הראב"ד סיפר לאדמו"ר על החרם של הגר"א על החסידים

אמרו חז"ל, כינוס הצדיקים הנאה להם והנאה לעולם, ראב"ד 'העדה החרדית' הגר"מ שטרנבוך שנפש בימי בין הזמנים בנתניה, זכה באחד הימים לביקור מהאדמו"ר מצאנז המנהיג את קהילתו הרמה בקרית צאנז בעיר. ל'בחדרי חרדים' הגיעו תמלילים משיחתם.

הראב"ד והאדמו"ר שוחחו משך דקות ארוכות, תחילה דיברו על נושא כבודם של רבנים. הראב"ד סיפר לאדמו"ר כי "היה פעם איזה דין תורה, וישבו שם הגאון רבי חיים עוזר, הגאון מראגטשוב והגאון רבי חיים מבריסק, ורצו לקרוא לאדמו"ר מלובאוויטש להעיד שם, והעירו שם שאין זה לפי כבודו של האדמו"ר מלובאוויטש לשמש כעד, והגר"ח מבריסק רצה לדון אם חייבים בכבודו מדין ת"ח או לא, אולם הגאון מראגטשוב קרא בקול רם ואמר, לרבי יש דין של נשיא וצריכים לכבדו, ונשיא אינו יכול למחול על כבודו...".

בהמשך, ציין הראב"ד לשבח את פעולותיו הגדולים של האדמו"ר השפע חיים מצאנז זי"ע, ש"בהקמת מקום תורה למען הכלל, הוא זכה מן הצד גם לעצמו, שהרי בגמ' בכתובות מבואר שהיו נוהגים לשלוח את המתים של שאר ארצות הקרובים לבבל כדי ליקבר בבבל, וביאר שם רש"י בטעם הדבר - 'מתים של שאר ארצות קוברים לבבל שיש שם זכות תורה', והיינו שזהו טוב לנפטרים שהם נמצאים בסמוך למקום תורה, וא"כ הרבי זי"ע זכה בטובה גדולה אף לעצמו על ידי שהעמיד את נתניה למקום תורה, שמקום מנוחתו נמצאת במקום טוב – במקום תורה".

"כאן בקרית צאנז זהו 'כשושנה בין החוחים'... כערבה במדבר, אני עוד זוכר איך העיר נתניה נראית עוד מהשנים ההם", הוסיף הראב"ד.

האדמו"ר, השיב ואמר, כי "המצב בעיר נתניה הרבה יותר טוב מפעם" וסיפר למארחו, כי כיום "יש מכל המינים, ישנם בנתניה אלפי יהודים יראים, בעלי תשובה, ישנם כמה ישיבות של ספרדים. ושוחחו מושכות על מעלת גודל התשובה של תינוקות שנשבו".

"נתניה היתה עיר חילונית מאד, כמו תל אביב", הזכיר בנו הגאון רבי אשר שטרנבוך, שנכח בביקור, אולם "ב"ה שהיום יש כאן גם ערליכע אידן. ופעם פחדו להסתובב בחוץ".

האדמו"ר השיב על כך ואמר כי "וודאי עדיין אינו עולם התיקון, ועוד מצפים לאליהו הנביא אשר ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, אבל המצב הוטב לעומת מה שהיה פעם, וישנם כאן אלפים שמבקשים רק חינוך חרדי".

הגר"מ שטרנבוך סיפר במהלך השיחה, כי "בימי קום המדינה בשעה שכמה עסקנים מאגודת ישראל רצו להצטרף עם תנועת המזרחי לעשות 'חזית דתית מאוחדת' בכנסת, כדי שיהא להם כח גדול ויוכלו לפעול הרבה מאוד, שמעתי כמה וכמה פעמים מפי מו"ר הגאון הרב מבריסק זצ"ל נגד הרעיון, ואמר שאסור להתחבר עם המזרחי אפילו לא בכדי להחיש את ביאת משיח צדקינו, ומשום שדיני התורה לא נמסרו בידינו כמקח וממכר לעבור איסורים כדי להפיק רווחים אחרים, ואפילו יהא הריווח גדול מאוד כביאת משיח אסור לעבור איסור להתחבר ל'מזרחי' בחזית מאוחדת".

