מה באמת מתרחש בתוככי התנועה הליטאית המפוארת

ראש ליטאי

אחרי ששיבט את הגן הספרדי, בודד את המולקולה ויצר יש מאין - שלושים מנדטים בבחירות 2015, שב נתניהו השבוע לכור מחצבתו הליטאי. רק חזר לו הליטוואק הטרי מווילנה וכבר החל לפלוט בקצב של מכונת ירייה (ובעגה הדגלאית: בקצב של גפני) את המנטרות הידועות על אותם 'ארבעים' שרשומים בטאבו על שם הליטאים. אלא שאצל ביבי זוהי לא חלוקת ה'שישים-ארבעים' המפורסמת שמפלה לרעה את דגל התורה מערכה אחר מערכה, אלא ארבעים המנדטים. ארבעים יכנו, כן יוסיף.

היעד החדש של ראש הממשלה הוא לעקוף לא רק את בן גוריון משמאל במניין השנים, אלא גם את אריאל שרון מימין במספר המנדטים. לבנו של ההיסטוריון בנציון נתניהו, שכמו בכל ביקור מעבר לים, מצאה לשכת נתניהו את המסמך הרלוונטי שקושר את גורל העם היהודי בגורל המשפחתי, יש תמיד מניעים נסתרים של תיקון עוולות היסטוריות שעוללו צוררי היהודים, בדגש על התקשורתנים.

ב-2003 הוביל שרון את הליכוד להישג חסר תקדים של שלושים ושמונה מנדטים – שהפכו לארבעים עם החבירה לישראל בעליה בת שני המנדטים של שרנסקי. ההישג של שרון בלט במיוחד לנוכח מצב הביש שבו קיבל את המפלגה מידי נתניהו ב-99' עם 19 מנדטים בלבד. נתניהו מודל 2018 שואף להיות יותר ביבי מאריק ולהוכיח שאחרי חמש עשרה שנה הוא מצליח לנגוע במספר ארבעים בכוחות עצמו, ולא רק עצמונית כמו שרון בשעתו.

"בעזרת ה' ובעזרתכם, בסייעתא דשמיא, סיעת הליכוד תגדל עד השמיים", אמר נתניהו השבוע בכנס ראשי הערים ומועמדי הליכוד בבחירות לרשויות ונשמע כמי שהשיק את מערכת הבחירות - לא המקומית אלא הארצית. כמו בבדיחה הגלותית על הגביר של העיירה ששותפיו זיהו את קשייו כשהיה מזכיר את שם שמיים ומייחל לביאת הגואל, כך נתניהו בימים הנוראים שאחרי חקירותיו. אם שם שמיים שגור על לשונו ומוזכר יותר משלוש פעמים במשפט – הרי זהו האות לכך שמפלס החרדה המשפטי בבית המשפחה עלה לאחרונה.

נתניהו של התקופה האחרונה נראה כמי שגמר אומר להקדים במרוץ הסמכויות את היועץ המשפטי לממשלה ולהכריז על בחירות לפני שתיפול ההכרעה על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע. לאחר פרסום החלטת בג"ץ על מתן 'ארכה מקוצרת' של שלושה חודשים לתיקון חוק הגיוס, הוא הגיע לפני שבועיים לישיבת ראשי הקואליציה עם כוונה ברורה ומיידית להכריז על הקדמת הבחירות.

ביבי הסביר למשתתפים כי לדעתו אפסו הסיכויים להשגת פשרה במועד שקצב בג"ץ. למסקנה הנחפזת הזאת הוא הגיע אחרי שבחר לשוחח רק עם הצדדים הניצים ליצמן וליברמן ולא עם שאר החברים החרדים – במהותם ובהתנהלותם – מש"ס ומדגל התורה. רק אחרי שראשי המפלגות שהוא חפץ בשותפותם גם אחרי הבחירות, הפצירו בו לתת צ'אנס אחרון גם אם הסיכוי הוא אחד למיליון, נאות נתניהו להמתין ולהעניק לחרדים עשרת ימי תשובה.

