"בגלל הבחירות, נושבות רוחות עם ריח כפירה"

דברים פרשת כי תבוא פרק כו > (ג) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: וכן בפרשת שופטים פרק יז > (ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: (י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: (יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

א} שואלים חז"ל: בשני מקומות התורה כותבת "ובאת אל הכהן" וכן אל "השופט אשר יהיה בימים ההם"; וכי יכול האדם ללכת לכהן או לשופט שהיה בימים קדמוניות אשר כבר איננו בעולמנו? ואם כן אך למותר לכתוב אשר בימים ההם מאחר ואין אפשרות אחרת.

ב} זאת ועוד, הקשה הרמב"ן (דברים כו, ג) - שלמרות תירוץ הגמרא בעניין הזקן, ראוי לומר "אל השופט אשר יהיה בימים ההם" (לעיל יז ט). אף על פי שאינו גדול וחכם כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן העולם צריך לשמוע לו, יפתח בדורו כשמואל בדורו כאשר נבאר לקמן, אך עדיין קשה טעם אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וכו'. ורש"י כתב אין לך אלא כהן שיהיה בימיך, כמות שהוא. ולא הבינותי זה, אבל בהקרבת הבכורים למי יביאם אם לא לכהן אשר יהיה בימיו. וכוונתו: כיון שבכהן, מה משנה איזה כהן, אינו עניין שיהיה תלמיד חכם?

ג} עוד הקשה בחידושי רבי חיים פלטיאל בפרשתנו: מאחר וכבר כתבה התורה דבר זה ללכת לשופט אשר יהיה בימים ההם בפרשת שופטים בעניין זקן ממרה שזה דיני נפשות ונידון בסנהדרין שבעים ואחד, אם כן, למותר לחזור ולכתוב הדבר במצות ביכורים שזהו רק עניין של ממון?

הרוח הנושבת בדורנו:

הנה, אנחנו נמצאים בפתח בחירות לרשויות. וכידוע שבציבור החרדי שומרי תורה ומצוות צורת הבחירות שונה מהציבור הכללי שניתן לכל אחד לבחור כחפץ ליבו. אולם בציבור החרדי הדבר נקבע ונחתך בבתי גדולי ומנהיגי הדור. וכפי שאני שומע פעמים רבות את המרמור הגדול - היתכן ששוללים מכל אדם את זכות בחירתו?

ועוד יותר - מעיר שלימה מחליטים להנחית מבחוץ מנהיג, כאילו אין זכות לתושבי העיר לדבר ולהחליט? מה גם שכידוע הטענה היותר קשה שבתי גדולי ישראל מנוהלים כביכול על פי אנשי הבית הסובבים, כל גדול וגדול וכל החלטה נקבעת על פיהם, כך שאין דעת גדולי ישראל בדבר.

ואף גם זאת גדולי ישראל מתחלפים במשך השנים וכלל אין לדמות ולהשוות לקודמים כך שאין הדבר מחייב, ועוד כהנה וכהנה. אולם תורתנו מלמדת אותנו כאשר נבאר ש"דור דור ודורשיו" ו"יפתח בדורו כשמואל בדורו" ובכל דור הקב"ה ממנה את המנהיגים לפי דרגת הדור ובהתאם לצרכי הדור.

אך אין הדבר מפקיע את החיוב לשמוע ולציית להוראות גדולי ישראל - כי מפיהם תצא תורה ועל פיהם יישק כל דבר. וכמו שהאדם בעת צרה יודע שהישועה נמצאת אצל גדולי ישראל וסומך עליהם ועל ברכתם ותפילתם - כך בכל עניין ועניין באורח חיי האדם והולך את חכמים ישכון בטח.

אפילו ריש גרגותא - מן שמיא

ונקדים בזה את מאמר חז"ל השופך אור על הנהגת השם יתברך בעולם, והוא שעלינו לדעת ולהאמין שכל תפקיד בעולם אינו אלא בגזרת הבורא יתברך ולא יכול האדם להשיגו לא בכוחו ולא בחכמתו ולא בחריצותו, וכמאמר חז"ל במסכת בבא בתרא דף צא ע"ב והמתנשא לכל לראש, אמר רב חנן בר רבא אמר רב" "אפי' ריש גרגותא - משמיא מוקמי ליה".

