למה אנחנו לא מאושרים? יש לנו עשרות מיליונים

מזלו של חודש אלול הוא "בתולה", הרמב"ן (הובא בחכמה ומוסר ח"א אות פ"ה) אומר, שדבר זה בא להורות על האהבה של הקב"ה לכנסת ישראל.

אמנם, נראה שיש כאן כוונה נוספת, אדם החוטא נמשל לאשה שסטתה תחת בעלה, והנה אישה שקלקלה אסורה לבעלה, ואם כן, כיצד תיתכן תשובה מצד כלל ישראל לאחר שבגדו בקב"ה? אלא שהתחדש בכוחה של התשובה שהקב"ה קורא אל עם ישראל – "שובי בתולת ישראל" (ירמיה לא, כ), הקב"ה קורא לכנסת ישראל "בתולה", כלומר כאילו מעולם לא חטאה.

ועומק הדברים הוא על פי מה שכתב רבינו יונה ביסוד התשובה: "ביום ההוא ישליך כל פשעיו אשר עשה, ויעשה עצמו כאילו בו ביום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה, וזה היום תחילת מעשיו", תשובה, אין משמעותה רק שאין לו חטאים – אלא כמו שכתב רבינו יונה "ואין בידו לא זכות ולא חובה" – גם זכויות אין לו!

צוריאל קריספל

הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ה"ד) כותב: "מדרכי התשובה...ומשנה שמו – כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה את אותן המעשים".

גם אישה שלא חטאה מעולם וכל חייה בקדושה ובטהרה, עדיין לא נקראת בתולה, תשובה היא "כאילו בו ביום נולד", כמו בתולה – הקשר הראשון עם בעלה! כל מה שהיה בעבר – הן לטוב הן למוטב – כאילו לא היה, הכל מתחיל מחדש!

זוהי עבודת חודש "אלול".

ה"רחוקים" וה"קרובים"

הנביא ישעיה (לג, יג) אומר: "שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גבורתי", ופרש"י: רחוקים – המאמינים בי ועושים רצוני מנעוריהם, הקרובים – בעלי תשובה שנתקרבו אלי מחדש".

חידש לנו רש"י חידוש נורא, בפשטות היינו מתייחסים לאלו שעושים את רצון הבורא מנעוריהם כקרובים יותר מאלו שאך זה עתה התקרבו אל הקב"ה – מגלה לנו רש"י, אדרבא, ההרגל של ה"עושים רצוני מנעוריהם" הוא חיסרון – והם נקראים "רחוקים"!

נקודה זו הייתה אחת מהעבודות המרכזיות בקלם, הסבא מקלם רבי שמחה זיסל זיו (בחכמה ומוסר ח"א אות פג) תמה מדוע דברים שהתחנכנו בהם בילדותנו, שיש אלוקים בורא שמים וארץ וכי הוא משגיח על כל ברואיו, סיפור יציאת מצרים וקריעת ים סוף וכד' – דברים מופלאים ביותר, בכל זאת אין אנו מתפעלים מהם?

פשר הדבר – אומר הסבא מקלם – הוא מפני ששמענו את הדברים האלה לראשונה בילדותנו כששכלנו היה חלוש, והידיעה וההבנה הייתה ב'דעת קלישתא' – ואותה ידיעה חלשה וקלושה נעשתה חלק מאתנו, וכל ימי חיינו אנו מתהלכים עם אותה תפיסה!

בפעם הראשונה שהאדם לומד "בראשית ברא אלקים" הוא בגיל חמש, בשנה שלאחר מכן הוא שוב לומד זאת – והדבר לא חידוש בעיניו – הוא כבר יודע את זה, כלומר הוא מייחס את הידיעה הזאת למה שהוא למד בשנה שעברה, וכך גם בגיל עשר, הוא לומד שוב את הדברים – ושוב אין הוא רואה בהם חידוש – הוא יודע אותם כבר מגיל חמש! וכך גם בגיל עשרים ובגיל ארבעים – ידיעתו מתייחסת לידיעתו הראשונה בגיל חמש!

ובאמת, אילו האדם היה נברא כמו האדם הראשון בקומתו ובצביונו, פיקח ובעל שכל של אדם בן עשרים, הוא לא היה מחזיק מעמד מרוב התפעלות והתרגשות!