האולטימטום שהציג נתניהו לחרדים היה קצוב בזמן: לקבל בתוך שבועיים החלטה האם בכוונתם לתמוך או להתנגד לתיקון חוק הגיוס בהסכמה. החול אזל מהשעון ביום ראשון השבוע – אך כמו ליטאי אמיתי שנמנע מקבלת החלטה וממסמס כל הכרעה, הסכים נתניהו לתת פרק זמן נוסף של תקופת המתנה. המועד החדש שמסתמן הוא לא לפני, אלא אחרי החגים. אחרי שמיני עצרת יוכרע גורלם של לומדי התורה, אולם נתניהו נראה ונשמע כבר השבוע כמי שפתח את מערכת הבחירות הבאה.

מעשה אמנון

שאלתו הסרקסטית של אריק שרון המנוח מעל במת מרכז הליכוד – לאיזו מידיו של נתניהו לעזור, לימין או לשמאל, לא באה על פתרונה גם אחרי יותר משני עשורים מאז נכנס נתניהו לראשונה ללשכת ראש הממשלה. בחודשים האחרונים גם שותפיו העכשוויים של נתניהו לא חדלים מלנסות ולפענח את החידה אודותיה דובר כאן לאחרונה – האם נתניהו חפץ בבחירות מהירות או שמא בהשלמת ימיה של הממשלה.

אלא שגם אם נתניהו היה מובהל לסי.טי. ראש דחוף ועוקף את התורים הבלתי אפשריים - באדיבות סגן שר הבריאות שהודח השבוע מהמקום הראשון במדדי שביעות הרצון, עקב אחריותו הבלעדית למיגרנה של יחסי דת ומדינה - כלל לא בטוח שהיינו מקבלים דיאגנוזה ברורה.

תשמעו סיפור: עשרה ימים אחרי תום נשף המסכות של חג הפורים התשע"ה, הופתע פרשן חברת החדשות של ערוץ 2 אמנון אברמוביץ לקבל טלפון אישי מראש-הממשלה נתניהו. זה קרה בצהרי כ"ו באדר, ביום הבחירות לכנסת העשרים, כמה שעות לפני הפצת סרטון הערבים נוהרים, כשהשמש עוד זרחה במטה המחנה הציוני.

במשך דקות ארוכות נשא נתניהו מונולוג של 'אני מאשים' כשהוא מסביר מדוע הליכוד בראשותו עומד להפסיד את המערכה במוצאי יום הבחירות. ביבי חזר והתלונן על אשר עוללה לו התקשורת העוינת ובזה לא היה כל חדש לשני הצדדים.

אלא שזו הייתה רק ההקדמה לפרק האפוקליפטי של השיחה – שהיה חדש ומחודש, שונה ומשונה. בתיאורים צבעוניים חשף נתניהו את הקשר הגורדי של תנועת V-15 שבגיבוי גורמי אופוזיציה מבית חברה לגורמים עוינים בממשל האמריקאי של אובמה – כדי לבצע הפיכה שלטונית.

נתניהו דיבר על זיהוי מתלבטים דרך תגובותיהם ברשת ושליחת מסרים אובססיבית דרך הרשתות החברתיות, כשהוא מסביר לאברמוביץ ההמום שאותן תוכנות מאתרות גם את המתלבטים וגם את אלה שאינם מתכוונים להצביע, ומובילות אליהם כהרף עין את הגורמים שמציידים אותם בפתק הנכון. הרבה לפני שמעללי ההתערבות הרוסית בבחירות בארה"ב באו לעולם, ביבי כדרכו, היה הראשון שזיהה את השיטה.

"על מה אתה מדבר", אמר לו אברמוביץ בתגובה וחזר שוב ושוב על הערכתו, אותה השמיע לעיני כל צופי ישראל בימים שלפני הבחירות: "היום בערב תיבחר לעוד קדנציה כראש הממשלה". נתניהו לא נרגע וחזר על המנטרה ולפיה הרצוג עומד לנצח באמצעים לא דמוקרטיים. הוא הפציר באברמוביץ לבל ישכח את הפרשנות כשהקלפיות יפתחו. הצופים – הסביר נתניהו – חייבים להבין הערב איך עבדה השיטה שהביאה להדחתי. זו אינה החלפה אלא הפיכה.

כשמסביבו יהום הסער, בחר נתניהו לבצע את השיחה דווקא לאברמוביץ – כשהוא מודע לכך שבשבוע שלפני הבחירות ובניגוד להערכותיהם של פרשנים רבים, הרי שאברמוביץ העריך באופן עקבי שנתניהו ינצח את הרצוג, והתמיד בתחזיתו גם בימי האופוריה של השבט הלבן, אחרי צירופה של ציפי לבני כבת הזוג להנהגה. הסאב-טקסט של השיחה והרציונל של נתניהו בעצם ביצועה היו שהן למתקשר והן למקבל השיחה – יש אינטרס פרשני ברור לתלות את כישלונו של נתניהו בהתערבות של כוח עליון עם מבטא אמריקאי, ולא בהחלטת הבוחר הישראלי דובר העברית העממית.