גדולי ישראל צללו אל תוך ההיסטוריה - הראב"ד סיפר כי "בעיר בריסק לא רצו לקבל את הרב מבריסק זצ"ל לרב – היות שהיה קנאי מדי, ובסופו של דבר נבחר הגרי"ז זצ"ל לרב העיר בריסק, בזכות החסידים שרצו בו ובחרו עבורו".

הגר"א שטרנבוך בן הראב"ד שאל: "החסידים שם היו קנאים?", ואביו השיב, "לא קנאים, אבל עזרו למלחמה נגד הציונים".

האדמו"ר מצאנז הוסיף וציין "החסידים גם עזרו להרב מבריסק כי הם פשוט ידעו לכבד תלמידי חכמים, החסידים תמיד כיבדו תלמידי חכמים, מכל החוגים".

אחר כך עבר הראב"ד ודיבר בכאב על המצב הרוחני כיום במדינה, "ביותר כואב הירידה ברוחניות בארץ ישראל, מי האמין שארץ ישראל תראה כפי שהיא נראית היום כשהרשעים מחללים שמו יתברך בתוך פלטרין קדשו בפרהסיה. מצד אחד ארץ ישראל קדושתה גבוהה מכל מקום – היא הרי ארץ שעיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, אך מצד שני נתגברו בה כוחות הרשע לחלל בה שמו הגדול בפרהסיה".

הגר"מ שטרנבוך סיפר לאורחו הרבי מצאנז, "בשעה שעליתי לארץ ישראל עברתי דרך צרפת ונכנסתי להגה"צ רבי מרדכי פגרמנסקי זצ"ל, ושאל אותי רבי מרדכי להיכן אני נוסע, והשבתי לו שאני נוסע לארץ ישראל, ורבי מרדכי התאונן ואמר אוי ווי, תדע לך, אותו לשון הרע ממש, כשמדברים אותו בארץ ישראל העונש חמור הרבה יותר, שאינו דומה המלכלך את היכל המלך בתוך פלטרין שלו למי שמלכלכך בחוץ, ואמר לי ר' מרדכי צריך הרבה הכנה לפני שבאים לארץ ישראל - להיות ראוי לעבוד את המלך בתוך פלטרין שלו, אני עצמי עדיין איני מרגיש מוכן לנסוע לארץ ישראל, הלא עבירה בארץ ישראל בתוך היכל המלך הוא דבר נורא, ואיך אתה מסוגל לנסוע?...".

"אמנם כשאמרתי לרבי מרדכי זצ"ל שאני כבר באמצע הדרך לארץ ישראל וכבר יצא הדבר ממחשבה למעשה, הסכים לי להמשיך בנסיעתי לארץ ישראל, ואמר לי 'אני עברתי חבלי משיח גשמיים, ואתה הולך לארץ ישראל שיהיו בה חבלי משיח רוחניים, ואש הכפירה תשתולל שם ותילחם כנגד אש התורה, אמנם היות שאתה נוסע לארץ ישראל לצורך מצוה ולשם שמים, המקום יהי בעזרך', ובירכני ואמר 'הקב"ה יצילך הן מחבלי משיח הגשמיים והן מחבלי משיח הרוחניים'...". 

בשומעו זאת, תהה הרבי מצאנז ושאל, "למה באתם אז לאר"י?" ובנו הגר"א השיב, "ללמוד אצל הרב מבריסק. זה היה בשנת תש"י".

האדמו"ר הגיב לדברים והתבטא, כי "ארץ ישראל אי אפשר לעמוד במקום אחד, או שמתעלים או שנופלים ח"ו".

הראב"ד המשיך באותו נושא, "סיפר לי כ"ק האדמו"ר בעל אביר יעקב מסדיגורה זצ"ל, שבדרכו לארץ ישראל פגש את הגאון רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל וסיפר לו שהוא עושה את דרכו לארץ ישראל. רבי אלחנן זצ"ל נחרד ואמר לו, 'תאמין לי שאני לא מסוגל לעלות לארץ ישראל, אם אני יראה את החילול שבת בתוך היכל המלך בארץ ישראל אני לא יוכל לסבול את גודל הצער'. והשיב לו האביר יעקב, אני יעשה את כולם שיהיו 'פרומע'... וכשסיפר לי זאת אמר לי, נו, מי היה צודק...". אמר הגר"מ שטרנבוך והוסיף, "בתל אביב היו פעם יותר חרדים והם עזבו".