אם יבוא לפנינו אחד, יקח גיליון נייר פשוט ויכין מטוס בעל שש כנפיים, ימשוך בזנב המטוס וכל הכנפיים יזוזו... כולנו נתפעל ללא גבול – פלא שכזה! ואם כן, מדוע יוצא אדם לרחוב, רואה נמלה בעלת שש רגליים, ולא עשויה מנייר – אלא בעל חיים עם מח לב ועיניים – עולם שלם! הלא כל הספריות שבעולם לא יוכלו להכיל את גודל הפלא שבבעל חיים זעיר זה!

מדוע אין אנו מתפעלים? מפני שבפעם הראשונה שראינו נמלה היינו בני שנתיים – ובאותה תפיסה של גיל שנתיים, אנו מתהלכים עד עצם היום הזה! וכן היא תפיסתנו בכל חלקי החיים.

התבוננות בפלאי הבריאה

אדם נכנס לחנות ורוצה לקנות איזשהו חפץ, אבל הוא מצטער -ברשותו רק עשרה שקלים, וחפץ זה מחירו חמשה עשר שקלים, אמנם, מיליונר שעושרו נאמד בכמה עשרות מיליוני דולרים, כשהוא נכנס לחנות, גם אם אין בכיסו דולר אחד בלבד, אין בליבו שום צער – הוא יודע שרכושו נאמד בעשרות מיליונים!

נצייר לעצמנו מצלמה משוכללת המצלמת בצבעים חיים וברורים, מצלמה זו מסוגלת לפעול במשך שמונה עשרה שעות ביממה במשך שמונים-תשעים שנה, כל מה שהמצלמה מצלמת נאגר במיקרו פילם קטן – אין צורך להחליף או להוסיף פילם... העדשה נשטפת מעצמה באופן קבוע במים השומרים עליה מכל קלקול...

כמה שווה מצלמה שכזו? לפחות מיליון דולר.

והנה יש לנו – לכל אחד ואחד מאתנו – שתי מצלמות כאלו – שתי עיניים, וכמה שווה המוח?

וכמה הלב?

וכמה תינוק בבית?

אם כן הוא הדבר, מדוע איננו מאושרים? הלא העושר שלנו נאמד בעשרות עשרות מיליונים!

נביא דוגמא נוספת, נצייר לעצמנו יהודי זקן לפני מאה וחמישים שנה, מתאר לנכדו מהו "גן עדן", יש שם מקום מגורים מסודר, במקום אחד מהקיר יוצאים מים קרים, במקום שני יוצאים מים חמים...אין צורך לטרוח ולשאוב מים מהבאר, אם רוצים לבשל אין צורך לטרוח בהבערת האש, מניחים את הסיר במקום המיועד – והוא מתבשל...וכשהבגדים מתלכלכים, מניחים אותם בארגז מיוחד, והם יוצאים משם נקיים...

הרגלי החיים שלנו כיום, הם בעצם "גן עדן עלי אדמות", ומכל מקום אין אנו מתפעלים מקיומם, אין זאת אלא מפני ההרגל – התפיסה שלנו לגבי העין, כמו לגבי רמת החיים בה אנו מורגלים, וכמו לגבי מציאות השמש והירח, לכל מציאות העולם הזה – היא תפיסה של ילד בן חמש!

"ותהי יראתם אותי – מצות אנשים מלומדה"

הנביא ישעיה מתלונן על כך ואומר: "ותהי יראתם אותי, מצות אנשים מלומדה" (ישעיה כט, יג), הנביא לא מתלונן רק על קיום המצוות המעשיות הנעשות כמצות אנשים מלומדה, אלא על "יראתם אותי" – על יראת שמים, אפילו יראת שמים, גם היא יכולה להיות "מלומדה" – להיעשות מתוך הרגל, בלי מחשבה!

בתפיסה שלנו בקב"ה, בסידור ובחומש, גם היא תפיסה כשל ילד בן חמש, זהו "רחוקים" ממש – עובדים את הקב"ה ממרחק של שלושים שנה – מאז שהכירו אותי לראשונה, רק מי "שנתקרבו אלי מחדש" – מי שהתחדש עכשיו – הוא הוא ה"קרוב"!

בכל שבת אנו אומרים "נשמת", אילו היינו שמים לב לכל מילה ומילה, היינו מלאי התפעלות,, החפץ חיים שאל פעם: האם שמנו לב שבברכת במזון ישנן חמש עשרה בקשות? – "הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו,, הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו לעד, לחן, לחסד ולרחמים, ולרווח, הצלה והצלחה, ברכה [מלשון בריכה, שפע של חסד] וישועה, נחמה, פרנסה וכלכלה [גם אם יש פרנסה, לא תמיד יש לו לאדם כלכלה, במה לכלכל את עצמו], ורחמים וחיים ושלום, וכל טוב ומכל טוב לעולם אל יחסרנו!" – האם שמנו לב לכל הבקשות הללו, לא, ומדוע – מפני שהתרגלנו לברך ברכת המזון כבר בגן הילדים.