אברמוביץ לא החליט עד היום האם המלנכוליה שאפפה את נתניהו באותה שעת צהריים של שלהי חודש אדר הייתה אמיתית או מזויפת, פורים או כיפורים. לפחות באותם רגעים, הוא התרשם שנתניהו מדבר מעמקי תודעתו כשהוא מאמין בכל מילה שיוצאת מפיו.

כשבוחנים את המציאות במבט לאחור, ניתן בהחלט להבין מהיכן נבעה החרדה. ערב הבחירות הקודמות, העריך נתניהו כי כחלון וליברמן - שיחסיהם עמו היו איתנים והדוקים כיחסי דרעי וישי - ינצלו כל פרצה שתאפשר להם לחצות את הקווים ולהשתחרר מעולו. לנוכח הסקרים, הבלתי תלויים והפנימיים כאחד, שהעניקו למחנה הציוני מספר גדול יותר של מנדטים, הסיק נתניהו שמבחינתו תם הטקס בלשכת ראש הממשלה. הגיע הזמן לפנות, או להיעקר – כפי שהוא עצמו תיאר באותה שיחה באישון לילה עם מפוני עמונה. לנגד עיניו הוא ראה את היסטריית המפלה ב-99' חוזרת על עצמה בתוך שעות ספורות.

בשיחת הטלפון ההיא הוא ביקש לפזר מראש חומרים מעכבי בעירות במהדורות. אם נגזר גורלו לומר במוצאי היום 'בואי שרל'ה, הולכים הביתה', מן הראוי שלכל הפחות, יהיה מי שיאפשר לו לחזור הביתה עם מעט סימפטיה.

חשדנותו אומנותו

איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים. בשעות אחר הצהריים שלף נתניהו מהשרוול את סרטון הערבים הנוהרים והשיג תוצאה שעליה אפילו אורן חזן לא היה מסוגל להמר. בין אם העריך זאת מראש ויצא למסע חרדה מתוכנן של שיחות טלפון, ובין אם חרדתו באותם רגעים אכן נבעה מהערכתו האישית האמיתית, הרי שעל דבר אחד לא ניתן לחלוק. בחירות 2015 היו הרגע שבו הוכיח נתניהו שהקסם חזר. הוא היכה את כל מספידיו וכמו אביו של הח"כ הטרי חזן – השאיר במחסן את המוח של עורכי הסקרים.

אבל הסיפור הזה, לגנאי או לשבח, מלמד על עוצמת הביבי-מאניה דפרסיה של אישיות הנוגעת בתהום בצהריים ונוסקת אל-על אחרי שעות ספורות. מי שעוקב אחר נתניהו בקדנציה הנוכחית, רואה איך ההתנהלות הזאת הגיעה לממדים חדשים. החשדנות של נתניהו והחרדה מפני קץ הימין, רק הלכה והתעצמה בשנתיים האחרונות לנוכח ההחתמה הסדרתית של מקורביו על עסקאות עד מדינה (לכו תשאלו מקורבת חרדית שנאלצה לאחרונה להפריך חשדות וחששות. והיא בכלל לא ידעה שהיא כזאת). נתניהו מודל 2018 אינו מאמין לאיש. רק לאישה אחת – ושרה שמה.

גם כאן אפשר להבין את האיש ואת מניעיו. אחרי שמקורביו הנאמנים ביותר הפכו לגדולי הבוגדניים, כולם ללא יוצא מן הכלל הם מבחינתו בחזקת חשודים. כל פוצה פה, עלול להפוך לעד מדינה, כל מטה אוזן, עשוי לשאת בכיס מקטורנו מכשיר הקלטה. בעיניו של האיש שחשדנותו אומנותו, בכל יום ויום קם אויב חדש לכלותו – וגם המסקנות משתנות בהתאם להתפתחויות.