ופירש רבינו גרשום שם "ריש גרגותא" - שממונה על הדולין: משמי. פוסקין לו אותו שררות: ופרשב"ם שם. "ריש גרגותא" - שר הממונה על הבורות, מי ידלה ממנו היום להשקות שדותיו ומי למחר ושררה קטנה היא. ומדכתיב לך ה' הממלכה והמתנשא יליף לה, כלומר על ידך המתנשא לכל דבר, אפי' לגרגותא לראש הוא על פיך.

וכוונת חז"ל לפרש את דברי דוד המלך בדברי הימים א פרק כט אשר אמר ויברך דודו וכו' (יא) לְךָ֣ יְ֠קֹוָק הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֙רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֤ יְקֹוָק֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל׀ לְרֹֽאשׁ: (יב) וְהָעֹ֤שֶׁר וְהַכָּבוֹד֙ מִלְּפָנֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מוֹשֵׁ֣ל בַּכֹּ֔ל וּבְיָדְךָ֖ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֑ה וּבְיָ֣דְךָ֔ לְגַדֵּ֥ל וּלְחַזֵּ֖ק לַכֹּֽל.

הקב"ה הכל שלו והשלטון בידו ורק הוא בידו לגדל ולחזק למי שהוא מעוניין וזה כולל אפילו תפקיד בזוי להיות הדולה את המים מהבור למרות זאת היות וגם בזה יש איזה אחריות ציבורית שעל פיו סדר השאיבה מי קודם ודבר זה נותן לו מעט כבוד הכל מאת השם וצריך להכריז עליו בשמים שפלוני יקבל את התפקיד הזה.

והוא יסוד שחובה על כל אדם לא לשכוח בכל ימי חייו מאחר והאדם חיי בטעות ובתחושה שמתגנבת מידי פעם לליבו שהוא יכול לקבוע את מעמדו ותפקידו וכאשר חושב כך אינו אלא כופר ומורד בקב"ה, ולזאת כל מה שאנחנו רואים שמשתדלים ומתגוששים על השלטון אינו אלא בגדר וישחקו הנערים מאחר והקב"ה הוא שממליך והוא עילת העילות וסיבת הסיבות אשר יסובב את כל הגורמים להוציא מהכוח אל הפועל את רצונו יתברך.

למרות שבני אדם חיים בדמיון שהם הצליחו ופעלו ליישם את הדבר, אינו דומה אלא לכלי משחק השח-מט - שהמשחק עושה במלך ובחייליו כרצונו ולא יעלה על דעת שום אדם כי המלך או החייל ניצח, או לתיאטרון בובות שמכניסים בתוך כף היד ומשחקים וכי הבובה משחקת? אין זה כי אם האדם מזיז את הבובה.

אפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים

אחר הדברים האלה נבין היטב את דברי חז"ל במסכת ראש השנה דף כד ע"ב משנה.

מעשה שבאו שנים, ואמרו: ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב. אמר רבי יוחנן בן נורי: עדי שקר הם. כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל. ועוד באו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו, ובליל עיבורו לא נראה. וקיבלן רבן גמליאל. אמר רבי דוסא בן הורכינס: עדי שקר הן; היאך מעידים על האשה שילדה, ולמחר כריסה בין שיניה? אמר לו רבי יהושע: רואה אני את דבריך.

שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם - בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.

בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס, אמר לו: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל - צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים - אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה.

נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי! רבי - בחכמה, ותלמידי - שקבלת את דברי. ובגמרא דף כה ע"א תנו רבנן: למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו - שלא יאמר אדם: פלוני כמשה ואהרן? פלוני כנדב ואביהוא? פלוני כאלדד ומידד?