וזוהי עבודת האלול – לעקור את ה"מלומדה", להיות בבחינת "בתולה", בבחינת "בעלי תשובה שנתקרבו מחדש", לעורר את החיבה בעבודת השם כמו חיבה של חתן לכלתו, הרגשה של חידוש, לגשת לעבודת השם כאילו זו הפעם הראשונה שניגשים לסידור, להתפעל מכל הלכה, מכל ברכה ומכל הרגשה רוחנית.

כי ההתחדשות היא כח התשובה, זהו אדם חדש לגמרי – זוהי העבודה של אלול.

צורת העבודה של ההתחדשות

נביא כמה דוגמאות לצורת העבודה של ההתחדשות.

על הזכות הגדולה בלימוד התורה חז"ל אומרים "שמו"ר לג, א): "אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה", נתאר לעצמנו, אדם מוכר את מכוניתו לפלוני תמורת חמשה עשר אלף שקלים, הקונה משלם את הכסף והמוכר מוסר לו את המפתחות, לפתע פונה הקונה למוכר ואמר לו – "תסיע אותי עכשיו למקום פלוני!" המוכר מופתע ולא מבין מה הקונה רוצה ממנו, והקונה בשלו – "שילמתי לך, ועליך להסיע אותי למקום שאני צריך...", מה עונה לא המוכר- "אתה חושב שתמורת חמשה עשר אלף שקלים קנית גם מכונית וגם נהג?!".

אבל התורה לא כך היא! אדם לומד "שנים אוחזין בטלית...", והנה – הוא קנה את התורה יחד עם נותן התורה, יחד עם הריבונו של עולם!

מהי משמעות הדבר "כביכול נמכרתי עמכם"! אם אדם יקנה מכונית יחד עם עוג מלך הבשן – לא יהיו לו דאגות פרנסה כל ימי חייו, עוג מלך הבשן כבר יביא לו את כל צרכיו, וכשאדם לומד תורה, קונה תוספות, קונה מערכה של רבי עקיבא איגר – הוא כביכול קנה את הקב"ה עצמו!

מאמר חז"ל נוסף – "הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של השכינה" (סנהדרין נח ע"ב) – שמענו וראינו את מאמר חז"ל זה פעמים רבות והוא לא עושה עלינו שום רושם, נבוא ונמחיש את מאמר חז"ל זה – כשיהודי נותן סטירה לחבירו, למי הוא סוטר" לשכינה הקדושה! נורא!

ואם כן איך קורה שיהודי סוטר לחבירו? איך אנו ממשיכים לדבר לשון הרע למרות כל ספריו של החפץ חיים? משום שמאז ששמענו בפעם הראשונה – בגיל ארבע – שאסור לדבר לשון הרע, שצריך לעשות חסד וכו', נשארנו מאז עם אותה התפיסה.

"שובי בתולת ישראל"

זוהי מהות של חודש אלול – חודש התשובה, וזוהי העבודה בחודש זה – "בתולה", לגשת לכל דבר כאדם חדש "שאין לו לא זכות ולא חובה".

לגשת אל הסידור כאילו זו הפעם הראשונה שאנו מתפללים, הכניסה לבית הכנסת – כאילו זו הפעם הראשונה שאנו נכנסים לבית הכנסת – לחשוב ולהתבונן, מהו הבית הזה? מי גר כאן? הקב"ה! והנה אנחנו נכנסים כאן בפעם הראשונה "להיפגש" עמו.

כולנו אומרים וידוי – "אשמנו, בגדנו, גזלנו..." אבל לחשוב! "אשמנו" – אני אשם! אדם רגיל תמיד להאשים אחרים..."בגדנו" – אני בגדתי! האם חשבנו פעם על עצמנו כ"בוגדים"? "גזלנו" –אני גזלן! למה איננו מזדעזעים כשאנו מתוודים – כי התרגלנו!

להתבונן ולחשוב על המילים כפשוטן, להתחדש – להרגיש כמו "בעלי תשובה שנתקרבו אלי מחדש" – זוהי תשובה!

בברכת שבת שלום ומבורך

צוריאל קריספל

(הדברים נאמרו בשיחותיו של הגרש״ד פינקוס זצ״ל)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!