החשודים התמידיים הם הפרשנים והסוקרים. כשהם מדברים עליו בוודאות כראש הממשלה הבא, ביבי רואה בעיני רוחו איך הם מריצים אותו לבחירות – כדי לנגוס בבשרו כל הדרך לקלפיות. התשובה לשאלה האם נתניהו חפץ בבחירות, תלויה אפוא במועד מתן המענה ובזהות הלוחש האחרון על אוזנו. כל תחזית חדשה משנה את סדר היום. כל מספר – זוכה, ובלבד שיהיה המספר האחרון.

רע ליהודים

גם אם נתניהו יחליט לבסוף להשהות את ההליכה לבחירות עד לקרבת המועד הקבוע בחוק הרי שאת קמפיין הבחירות לכנסת ה-21 האיש כבר החל הרבה לפני ההכרזה הרשמית. ניתן לומר כי גם בעניין הזה הליטוואק מרחוב בלפור מאמץ את מנהגי הליטאים החדשים, שתוקעים בכל החצוצרות הרבה לפני פתיחת המערכות האמיתיות.

נתניהו נוהג להתהדר בנוצות הראשון שזיהה, אבל את יריית הפתיחה של קמפיין החוצות ירה דווקא שר האוצר כחלון, שחבש לראשו את כומתת מר (תקציב) ביטחון. אפשר להבין את האיש שאחרי הפרסום על עליית מחירי הדירות, נאלץ כמו ביבי, למצוא לו איום בטחוני משלו בואכה קלפיות. בקצב הזה התוכנית הכחלונית הבאה תהיה: ממ"ד למשתכן.

אבל לא המשבצת הביטחונית של כחלון אמורה להדאיג אותנו, אלא דווקא הבלטה האזרחית שעליה נתניהו מתמקם לאחרונה – מבחירה. בהיפוך יוצרות מפתיע ומדאיג כאחד, דווקא מר ביטחון בעשור האחרון, דואג לשזור בזנב הטווס אי אלו נוצות של מנהיגות אזרחית. הביקורת הפומבית שהוא השמיע נגד שר התחבורה ישראל כץ בפרשת 'גשר יהודית', כמו החלטתו מראשית השבוע להרחיב את רחבת 'עזרת ישראל' במעשים ולא בדיבורים, מבלי להיוועץ תחילה בשותפיו החרדים – צריכה להדליק נורות אזהרה בחדרי הסיעות החרדיות. בתפר שבין מדינה יהודית לדמוקרטית, ביבי של התקופה האחרונה – נראה כמי ששם דגש על ה'דמוקרטית-חילונית', יותר מאשר על ה'יהודית-אורתודוקסית'.

אם היו עורכים שאלון נטול זהות של 'מי אמר למי' ומציגים את שלל הביטויים בהקשרים אזרחיים שהושמעו לאחרונה, הרי שהתשובה מן הסתם הייתה, כי אמרות השפר הללו הושמעו על ידי הדמון הגדול יאיר לפיד, שמנסה לחזור ולהתקמבק על גב החרדים. ולא היא. ייתכן שגם ידו של יאיר בדבר – אך לא לפיד אלא נתניהו. הבן יקיר שהפך ליועץ הסתרים של אביו ומעניק את עצותיו ממרומי הדירה החדשה במגדל חדיש על גבול גבעתיים-תל אביב (השכנים – ולא רק לקוחות הכללית – מורטים את שערותיהם), נתן מן הסתם את ברכת הדרך לתוכנית ההתאזרחות החדשה של ראש-הממשלה. עם ההצהרות של נתניהו בתקופה האחרונה, ביבי נשמע כמי שמכין מצע שיאפשר לו להתמודד על ראשות העיר העברית הראשונה.

היות ואצל נתניהו, ובניגוד גמור לשותפיו החרדים, כל הצהרה נאמרת רק לאחר חשיבה תחילה – ניתן להסיק שמדובר במגמה מדאיגה שמשרתת מטרה. חרף היותו של לפיד עד תביעה פוטנציאלי בפרשת ארנון מילצ'ן, נתניהו יעדיף להתמודד עם שימוע ואולי כתב אישום שיבוא אחריו, כשיאיר לפיד יושב לצדו צמוד-צמוד בכס שר החוץ. ברגעי ההכרעה הללו, ביבי ישמח לראות את לפיד שוקל מילים כדיפלומט מספר אחת. את קרקע הטרשים הזאת שבקדנציה הקודמת העלתה חרולים ודרדרים, נתניהו מכשיר כיום בשורה של התבטאויות אזרחיות, שמתאימות לעמדות לפיד כמו ג'ל לשיער.