ואומר ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, ואומר וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל - ירובעל - זה גדעון, ולמה נקרא שמו ירובעל - שעשה מריבה עם הבעל, בדן זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן - דאתי מדן, יפתח - כמשמעו. ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו.

שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו - כמשה בדורו, בדן בדורו - כאהרן בדורו, יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים, ואומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה ע"כ. 

והשאלה נשאלת מאליה: מדוע עלינו להתייחס לקל שבקלים כאביר שבאבירים, וכעין יפתח אשר עליו נכתב בשופטים פרק יא (א) וְיִפְתָּ֣ח הַגִּלְעָדִ֗י הָיָה֙ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל וְה֖וּא בֶּן־אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד גִּלְעָ֖ד אֶת־יִפְתָּֽח: (ב) וַתֵּ֧לֶד אֵֽשֶׁת־גִּלְעָ֛ד ל֖וֹ בָּנִ֑ים וַיִּגְדְּל֨וּ בְֽנֵי־הָאִשָּׁ֜ה וַיְגָרְשׁ֣וּ אֶת־יִפְתָּ֗ח וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־תִנְחַ֣ל בְּבֵית־אָבִ֔ינוּ כִּ֛י בֶּן־אִשָּׁ֥ה אַחֶ֖רֶת אָֽתָּה: (ג) וַיִּבְרַ֤ח יִפְתָּח֙ מִפְּנֵ֣י אֶחָ֔יו וַיֵּ֖שֶׁב בְּאֶ֣רֶץ ט֑וֹב וַיִּֽתְלַקְּט֤וּ אֶל־יִפְתָּח֙ אֲנָשִׁ֣ים רֵיקִ֔ים וַיֵּצְא֖וּ עִמּֽוֹ:

ובכל זאת אמרו חז"ל: יפתח כשמואל אתמהה? זאת ועוד יש לשאול הרי אמרו חז"ל במסכת שבת דף קיב ע"ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים.

עוד אמר רבי יוחנן במסכת עירובין נג ע"א לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל - ואנו כמלא נקב מחט סידקית. ראשונים - רבי עקיבא, אחרונים - רבי אלעזר בן שמוע. איכא דאמרי: ראשונים - רבי אלעזר בן שמוע, אחרונים - רבי אושעיא בריבי. ואנו כמלא נקב מחט סידקית. אמר אביי: ואנן כי סיכתא בגודא לגמרא. אמר רבא: ואנן - כי אצבעתא בקירא לסברא, אמר רב אשי: אנן כי אצבעתא בבירא לשכחה ע"כ.

הרי שההבדל בין דור להבא אחריו הוא גדול מאד. וכיצד אפשר להשוותן?  אולם לפי האמור הדבר ברור ומובן היטב - כי כל תפקיד אינו מכוחו וחכמתו והשתדלותו של האדם אלא הוא מינוי של מלך מלכי המלכים אשר הוא הבורא והיוצר והיודע את תכלית הבריאה וטובתם של הציבור, ובכל דור ודור שותל את מנהיגיו לפי צרכי הדור ודרגתם.

ומתוך אמונה זו, חובתו של האדם לקבל עליו את המנהיג בכל רמה ודרגה שהוא נמצא. אחרת - אינו אלא מורד במלך מלכי המלכים. 

וכבר מבואר שנחלקו החכמים במסכת ערכין דף יז ע"א זה "דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה" - פליגי בה רבי יהודה נשיאה ורבנן, חד אמר: דור לפי פרנס, וחד אמר: פרנס לפי דורו. אך לכל הדעות מנהיגי כל דור ודור תואמים לדורם.

כל דור ודור יש לו תפקיד מיוחד בבריאה וכן יש לו גם תפקיד רוחני מיוחד. וכיון שלכל דור יש תפקיד רוחני מיוחד - מעמיד לו הקב"ה מנהיגים הראויים לו לאותו דור, וכלפי זה נאמר שצדיקים של דור אחר - למרות שהם ענקי רוח ומאפילין בגדולתן על גדולי דורנו - הם נחשבים כמעלתן של אותם גדולים, עד שיפתח שקול כשמואל.

