'ספינת הדגל'? בקושי סירה // טור דעה

היהדות הנקראת 'חרדית-דתית' בארץ ישראל עוברת טלטלה. בסיוע עיתונאים צעירים, שמובילים את השיח הציבורי באמצעות אתרים ומיני תקשורת שונים, החל מהוויכוחים בתוך העסקונה החרדית מי מקיים הסכמים ומי מפר אותם, מי הוא האדמו"ר המקורי ומי לא, מי הוא ראש הישיבה המוצלח והפחות מוצלח, מה הולך בישיבה שקראו לה פעם "ספינת הדגל" שמזמן היא בקושי סירה.

במוצאי שבת האחרון התחילו האשכנזים לבקש סליחה. מאות בתי כנסת ואולמות בעולם קיימו אמירת סליחות כמנהג הלויים בבית המקדש, עם כלי זמר, ויש שרואים בזה פריצת דרך איומה, שתביא איתה הידרדרות של קבלת שבת עם כלי זמר, שדרך אגב כבר נעשה באירועי שבת שונים, או מעמדי הבדלה עם כלי זמר, וכך גם סכנת ההידרדרות שינגנו את תפילת 'כל נדרי' עם כלי זמר.

זאת ועוד, יש הטוענים שבאים לבית הכנסת בכדי לבקש סליחה, ואיך ייתכן לבקש סליחה עם גיטרה?. אציג גילוי נאות: יצאתי לראות את התופעה מקרוב. לא בבית הכנסת, אלא במתחם התחנה בהאנגר הגדול, איפה שהייתה פעם הרכבת בירושלים. סביבי עמדו שני צעירים חילונים כשכיפת ילד טוב צמודה לראשם. נתתי להם את ספר הסליחות שלי, הם מאד התרגשו. אין לי ספק שהם לא היו נכנסים לבית הכנסת [אחרי הסליחות סידרתי להם תפילה בישיבה לבעלי תשובה 'אור החיים'].

אז ברור מעל לכל ספק, שאין לקיים סליחות עם כלי זמר בבית הכנסת. כי בבית הכנסת מתפללים ומבקשים לפי הסגנון המסור לנו מדור דור. כך מתחברים לבקשה ולסליחה.

אבל, כדאי וחשוב לשכור אולמות, כדי שהחברים שלא באים לבית הכנסת, יהיה להם מקום גם כן. בקשת הסליחה וקטעי התפילה ייאמרו בשירה בבחינת "גילו ברעדה".

לפני שנים רבות, אחרי תפילת ותיקין בראש השנה, לקחתי ספר תהילים ויצאתי לשמוע תפילות בבתי מדרש באזור גאולה. עברתי דרך בית המדרש הגדול של חסידי גור, משם שמעתי את קטע התפילה 'ונתנה תוקף', 'מי במים ומי באש' במנגינת מארש פולני.

משם עברתי דרך ישיבת 'פורת יוסף' ובקול בוכים שמעתי את היצירה "העוקד והנעקד והמזבח",  קטע מרטיט ומשם לישיבת חברון לשמוע את תפילתו המשתפכת של הרב הצדיק רבי שלום שבדרון, בקטע של בקשה  וכל מאמינים הפותח שער לדופקים בתשובה במנגינה מיוחדת שקיבל מרבי אליהו לופיאן.

הסיור שלי נמשך דרך חסידות קרלין סטולין, שם האזנתי לתפילה הנאמרת בקול רם ובהתלהבות מפי הרב אהרון הויזמן. צעדתי לעבר בניין חסידות ברסלב, לקיבוץ הגדול בפאתי רחוב מאה שערים, עצרתי לקול מחיאות הכפיים הנלהבות בתפילת 'ויתנו לך כתר מלוכה', וכך סיימתי את כל ספר תהילים.

כל בית מדרש וסגנונו. אלו מבקשים דרך מארש פולני, אלה במנגינת חאלב וירושלים, אלה בשירה ישבתית מיוחדת, אלה בצעקות ובקול רם ואלה במחיאות כפים.

אז מי אנחנו שנחליט איך צריך לבקש סליחה? נקבל כל אחד לפי סגננו, ונסיר מעלינו את החשש שדברים פסולים יחדרו לבית הכנסת. נקבל על עצמנו להביט ולראות את הצד הטוב והיפה שמקרב ולא מרחיק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!