תשעה קבין מתוך עשרה - של חושים מחודדים, נטלו חברי הכנסת החרדים. בימים כתיקונם הם מזהים מגמות, חשים בשינויים ונערכים על הקווים. והנה החבורה הזאת, שנוהגת לזהות סכנות עם חוש ריח מפותח של אנטילופה בסוואנה, נראית כמי שאיבדה את הכיוון. במקום לצופף שורות ולגונן על העדר, הקרניים ננעצות זה בבשרו של זה: בירושלים ובבית שמש, בקריית יערים ובאלעד.

מי שיצא לרגע מהשטיבל המקומי והשמיע את קולו, היה יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני. "ראש הממשלה שאמר שאי אפשר לסגור את נתיבי איילון - כנראה לא כל כך מודע למה שקורה במדינה", אמר גפני בכנס פנימי בבית החולים מעייני הישועה.

כבר הורגלנו לכך שציטוטים סדרתיים מהסוג הזה שנאמרים במחלקות פנימיות – מובילים את כולנו היישר למחלקת טיפול נמרץ. ההתבטאויות הללו שאפיינו בעבר את אייכלר ומוזס, הפכו לאחרונה לנחלתו של הזהיר והמתון שבין החברים, שידע תמיד לנצור את לשונו כלפי מנהיגי המדינה, ולהיכנס לחדר הסגור כדי לבטל גזירות קשות.

בלשכת ראש הממשלה יודעים לספר, כי גפני עצמו מצא את הדרך לשגר הבהרה מפוארת שהמקור שלה שמור בגנזך המדינה (ועותק מונח מן הסתם בכספת הפרוצה של דגל התורה). בדגל התורה המאוחדת אומנם מספרים שמוישה לא כרע ולא השתחווה, אבל אם יש אמת במסרי הפיוס אודותיהם מדווחים המקורות בלשכת ראש הממשלה, טוב שההתנצלות שוגרה. אין מה להרוויח מהתנצחות עם ראש-ממשלה על רקע יחסי דת ומדינה. מופעי האיומים הבלתי פוסקים הללו מיותרים ומזיקים. הגישה הזאת מרחיקה לבבות ומשניאה עלינו את מרבית הישראלים. ובקיצור, זה לא טוב ליהודים.

דקירה במפלגה

בדגל התורה דיברו השבוע על הדקירות שחטפה המפלגה במודיעין עילית – לא פיזית (הס מלהזכיר), אלא מנטלית. 'מר תעסוקה' של הציבור החרדי, ראש העירייה יענקי גוטרמן, מעסיק את הנהגת המפלגה ומשתלט על סדר היום התנועתי, נפגש לשיחות מו"מ בלעדיות (בלשון רבים) עם נציגי שלומי אמונים ולקינוח גם מכריז עצמאות ומסרב להזדהות תחת הדגל של היו"ר משה גפני.

במאמר המוסגר (שבחודש אלול גם הוא בבחינת משפט אחד יותר מדי), סיפרו השבוע בגאווה המתנחלים החרדים ממודיעין עילית איך הזיזו את גפני מעבר לקו הירוק. עלילות הגבורה מתארות איך החברים הצעירים גרמו ליו"ר הוותיק להוציא מכתב חריג בתוכנו, המבקש מנציגי המפלגה בכל הערים להזדהות לקראת הבחירות לרשויות תחת דגל התורה בהנהגתו - אחרי שקיבל מסרים מוטעים מאזור חיוג 03 כי אם גוטרמן ייקרא אל הדגל, הוא יתייצב כאחרון הנציגים.

כשרבני דגל התורה בירושלים ביקשו להוציא עצמם מהכלל ולהכריז על בא-כוח מטעמם, איש ירושלים, כדי לשמר בידם לא רק את הסמכות אלא גם את האחריות התקציבית, הפציר בהם גפני שלא לנהוג כך, כדי שגוטרמן לא יראה בכך תקדים. המשתתפים הבינו היטב שהמכתב שגפני שלח לכלל הנציגים, נועד למעשה להעמיד את גוטרמן במקום ולהכפיף גם אותו למרותו של יו"ר התנועה.

