כך הפכו תפילות ראש השנה לתצוגת אופנה חרדית

הדלת נפתחת, הווילון מוסט. כל העיניים מסתכלות לאותו הכיוון. מנסות לאמת לאיזה מעצב שייך הבגד, מה גובה העקב והאם האיפור מדויק. הדוגמנית התורנית צועדת על המסלול עד שהיא מגיעה אל מקומה, אז היא מתיישבת והעיניים מושפלות שוב.

לא לא, לא מדובר בתיאור של תצוגת אופנה בחו"ל, גם לא מדובר בצילומים למגזין או הפקת אופנה - מדובר בסך הכל בתפילת ראש השנה שגרתית בבית הכנסת.

ראש השנה הוא חג יוצא דופן. בניגוד לשבת רגילה, כל הנשים מחויבות להגיע לבית הכנסת בכדי לשמוע שופר וכולן היו רוצות לשמוע כמה דקות מתפילת מוסף או כמה דקות מתפילת שחרית, אך כיוון שכולן מגיעות, בחלק מבתי הכנסת מורגשת תחרות סמויה. השמלות של הנשים עוברות בדיקה דקדקנית וכל אחת משווה עצמה לחברתה ואת החברה לחברה נוספת.

כך נוצר מצב בו נשים באות להתפלל באמת ובתמים, אך הן באות גם כדי להיראות, להיות במיטבן עם פאה מסורקת, שמלה חדשה (כפול שתיים כי יש יומיים חג ושתי הופעות בבית הכנסת) ונעליים תואמות. האיפור צריך כמובן להחזיק מעמד למשך זמן ארוך והתפילה הופכת למשנית לרגעים.

זו לא ביקורת, זו המציאות עצמה. לא מדובר בכל הנשים, לא מדובר בכל בתי הכנסת ולא מדובר על כלל הקהילות, אך העובדה שהנשים החרדיות כמעט לא מגיעות לבתי הכנסת וההזדמנויות להתלבש במיטב המחלצות לא רבות, יחד עם העובדה שבית הכנסת הפך למרכז חברתי בעזרת הנשים כמו בעזרת הגברים, הולידו את התופעה.

האם היא רעה או טובה, זו שאלה שהתשובה עליה לא ברורה כל כך, שכן ברור שמה שהופך את התפילה ביום הקדוש למשנית זו לא בהכרח תופעה מבורכת, אבל מצד שני, אני בטוחה שאם היו שואלים את סנגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, הוא היה אומר שיש לראות את הקדושה של נשות ישראל שלמרות הקשיים מקפידות לבוא לבית הכנסת ועוד עושות זאת בלבוש מכובד וראוי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!