גדול בדורנו יותר חשוב בעיני הקב"ה מגדולי הדור הקדומים

זאת ועוד יותר אמרו חז"ל בקהלת רבה (וילנא) פרשה א ד א"ר ברכיה כתיב (דברי הימים א' י"ב) ויהוידע הנגיד לאהרן, וכי יהוידע היה נגיד לאהרן? אלא אילו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע יהוידע היה גדול ממנו בשעתו, אמר ר' סימאי כתיב (דברי הימים א' ו') ואהרן ובניו מקטירים על מזבח העולה וגו', וכו' ורבנן מייתי לה מן הכא (עזרא ז') בן אבישוע בן פנחס בן אלעזר וגו' הוא עזרא עלה מבבל, אלא אלו היה אהרן קיים היה עזרא גדול ממנו בשעתו.  ודבר זה צריך ביאור היתכן שגדולי דורות קודמים אילו היו בדורנו היו פחותים?

קלורין לעיניים דברי האריז"ל בשבח דורנו

ואפשר לבאר דברי המדרש כיצד יתכן שגדול בדורנו יותר גדול וחשוב מגדול בדור קודם על פי דברי האריז"ל אשר הן קלורין לעיניים ועידוד וחיזוק לבני דורנו כמים קרים לנפש עייפה, והוא מה שכתב רבי חיים ויטאל זצ"ל ('שער הגלגולים', הקדמה לח בהקדמה הרביעית בשם האריז"ל).

וזה לשונו: "פעם אחת שאלתי למורי ז"ל איך היה אומר לי שנפשי היתה כל כך מעולה כנזכר לעיל והרי הקטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאין אני מגיע לעקבו ואמר לי דע לך כי אין גדולת הנפש תלויה כפי מעשה האדם רק כפי הזמן והדור ההוא כי מעשה קטן מאוד בדור הזה שקול ככמה מצוות גדולות שבדורות אחרים כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאוד מאוד לאין קץ משא"כ בדורות ראשונים ואילו הייתי בדורות הראשונים היו מעשי וחכמתי נפלאים מכמה צדיקים הראשונים.

וזהו שאמרו חז"ל על נח תמים היה בדורותיו ואילו היה בדורות צדיקים היה יותר צדיק' ולכן שלא אצטער על זה כלל כי בלי ספק יש לנפשי מעלה גדולה על כמה צדיקים הראשונים מזמן תנאים ואמוראים. פעם אחרת אמרתי לו, כי אין אני פתי להאמין בעצמי, שלא מצאת בכל הדור הזה ראוי ללמוד חכמה זו אלא אני לבדי, וכי אין אני מכיר את עצמי ואת מעשי, כי יש גדולים וצדיקים ובעלי מעשה יותר ממני בדור הזה, ומה לי אם תשבחני, ואני יודע בי שאיני ראוי. והנה מהר"י קארו ז"ל. והרדב"ז ז"ל רבך. ומורי הר"ם אלשיך. וה"ר אברהם הלוי. והרי"ג. והררא"ז ז"ל וכו'.

אז אמר לי, וכי מה קרוב היה לך עמי מעולם, ומה הנאה יש לי ממך, ואדרבא אתה צעיר וקטן שבכלם, ולא היה לי לקרבך, אלא לאלו, שהם גדולי הדור, והיה לי בזה כבוד גדול, זה יורה כי לא בחרתי בך על חנם, אלא לגודל מעלתך על כלם. והנה אל תחשוב בלבך, כי מעלת בני אדם היא כפי דעת הבריות, ואלו ידעת כמה מומין נסתרים יש בבני אדם, היתה תמיה, אלא שאיני רוצה לגלות סתרי בני אדם, והוי יודע, כי כבר בחנתי ושקלתי כלם בכף מאזנים, ולא מצאתי כלי זך ונקי וראוי כמוך, ודי לך בזה, כי אין לי רשות לדבר בפירוש כל הדברים.

