן, לדעתו המלומדת, כיוון שאמרו חז"ל במסכת חגיגה: שלשה הקב"ה בוכה עליהם בכל יום, והראשון שבהם הוא מי שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק, אם כן, הגע בעצמך, אמר לי בשפה למדנית, היש לך עבריין גדול מזה, אותן העוזבים מקור מים חיים, עסק התורה, ויוצאים לעסוק בחיי שעה, בקריירה, בעבודה, ומזניחים חיי עולם? אותן שבמקום שיצמחו לאילנא רברבא בכרם בית ה' מתעסקים בללמד תינוקות או גרוע מזה בהעמדת מוצרים על מדפים במרכולים? הלא הבורא ברוך הוא בוכה ומבכה עליהם יום יום!'".

כאן תיאר הרב גלאנץ את תחושותיו, "יותר מאשר התביישתי באותן רגעים, חשתי זעזוע מלווה בלא מעט כעס. היה לי סבא ירא שמים מנעוריו הרב יעקב דייטש ז"ל, שעסק למחייתו בליטוש יהלומים, ובמשך כל זמן עבודתו רחשו שפתותיו משניות על הסדר, הוא עבריין?". 

הרב המשיך וזעק, "היה לי סבא תמים במעשיו הרב יחיאל טאובר ז"ל שבמסירות נפש עלה לארצנו הקדושה, ונשלח לסלול כבישים בשמש קופחת ולבו ונפשו מלא שמחה וצהלה על הזכות לעסוק בבניינו של ארצנו, הוא עבריין? את סבי הרב אברהם מנחם פריזנט ז"ל כולכם הכרתם, הוא התפרנס מחשמלאות, הלך לבוש עם חולצה צבעונית, (דבר שלא מנע מאותו צדיק וקדוש הגה"ק מקלויזנבורג להשתדך עמו – וכי זה שעטנז אותה חולצה צבעונית, שאל) לאחר הסתלקותו נודע כי כל לילותיו היו קודש ללימוד, הוא עבריין? ולמי מאתנו לא היו ויש, הורים וסבים שכאלו, כולם עבריינים?". 

"כל אותם אלפים שעומדים בהתחייבותם מדאורייתא! כן, מדאורייתא! לזון ולפרנס ולכלכל את נשותיהם ובניהם ובנותיהם הם עבריינים? למה? כי הם עומדים במילתם ובהתחייבותם בכתובה בעת נישואיהם, כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקירין וזנין ומפרנסין לנשיהון", אמר הרב.

בדבריו הנוקבים ציין, "האמת אגיד ולא אכחיש, באחרונה הזדמן לי לקרוא כמה פעמים הכתובה תחת החופות, ולבי בל עמי, הנני מכריז שהחתן מתחייב, "ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס" ואני יודע שזה שקר גס!!! היא זו שקיבלה על עצמה לזון ולפרנס, היא זו שקיבלה על עצמה לעמוד כל בוקר בשעה שש בתחנת האוטובוס לצאת למלאכת כפים, ולשוב למטלות הבית המרובות הממתינות לה, בשעות אחר הצהריים המאוחרות,  -בניתוק גמור מהילדים, בהיפך הגמור ממה שחונכנו כל ימינו "כל כבודה בת מלך פנימה", פעמים רבות בסביבת גברים זרים, שבמקרה הטוב הינם יראי שמים, ובמקרה הפחות טוב אם לא הגרוע, הינם אינשי דלא מעלי-. אז אולי הגיע העת לבצע שינוים בנוסח הכתובה המקובל זה דורי דורות, ובלית ברירה למען תהא הקידושין אכן כתיקונם וכהלכתם, ושלא להוציא לעז ח"ו על בחורי ישראל כעבריינים בריש גלי, לכתוב "ואת תפרנסי ותכלכלי כהלכות נשי דידן דזנין ומפרנסים ומכלכלים". 

(הגאון רבי נפתלי גלאנץ. צילום: אלימלך גרסטל)

הרב המשיך וסיפר, "נקראתי זה לא מכבר לשאת דברים בפני אברכי "כולל בעלי בתים דחסידי ויז'ניץ" כאן בעירנו אלעד, ובעיר בני ברק, כה הופתעתי לראות במו עיני מאות אברכים יושבים והוגים בהלכות שבת החמורות, לאחר שבמשך היום עסקו בלהמציא טרף לביתם, היה זה מחזה משובב נפש, הלהם ייקרא עבריינים?". 