אלא שגוטרמן כדרכו עשה שבת (עם גנרטור) לעצמו. תחילה הוא ניסה לשכנע את הנציגים הירושלמיים להזדהות עצמאית. לאחר שכשל, הכריז על עצמו כאיש דגל שלא חוסה תחת הצל של יו"ר המפלגה, וגרם ליתר החברים בעירו להפוך את הוראתו של גפני לחוכא ואטלולא. בעיתון הבית של שלומי אמונים 'המבשר', הקדישו עמוד שלם לסיקור מסע ההזדהות של הנציגים לקראת הבחירות לרשויות, כשהסיכה של סיקור הפילוג בדגל התורה, ננעצה בחדווה יתירה ברובריקה הנוגעת למודיעין עילית.

אם תשאלו מצביע חרדי מהשורה, גם כזה שעוקב מדי שבוע אחר פיתולי העלילה, הוא יתקשה להבין במה מדובר. וכי את מי מעניינת התייצבותו של חבר מועצה במודיעין תחתית, בשעה שהתייצבות חשובה ומהותית של בני הישיבות בלשכות הגיוס – עומדת על סדר היום?

אבל האנקדוטה הזאת היא הרבה יותר מפיקנטריה רכילותית גרידא, היות והיא מלמדת על מה שמתרחש בתוככי התנועה הליטאית המפוארת. איש לא ייקח מגפני את מניות היסוד שיש לו בתנועה, אבל יש כאלה שמנסים להפוך את המניות הללו לבלתי סחירות בבורסה הפוליטית. כשאלה הם פני הדברים, בל נתפלא ונשאל לפשר ההחלקות הלשוניות והאמירות המיותרות שמושמעות על ידי בכירי התנועה. קשה לשמור על קו מחשבה צלול, כשהמדדים בצניחה.

שברי לוחות

"בואו נדבר גלויות. אנחנו מסתכלים היום על הליטאים כפי שהם הסתכלו בעבר עלינו", אמר השבוע ברגע של כנות בכיר באגודת ישראל, "אף אחד לא יכול לומר היום כמעט בשום נושא מהי העמדה של דגל התורה. בעבר הם הסתכלו עלינו בסוג של התנשאות. הרי אצלם הייתה דעת תורה ברורה בעוד שאצלנו לכל אדמו"ר הייתה את העמדה שלו. המציאות הזאת התהפכה. יכולה להיות מחלוקת בתוך המועצת החסידית, אבל מהחדר חברי הכנסת יוצאים עם הוראה ברורה. בדגל התורה כל חבר-כנסת מספר על הנחיה אחרת שניתנה".

את הקולות הללו שומע גם ראש הממשלה, שממתין אך ורק לתשובות שאמורות להגיע מכיוונה של המועצת האגודאית – שבתוכה עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. גם היוזמה של דרעי לכינוס משותף של מועצת גדולי התורה של דגל ומועצת החכמים של ש"ס, מוסמסה לה אי שם במשעולים שבין אלעד לבית שמש ובין טלז סטון לירושלים. תירוצים והסברים לנוכח חדלות המעש הליטאית לא חסרים, אך כאותה אמרה המיוחסת למרן הגר"ח מבריסק זצ"ל ועליה מבוססים אינספור שיעורים-כלליים בהיכלי הישיבות הליטאיות: לקושיות רבות יש לחפש תשובה אחת טובה. באווירת הדומיננטיות החסידית, מן הראוי לצטט אמרה דומה המיוחסת למרן בעל האמרי אמת מגור זצ"ל: אני מבקש תירוץ אחד אמיתי שיענה על מאה קושיות, ולא מאה תירוצים על קושיה אחת אמיתית.

דומה שהסיבה היחידה לכל התחלואים היא העדר ההיררכיה הברורה וחוסר היכולת לקבל החלטות ברציונליות ליטאית קרה, בניגוד לכל מה שאפיין את התנועה מיום היווסדה. התפוגגות כושר קבלת ההחלטות אחרי כשלושים שנות סדר פנימי ויד מכוונת – הביאו לכך שהתנועה מתנהלת ללא מצפן פוליטי ולעיתים גם ללא היגיון שכלתני. את האובססיה רבת השנים נגד ראש עיר כגוטרמן שהצליח לפתח יש מאין מקורות תעסוקה מגוונים לאלפי נשות אברכים – אי אפשר להבין. גם לא את הוויתור על אותה הצעת זהב של ראש עיריית בית שמש, שפורסמה כאן לראשונה בשעתו מפיו של משה אבוטבול, שהכריז כי יוותר על הראשות ללא קרב לטובת מועמד דגל התורה משה מונטג. קשה גם למצוא הסבר רציונלי לאובססיה נגד כל מועמדי שלומי אמונים באשר הם, וזאת לאחר שמאיר פרוש מילא את כל מאווייה של דגל התורה: מהחינוך העצמאי ועד לוועדת הכספים, מהנורווגי ועד לרשת הגנים.