וע"ז נאמר כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב, ולכן חזק ויאמץ לבבך, ושמח בחלק נפשך ובמעלתה, ודי בזה עכ"ל. ללמדנו שמעשים של דורנו יש להם מעלה גדולה עשרת מונים אצל הקב"ה מאשר מעשיהן של בני דורות הקודמים מאחר והכל נמדד לפי דרגת ונסיונות הדור וממילא אין פלא שהגם היותו קטן כקליפת השום במעשיו לגבי דור הקודם מעלתו יכולה להיות יותר גדולה עד שאותו קדמון אילו היה בדורנו היו מעשיו יותר קטנים ממנו, ולפי"ז אפשר להבין דברי חז"ל מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי כפשוט שהמכוון לפי דרגת דורנו.

עוד כתב בספר דעת שרגא בנושא חינוך פרק נט. ישנם החושבים אינני יודע אם אומרים ואולי לא אבל חושבים ראינו ראשונים כמלאכים, המבט התורני הנכון הוא לכהן אשר יהיה בימים ההם דברים, וראה שם בספורנו דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו מי שחי בדורנו הוא הגדול ביותר ועי' ר"ה דף כה ע"ב, ואם דורנו זקוק היה לחפץ חיים זצ"ל היו נותנים לנו מן השמים חפץ חיים, אך אם לא נתנו לנו חפץ חיים זאת אומרת שגדולים אלו יאריכו ימיהם גדולים אלו אשר אנו מקווים יחד עימם לקבל פני משיח צדקנו הם הגדולים מילתם היא מילה ולדבריהם עלינו לשמוע.

צדיק רואה רק בימיו

ולכן מסופר כשהסתופף רבי מנחם מנדל מקוצק בבית רבו רבי שמחה בונם בא מלמד אחד לפשיסחא ושאל בעצת הרבי אודות בנו שהוא עלם טוב בלימודי גפ"ת ומדברים בו נכבדות עם גביר אחד שרוצה לפזר לבתו נדוניה גדולה וגם ילביש את החתן כראוי לו מלבד זו ייתן גם לו לאבי החתן סכום הגון ת"ק זהובים ולא יצטרך לעסוק עוד במלמדות, אלא חיסרון אחד יש בדבר אבי הכלה איננו ירא שמים.

רבי מנחם מנדל שלא זזה ידו מיד רבו שמע את הסכמת רבו לשידוך ושתק, אך כשיצא המלמד מלפני רבי שמחה בונם הלך אחריו רבי מנחם מנדל ואמר לו אף על פי כן דעתי היא שלא תתקשר בשידוך זה. נבוכו מחשבותיו של המלמד ולא ידע אם לשמוע בעצת רבו או בעצת תלמידו הגדול.

אך תאוות הממון גברה והמלמד הסכים לשידוך, העלם בא לבית הגביר ולא היה חסר כלום, גם המלמד קיבל את הכסף מחותנו ועשה מסחר והצליח בו. לאחר שנים נסתלק רבי שמחה בונם וברבות הימים עזב האברך הנ"ל מרוב טובה את לימודו בתורה פנה אל ספרים חיצוניים וסר מדרך ה', ואילו מסחרו של אביו התחיל לירד מטה מטה עד כי נידלדל לגמרי.

עמד ונסע לקוצק אל רבי מנחם מנדל ושפך לפניו את מר לבו שהוא ירד ובא עד ככר לחם ובנו עזב את דרך הקודש ואף שהוא עשיר אינו רוצה לתמוך באביו. אמר לו רבי מנחם מנדל אמרתי לך בשעתו שלא תתקשר בשידוך זה. אמר לו המלמד הלא רבינו זצ"ל הסכים לשידוך, אמר לו הרבי קוצק כל צדיק רואה רק לזמן שהוא חיי אין לך שופט אלא שבימיך ואומנם כל זמן שהיה רבנו חי לא נזקת ואתה לא ירדת מנכסיך אבל לאחר מכן כבר זה לא עוזר. כן כתב בספר אמרות חכמה פרשת שופטים:

יישוב השאלות הנ"ל

ובזה מיושבות הקושיות שכוונת התורה ללמדנו שצריך ללכת לגדול שבדורו בהיות והוא מינוי של מלך מלכי המלכים והוא המתאים ביותר, וכן מיושבת קושיית הרמב"ן כמו שכתב הספורנו (דברים פרשת כי תבוא פרק כו פסוק ג) "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם".