"ציטטנו בחלק ההלכה את מה שר"ת נשאל בספר הישר (סימן נא') שרבו עובדי אלוקים המתפרשים בטהרה ובפרישות בישראל, ואינם רוצים להאכיל את בניהם הקטנים ביום הכיפורים אף על פי שלא הגיעו לחינוך, ועל המאכילים אומרים שהם עוברים בלאו, האם אכן נכון למונעם מאכילה ביוה"כ, והארכנו בתשובתו הברורה של ר"ת להיתר, אני עושה שימוש ומשאיל את הלשון שם, על ענייננו, רבו הפרושים בישראל שאינם רוצים להאכיל את בניהם כל השנה! ועל המאכילים אומרים שהם בגדר עבריינים! הלא זו עזות וגסות פנים, שאין בדומה לה", אמר.

הרב הוסיף ואמר, "וכמה מצער הדבר, שאותו תלמיד חכם נשוא פנים, ידע לצטט מזכרונו רק את הראשון מבין השלשה שהקב"ה יושב ובוכה עליהם ולא זכר, או שהעדיף שלא לזכור את השנים האחרים, הלא הם, מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועוסק, והרבה נחבטו בזה מה יש לבכות הלא כמה יש לשמוח שיש מי שקשה לו לעסוק בדברי תורה, ובכל זאת מתאמץ ולומד, אבל לולי דמסתפינא הייתי אומר, כי לדאבוננו יש הרבה שאי אפשר להם לעסוק בתורה, אם מפאת יכולות הבנה, אם מפאת קשיי פרנסה, וכהנה רבות, ותחת שלפחות יפטרו את נשותיהם מעול הפרנסה ויעבדו כפי שהתחייבו, הם ממשיכים לשבת בבית המדרש, מבלי להתעלות, מבלי להתקדם, ביסורי מצפון כאלו ואחרים, והכל רק בכדיי לא לקבל את התואר של עבריין, שלא יסווג על ידי הסביבה ח"ו כסוג ב' או ג', והקב"ה יושב ובוכה עליו, מה לך נרדם? קום ועשה את המוטל עליך לעשות, כפי שעשו אבותיך ואבות אבותיך בתמימות ובישרות דרך".

"קהל קדוש", אמר הרב, "המרדכי במסכת יומא מסביר את פשר ההתרה להתפלל עם העבריינים בליל יום הכיפורים על פי מה שאמר רבי שמעון חסידא בכריתות ו' ע"ב כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית, שהרי החלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת, והנה כולנו יודעים, ואנו אומרים זאת יום יום, שלמרות שבכל יום שחקו את הסממנים, היו מחזירים הסממנים למכתשת בערב יום הכיפורים כדיי לשוחקן יפה יפה, כדי שתהא דקה מן הדקה, והלא דבר הוא, על מה ולמה היה מצוה לשחוק הדק הייטב דווקא בערב יום הכיפורים, אולי, לחדד לנו הכרה ברורה זו, כל עוד יש מי שמזהה אחר בשם עבריין, כל עוד יש מי שאינו מוצא מרגוע לנפשו כי לא מצא עבריין מהודר לליל יום הכיפורים לכוון עליו, כל עוד ויש המתיימרים לסווג את כלל ישראל לקבוצות, ולחלק ציונים של סוג א' סוג ב' סוג ג', אי אפשר לבוא אל המלך בשום בקשה של סליחה ומחילה"., אמר בדרשתו.

עוד הוסיף, "בערב יום הכיפורים הדבר הראשון שיש לבצע כהכנה אמיתית לקראת התקדש החג, יש לשחוק את כל חלקי הסממנים, הדק הייטב הייטב הדק, להסיר כל קטלוג וכל ציון, ורק בשחיקה מעין זו, שלדברי הרה"ק הישמח ישראל זי"ע ועוד מגדולי החסידות, מהותה שחיקת הגאווה וביטוש האנוכיות, ניתן לעמוד ולבקש סליחה, ובאפשרי לזעוק בקול רם, ונסלח לכל עדת בני ישראל!".

"וכאן המקום להזכיר את השלישי שהקב"ה יושב ובוכה עליו, הלא הוא, פרנס המתגאה על הציבור, אם יש מי שמחשיב את עצמו לנשוא פנים, ובגסות רוח מחלק תוארים לזרע קודש, לעובדי ה', למי שמחד עומדים כצור איתן מול כל מדווי הדור, ומעמידים הלאה דורות יראים ושלמים, ומפרנסים אותם במשא ומתן באמונה, ומאידך קובעים עיתים לתורה פעמים הרבה במסירות נפש, למרות העייפות שמאיימת להכריעם רצים ואצים לבית המדרש לקבוע שיעור, כפי שעיני חוזים מדי בוקר וערב כאן בבית מדרשנו, עליו הבורא ב"ה יושב ובוכה, מה פגם מצאת בבני חביבי המקדשים אותי בכל דרכיהם בבית בשדה ובבית המדרש?", אמר בכאב.