אפילו גדולי המתפלפלים הליטאיים מתקשים לספק הסברים. בבית שמש ויתרה התנועה על ראשות העיר לש"ס בזה ולשלומי אמונים בבא (עדכון מערכת: בנוגע לקדנציה הבאה, הרי שבהתאם למפת הגישורים, הגישושים והתגוששויות המשתנית מדקה לדקה מסתמנת גם כאן תפנית בעלילה, שתישאר רלוונטית לכחצי יממה, עד לתפנית הדרמטית הבאה). בידי דגל התורה הייתה הזדמנות פז בלתי חוזרת לכבוש ללא קרב את ראשות עיריית בית שמש ולהריץ בהסכמה את בן המקום מדגל התורה, אך היא מסמסה את ההצעה ולבסוף גם החליטה לוותר על התמודדות של נציג מטעמה חרף היותה התנועה הגדולה בעיר, והכל באמתלה של ציות לדעת רבני העיר.

באלעד לעומת זאת - חטיבת הצנחנים של התנועה הכריזה מלחמה על ראש עיר מכהן מיהדות התורה וגם פוסלת לעת עתה בצורה גורפת כל אופציית התמודדות של אחד מבני המקום, זאת בניגוד מוחלט לעמדת רבני העיר והנציגים המקומיים. על כל עיר ועל כל נציג אפשר להחיל כיום את תורת 'נהרא ונהרא ופשטיה' – עם עכברת מדבקת בכל אחד מערוצי הנהרות והנחלים.

כשבוחנים את רצף המאורעות אין מנוס מהמסקנה שהדי.אן.איי של דגל התורה השתנה. אין קוהרנטיות ואין משנה סדורה. נתניהו שחזר מווילנה הוא כיום הליטאי האחרון שמנסה לעשות שימוש במערכת ההפעלה הליטאית הנושנה ולהתנהל בשכלתנות קרת רוח. מהראש ולא מהבטן.

האיש משה (גפני) שנושא על גבו את התנועה מיום צאת הציבור הליטאי משעבוד לחרות – מסתובב כשגבו שפוף. ברגע של געגוע הוא נזכר לאחרונה בצוותא עם אריה מכלוף דרעי בימים אחרים, נטולי להקות מצייצים והמוני חצרנים. כשכתובות בבני ברק היו מען אמיתי לקבלת תשובות ולא מקור לאינספור ספינים והדלפות. אם סטנדרט ההתנהלות של היום, בגובה הקו השחור של הכינרת, היה תקף בשנת תשמ"ט, דגל התורה הייתה מוצאת עצמה לכל היותר מתמחרת בין ש"ס לאגודה – ומשיגה איכשהו חצי מנדט ברוטציה, במחצית השנייה של הקדנציה.

קל להתרפק על העבר ולהיאחז בירידת הדורות כהסבר לגלישה במדרון. קשה הרבה יותר להתנער מהשרעפים, להתמודד עם המציאות העגומה ולהחזיר עטרה ליטאית ליושנה. אם יש מי שיכול לעשות זאת זהו משה גפני. הציבור הליטאי מתגעגע יותר ממנו – לימים עברו. כל מה שצריך זה לחזור למתווה הליטאי הישן והטוב של התנהלות בקור רוח וקבלת החלטות אמיצות ומושכלות, מהראש ולא מהבטן, תוך חתירה למגע במקום בריחה מהכרעה.

לך בכוחך זה מוישה, והיזכר בנאומו הבלתי נשכח של הרב אברהם רביץ ז"ל בכנס הייסוד של דגל התורה אליו העברת כמנחה צעיר ואנרגטי את רשות הדיבור. יישר כח ששיברת – הוא ציטט אז בפאתוס את דברי הגמרא במסכת שבת, ודומה שהזעקה ההיא מעולם לא הייתה כה אותנטית ורלוונטית, כהיום הזה ממש.

טורו של עו"ד אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!