אף על פי שלא יהיה גדול בחכמה לא תחדל מלדבר עמו בכבוד באמרך ה' אלהיך אף על פי שזה לא יאמר זולתי לאנשי השם כמו למלכים ולנביאים מכל מקום בהיותך מביא אליו את הבכורים כמביא דורון לאל יתעלה שהוא בעל הקרקע ראוי שתדבר עמו בזה דרך כבוד: זאת אומרת שהתורה מצוה כיצד חייב לנהוג בכבוד גם בכהן פשוט כי כל תפקיד מאת השם ושליחו של מלך מלכי המלכים, ואף קושיית הר"ח פלטיאל שהתורה הוסיפה אצל הביכורים ללמדנו עניין הכבוד ולא רק בשופטים ודיינים בדיני תורה וחכמה.

מוסר הגר"ח פלאג'י כיצד צריך לכבד חכמי דורו

כתב הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו "נפש החיים" קטו שמיעה וכו' ועינך תראנה מה שכתב הרב חומת אנך בשופטים סי' ט' ע"פ ויאמרו כל העצים אל האטד, וזה לשונו הכא כתיב כל העצים ובכללן גם תאנה וזית וגפן, והוא ללמד מוסר שגם גדולי הדור צריכים לקבל עליהם איש שמתרצים ההמון אף שגרוע במעלות ולא תהיה העדה כצאן אשר אין להם רועה.

וגם הגדולים ישמעו לקטנים והמון העם ויהיו כולם באגודה אחת זה תוכן דבריו, וזהו מוסר גדול לתופסי הריב שנותנים כתף סוררת כשהקהל ממנים תלמיד חכם זקן שאינו כל כך גדול בתורה כמוהם, והם לא ידעו דאפי' ריש גרגוריתא משמייא מוקמיה ליה, והוא כתוב בפנקסו של אדם הראשון ומשה ובודאי כי משיח ה' הוא, ויתפלל אל ה' שיזכהו לזקנה בכבוד כמו החכם הזה.

ודי למי שנגע יראת ה' בלבו דברים אלו שקול ישקל דודאי זכיותיו ומעשיו הטובים בסתר ובגלוי אלים יותר ממני, כי בשמים ממעל אינו תלוי אם יהיה פסקן גדול ודרשן נאה, כי טרם כל ראשית חכמה יראת ה'. 

והאיש אשר ישים אל לבו זה הא ודאי שיקבלוהו בסבר פנים יפות וינשק ידיו ויתנהג עמו בכל כבוד והדר, כל שכן בפני אחרים דאם התלמיד חכם אינו מכבד לרב המקום יהיה קל כבודו בעיני הבעלי בתים ולא ישמעו לקול מורים ולא צייתי דינא ונמצא מחריב העולם בסיבתו.

ואין צריך לומר שלא יחטט אחריו בהוראות כי הוא מצער רבנן וחס ושלום יוריד דמעות בסיבתו ואין ספק כי בנפשו דיבר ישמע חכם ויוסף לקח ויהיו חיים לנפשיך.

גדולי אותו דור דנים לעתיד את בני דורם בשמים

וכתב בספר חפץ חיים עה"ת פרשת ויחי. שהחפץ חיים סיפר שפעם ישבו יחד חבורה של גדולי ישראל עם הגאון והצדיק ר' זאב המגיד מוילנה, פתח המגיד ואמר כשם שבעולם הזה כל אדם נדון ע"י שופטי זמנו השופט אשר יהיה בימים ההם כך בעולם הבא גדולי הדור נבחרים לדון את דורם, כי ערך כל מצוה והפסד עברה נמדדים בהתאם לתנאי הזמן והמקום.