הוא הוסיף וסיפר, "גם ביפו היה הרבה חרדים. שמעתי פעם את הרה"ק מהר"א מבעלזא זצ"ל שהזכיר מחללי שבת בפרהסיא, וכינה אותם 'יהודים שאינם מבחינים בין שבת ליום ראשון'... וכנראה לא רצה לעורר עליהם קטרוג או להזכיר בפיו גנאי על ישראל התועים ולכן דיבר עליהם כאילו הם אנוסים. כשהזמינו אותו להשתתף בהפגנה נגד גיוס בנות, אמר שהוא מוכן לבוא אבל זאת בתנאי שלא ידברו שם נגד יהודים".

בתוך השיחה, דיברו על גדלותו של הגאון מוילנא זצ"ל. הראב"ד סיפר לרבי מצאנז, כי "הרבי מקאצק כינה את הגר"א "דער ווילנער גנב", וחתנו האבני נזר זצ"ל שאלו לפשר הדבר, ואמר לו, בשעת מתן תורה גילו למשה רבינו כל סודות התורה וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, והיו אז נשמות שהתגנבו מאחורי גבו של משה רבינו ושמעו את כל רזי התורה, ובין אלו היה הגאון מווילנא...".

חרם הגר"א על החסידים, מלבד שני צדיקים

שיחתם על אודות הגר"א מוילנא, תפסה חלק נרחב. הראב"ד סיפר כי "כשהגר"א כתב החרם על החסידים, אמר שאין כוונתו על האחים רבי שמעלקא מניקלשבורג ורבי פנחס הורוויץ בעל ה'הפלאה', באמרו "לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל ופנחס דלית להו פירכא"... ויש אומרים שזהו הטעם שהחרם לא התפשט בתפוצות ישראל, כי מאחר שהוציא מן הכלל כמה יחידי סגולה, טענו החסידים שאם היה מכיר עוד כמה מתלמידי הבעש"ט, לא היה כותב כלל את החרם".

עוד סיפר הראב"ד, כי "הגאון רבי חיים מוואלוזין זי"ע לא רצה לחתום נגד החסידים, ואמר הטעם, שרואים אצל אברהם אבינו שנצטווה על העקידה מפי הקב"ה בעצמו, אבל הציווי של 'אל תשלח ידך אל הנער' שמע מפי המלאך ולא מהקב"ה בעצמו, וביאר שבעקידה שנצטווה אברהם אבינו לשחוט יהודי, כיון שהוא דיני נפשות לא מספיק לשמוע מפי מלאך, אלא צריך לשמוע דווקא מפי הקב"ה בעצמו, אבל הציווי שלא לעקוד את בנו שהוא עניין של הצלה, בזה מחויב לקיים את הציווי גם אם שומע מפי המלאך. ואמר הגר"ח מוואלז'ין זצ"ל, כמו כן להחרים עדה שלימה צריך לשמוע דווקא מפי הקב"ה".

הרב בן ציון רייך משמשו של האדמו"ר מצאנז, הוסיף על דברי הראב"ד וסיפר, כי "תקופה קודם לכן נחלה הגר"ח מוואלוזין, והתאכסן אז במשך תקופה בביתו של המגיד מקאזניץ זי"ע. החסידים מספרים שהגר"ח אמר שאחר מה שראה אצל המגיד, אין הוא יכול לחתום נגד החסידים. ואילו המתנגדים אומרים, שרק בגלל הכרת הטוב לא רצה לחתום...".

"אצל החסידים מסופר שאחר פטירתו של הגר"א כשעמד לפני בי"ד של מעלה, היו שם טענות כנגדו על שיצא תחת ידו איזה פגיעה בצדיקים, והעונש היה שיהיו לו צאצאים חסידים... היה להגר"א נכד שהיה חסיד ליובאוויטש...", אמר הגר"מ שטרנבוך.

האדמו"רים שוחחו עוד כמה דקות, איחלו זה לזה ברכת השנים וכתיבה וחתימה טובה ונפרדו לשלום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!