הדיכאון של הרופא שהפך לנהג • תבלין לשבת

ב. וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:

ג. וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר:

"יפות מראה - סימן הוא לימי שובע, שהבריות נראות יפות זו לזו, שאין עין בריה צרה בחברתה, באחו - מרישי"ק בלע"ז [ביצה]"

"סימן שתהא כל שמחת השובע נשכחת בימי הרעב" (רש"י)

השאלות:

א. מדוע כאשר התורה מדברת על הפרות הטובות והמלאות, הן מכונות בשם 'בריאות בשר', ואילו כאשר מדובר על הפרות הרזות, הן מכונות 'דקות בשר'. האם 'דק' הוא ההיפך מ'בריא'? לכאורה היה מתאים יותר 'חולות הבשר' למשל.

ב. בפסוק ב' נכתב "ותרעינה באחו" ובפסוק ג' נכתב רק "ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאור". כבר אין הן רואות באחו, במרעה, בחופש. אלא סתם עומדות על שפת היאור.

השיחה ברכבת

ישנה תכונה אצל אנשים מסוימים, לפיה הם מסוגלים לקחת עפר ולהפוך אותו לזהב.

לעומת זאת, ישנם כאלה בעלי תכונה הפוכה לגמרי. אנשים שמסוגלים לקחת זהב ולהפוך אותו חלילה לעפר.

בעודי יושב ברכבת בדרך דרומה לבאר שבע, נפתחה לה שיחה בין לבין האיש שישב מולי.
שחתי לו על עיסוקי, והוא העלה בעיה ידועה.

"אחי נשוי כבר 12 שנה, ובארבעת השנים האחרונות, המצב שלו עם הילדים הפך לסיוט מתמשך עבור כולם. הוא לא נותן להם מנוחה, שום דבר שהם עושים לא מספק אותו. אפילו ההורים כבר לא טובים בשבילו".

התעניינתי במה אחיו עוסק והתשובה לא הייתה מפתיעה כלל. הוא עסק ב..תפקיד רפואי, אבל מאז שפוטר לפני כחמש שנים, הוא מועסק אצל בן משפחה כנהג מונית.

כשטוב לך - טוב לאחרים

בימים הללו, מאירים כל חלונות הבתים עם רבבות חנוכיות, אל העולם שבחוץ.

ידוע שחלונות בבית המקדש היו בנויים כשהם צרים מבפנים ורחבים מבחוץ, כך שהאור של המנורה היה מאיר החוצה.

"עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". היעוד של כל אחד ואחד מאתנו בעולם הזה, הוא להאיר את העולם, להאיר החוצה. אבל בדיוק כמו בפרות בחלום של פרעה, אנו יכולים להאיר רק את מה שיש בתוכנו, אנו מאירים את המציאות שבה אנו חיים. כאשר פרה היא בריאת בשר, רש"י מסביר שזהו סימן לשובע. במצב בריא שכזה, היא מאירה החוצה שובע, ואז גם אין עינה צרה זו לזו.

כאשר אדם בריא עם מה שיש לו, וטוב לו במצב שבו הוא נמצא, לא רק שאין לו עין צרה על השני, אלא הוא גם יכול לפרגן ולעזור. כך בדיוק מה הוא מאיר החוצה לעולם.

אבל, כאשר אדם חלילה לא מסופק בעבודתו, הוא ממילא גם לא מסופק בשלום בית, או בדרך שבה ילדיו הולכים. זה מה שהוא "מאיר" לעולם, ואין בו מקום להכיל את השני. המצב הולך ומדרדר, ולרוב, במקום לחפש לשפר את המצב, אנשים שוקעים יותר ויותר בביצה היום יומית שלהם.

דבר נוסף שאנו יכולים ללמוד מפרשת השבוע, הוא, שהספוקים הם בדיוק כמו בחיינו. כאשר אנחנו מרגישים בריאים ושלמים עם מי שאנחנו ועם מה שאנחנו עושים, אז אנו יכולים להיות בתוך 'ביצה', באחו, אבל להרגיש במרעה, בחופש, בטוב. לעומת זאת, כאשר רע לנו, אנו יכולים לעמוד מול הרבה הזדמנויות, בטבע, מול נופים מדהימים, אך נרגיש רק שאנו עומדים עם כולם "על שפת היאור".

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:

א.איזה תחום אתה חש צורך לשפר בחייך?

ב.איפה אתה רואה שהסביבה שלך משלמת את מחיר התחושה שלך?

ג.במה אתה יכול לשפר את התחום הזה בחייך?

בברכת שבת שלום

יוסף חיים בולטון

מאמן (בכיר) בקאוצ'ינג

[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!