עבירה שהייתה לפנים חמורה ביותר יכולה היום להיות קלה בערכה, ובשביל זה נתן התפקיד הזה לגדולי הדור שהיו עמהם באותה סביבה ובאותו זמן. כשהמגיד גמר שיחתו קם אחד מהחבורה על רגליו ובדמעות על לחייו פנה אל המגיד רבי הואיל ואתה תהיה שופטי לעתיד לבוא אנא אמור לי מיד פסק דיני אנא הורני כדת מה לעשות כל זמן שהותי בעולם הזה עוד אוכל לחזור בתשובה אבל לעתיד יהיה כבר מאוחר בבחינת מעוות לא יוכל לתקון.

תשובה מן השמים

מעשה היה ושאלו את רבי מרדכי בנעט זצ"ל אודות עגונה אחת מה דינה, וזה היה בסוף ימיו כששכב על מיטתו ונטה למות. צוה ר' מרדכי לבית דינו לשלוח את השאלה למרן החתם סופר, וידוע שהחתם סופר היה צעיר בשנים מר' מרדכי בנעט שכן ר' מרדכי הסמיכו בבחרותו.

וכשבאה השאלה לחתם סופר ישב מיד לכתוב תשובה מבלי להביט בספר ומסר מיד התשובה לבנו ר' שמעון שישלחו בדואר, חשב ר' שמעון הלא התשובה תגיע לר' מרדכי ואבא לא עיין בספר אולי יתחרט עוד מוטב להמתין יום או יומיים.

למחר שאל החתם סופר את בנו אם שלח התשובה והודה לו על האמת ואמר טעמו, אמר לו החתם סופר זצ"ל בכל דור יש להקב"ה משיבים העונים על שאלותיו בדור הזה אני המשיב ולמה יכשילני והרי לבי נקי. 

כשהגיעה תשובתו לר' מרדכי הסתכל עד סוף התשובה וראה שמתירה וצוה לבית דינו להתיר, וחלשה דעתם של רבני בית דינו ואמרו והלא בית דין גדול בישראל אנו וכי אין רשות בידינו לראות מה מקור דינו של הרב מפרשבורג.

אמר ר' מרדכי ההוראה של הרב מפרשבורג מן השמים היא, השאלה היא למה לא הסתפקתי בשורה האחרונה בלבד ועיינתי גם בשורות הקודמות, התשובה מפני שכתב ידו של החתם סופר סגולה ליראת שמים. נמסר מפי רח"ד וייסנונדל ז"ל.

מוכן להפסיד והעיקר שהצד השני לא ירוויח

שאלו פעם את הר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל למה בדיני איסור והיתר כששואלים והרב מטריף או אוסר אף אחד לא מהרהר אחריו אפילו אותו אדם שיצא בהפסד גדול, ואילו במשפטים שבין אדם לחבירו אם אדם מפסיד בדינו אפילו הפסד קטן שופך בוז על הרב, אמר להם ר' יהונתן אדם לא אכפת לו על מה שהוא מפסיד אלא אכפת לו שהצד השני מרוויח.

האיסור "לא תסור ימין ושמאל" מחייב גם את הגר"א

זקני וחכמי ווילנא היו מספרים כי פעם אחת נזקק הגר"א להורות שאלה אחת בהלכות של איסור והיתר והתחרט על זה כל ימיו. ומעשה שהיה כך היה בשכנותו של הגר"א גר חייט אחד יהודי תמים וירא שמים.

באחד מערבי שבתות קנה עוף לכבוד שבת ושחטו אצל אחד השובי"ם, אשת החייט הדיחה ומלחה ונחפזה לבשלו ומתוך פזיזות טעתה ותחבה כף של חלב לתוך קדרת הבשר, הלך החייט לבית הרב רבי שמואל מי שהיה אב בית דינה האחרון של ווילנא לשאול את חוות דעתו.

בינתיים נזכרה אשת החייט כי כאן בחצר דר הגר"א והלכה אליו לשאול, לבקשת האישה העניה נזקק הגר"א לשאלה ופסק לאיסור, בינתיים חזר החייט מבית הרב ובשורת שמחה בפיו האוכל כשר, סיפרה האישה לבעלה שהגר"א פסק לאיסור, חזר החייט לבית רבי שמואל וסיפר לו כי הגר"א פסק לחומרא והטריף.