"ולמרות שהדברים לגמרי מיותרים, בכל זאת למען הסר ספק, ברור לכל, שאותם שהקב"ה זיכה אותם במתנה רבה, לשבת ולהגות בבית ה' כל ימי חייהם, מבוקר עד ערב, הם הם מעמידי העולם, בהם בחר ה' לעמוד לשרתו, כבני לוי משרתי ה', וכמה החוב לייקרם לכבדם ולרוממם, אבל לא על זה דברינו, דבר זה פשוט שממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, ויש להם דין קדימה, אך האם נשי בני לוי יצאו לפרנס את בניהם ובנותיהם? בוודאי שלא, הם ניזונו מהמעשרות שהעניקו להם, והאם בשל כך שהיו השבט שבהם בחר ה' לעמוד ולשרתו, שבט ראובן, שמעון, וזבולון שירכתו על צידון בעסקיו המסועפים, הפכו לסוג ב' או ג'? הס מלהזכיר! ולא יעלה על הדעת!". 

"ישאל השואל, וכי מה המטרה בדיבורים אלו, וכי באתי לשנות סדרי עולם, וכי באתי לחנך מחדש, שתי תשובות בדבר, האחד, הגמרא במסכת בבא בתרא כשהיא דנה בכל מיני עוולות שניתן לעוול במידות ובמשקלים, מספרת שעל כולן, על כל מיני העוולות הללו, אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו, איבעיא להו, אמרה או לא אמרה? אמר רב שמואל בר רב יצחק אמרה, ומהאי קרא אמרה, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה, כלומר, כשמדברים על תיקון עוולות כאלה ואחרים, יש תמיד ההתלבטות לומר או לא, הלא תמיד יהיו מי שימצאו בדברים פירכא, תמיד יימצא אויבער חכמים... שימצאו מקורות שדווקא מחזקים את העוולות, וגם את השרץ כידוע ניתן לטהר בק"נ טעמים, אז מה יש לעשות? לשתוק? להניח? הגמרא באה ומלמדת, שיש לומר, וכל הרוצה לטעות יבוא ויטעה, מי שרוצה להעניק פרשנות כזו או אחרת - הרשות בידו". 

"הנביא בהפטרה שקראנו זה עתה, כשבא ומחדד את עיקרון התשובה, אשר תמיד כרוכה בהצבעה באצבע על עוולה מסוימת, מקדים ומחדד, מי חכם ויבן אלה נבון וידעם, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, חכם אמיתי יודע ומבין, כי גם אם פעמים שהעניינים הם בגדר אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר, לבסוף יש לומר, ומי שהדברים מביאים אותו לתשובה, ולהבנה כי כלל ישראל שוכן לשבטיו, ואין פתחיהם מכוונים, ושכל אחד עובד את בוראו בכלים שהעניק לו, ועמך כולם צדיקים, זוכה גם הוא ומוגדר בתואר צדיק, וח"ו מי שחושב שהוא חכם, ואני כברוש רענן, רק אני ואפסי, הוא סוג א' וכולם פחותים ממנו, הרי שהוא מעוטר חלילה בתואר המנוגד לצדיק,והשני, תפילת ליל הקודש נפתח במילים על דעת המקום ועל דעת הקהל, ובוודאי שהפשט הפשוט בדעת המקום, הוא הבורא ב"ה מקומו של עולם, אך השימוש הרווח בדעת המקום והקהל, הוא גם המקום כפשוטו, המטרה בזעקתי זו, הוא סוג של גילוי דעת, בדעת המקום הזה, כותלי בית המדרש הזה, שב"ה קול התורה מהדהד בה מבוקר עד ערב, הן משיעורים בבוקר ובערב לבעלי בתים העמלים על פרנסתם, והן ממי שזיכה אותם הבורא ב"ה לשקוד בכוללים שייסדנו כאן על התורה והעבודה, שבכאן, אין שום חלוקה וסיווג, דין קדימה לתלמידי חכמים בוודאי הן, אבל פגיעה או פחיתות כבוד במי שעמל על פרנסתו ביושר ואמת, הס מלהזכיר".

את דבריו חוצבי הלהבות, סיים הרב, "יעזרנו הבורא ב"ה, ונזכה להיות חכמים אמיתיים, בהכרת מעלתן של ישראל וחביבותן, ואו אז, כשנזעק בקול רם יחד, ונסלח ל"כל" עדת, נזכה לשמוע בעזרת השם קול גדול, סלחתי כדברך! להחתם בחותם טוב, עם כל הכתוב לחיים בירושלים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!