נאנח רבי שמואל ואמר לו לך לביתך ותאכל בשמחה את תבשילך ואני והגר"א נבוא יחד הערב לטעום מן המטעמים האלה שהכינה אשתך בליל שבת, אחר הקידוש נכנס רבי שמואל לבית הגר"א ואמר בדחילו ורחימו מורי ורבי עפר אני תחת כפות רגליו אבל אני הנני מרא דאתרא ומכיוון שאני הכשרתי הלכה כמותי וכדי שלא יחולל כבוד הרבנות בוא אתי יחד לבית החייט ושנינו נטעם מתבשיל זה שהכשרתי.

נכנע הגר"א והלכו לטעום מן התבשיל, אשת החייט לקחה צלחת וחתיכת עוף בתוכה להגיש לפני האורחים החשובים, אבל מתוך גילה ורעדה נכשלה בדרך הילוכה ואת המנורה של שבת נדנדה ונר אחד של חלב נפל לתוך הקערה, נבהלו בני הבית ובתוכם רבי שמואל.

ניגש רבי שמואל אל הגר"א ואמר לו יסלח לי מורי ורבי מן השמים הוכיחו כי טעיתי והלכה כמותו, השיב לו הגר"א לא ולא בוודאי הלכה כמותך ומחוייבים לשמוע בקולך וכמו שכתוב על פי התורה אשר יורוך לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.

אבל מכיוון שאני הורתי לאיסור הרי לגבי דידי תבשיל זה הוא בבחינת שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, ומשום זה מנעוני מן השמים שלא אכשל אני בדבר שאסרתי, מאז לא רצה הגר"א לענות לשום שאלה הנוגעת לכל הוראה.

מוסר השכל

עלה בידנו להבין ולהשכיל מתורתנו הקדושה שכל הנהגת גדולי דורנו הן מינוי של מלך מלכי המלכים ועל פיהם יישק כל דבר: הגם שיש בני הבית הסובבים ולוחשים לאוזנם, וכי הקב"ה אינו יודע את הדבר? מאז ומתמיד היו צמודים בסביבת מנהגי ישראל.

אך למרות הכל הקב"ה לא יביא מכשול על ידם וברור כשמש שהשם אתם בכל מעשיהם ומכוון דרכם בדעת תורה להנהיג את עם ישראל, והגם שרבים אשר ראו גדולים שהיו בדור קודם בגדולתם ותפארתם אין ח"ו לזלזל בגדולי דורנו ומנהיגנו ככל שיהיו מאחר והקב"ה מסייען ומטהרן, הם שליחיו.

חובתנו להיות נבדלים מאותם שאינם שומרי תורה ומצוות, ואדרבא, עלינו לקיים את מצוות "והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם ועשית ככל אשר יורוך" - אפילו על ימין שהוא שמאל שזו מצווה מהתורה גם בימינו ושייך הדבר בכל ענייני החיים.

וכל הנוטל עצה מהזקנים לעולם אינו נכשל. ואדרבא, בכל אשר יפנה ישכיל ויצליח - מאחר וכל השפע של הדור עובר דרך גדולי אותו דור דווקא שנמצאים בימינו כמו שהם.

והחלש יאמר גיבור אני ויתגבר על הרוחות הנושבות שיש בהן ריח של כפירה ח"ו, בפרט בהגיע הבחירות ששם היצר הרע עובד שעות נוספות.

ולצערנו דווקא בימי הרחמים והסליחות נכנסים למערבולת של מחלוקות והכפשות וכדומה ו"שומר נפשו ירחק מהם". ויחיה באמונה שיש מנהיג לבירה והכל נעשה כרצונו יתברך ובזה נזכה כולנו לשנה טובה ומבורכת וכתיבה וחתימה טובה אמן ואמן.

בידידות ואהבה

הצב"י מרדכי מלכא ס"ט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!