הילדים והחופש // טור שבועי

בימים אלו, כשאנו נמצאים בבית עם ילדינו השוהים בחופש - או ב"בין הזמנים", כפי שהוא נקרא בעגה הישיבתית - זה הזמן לבדוק את עצמנו, איזה מן אבא אני? איזה סוג אימא אני?

בכיתות הגן של רשת "מדעים ויהדות" בוחרים בכל יום שישי "אבא של שבת". הילד הנבחר יושב במרכז, 'מקדש' על היין ובוצע חלה, ובעיקר מחלק פקודות לימין ולשמאל. הוא "אבא של שבת" במשרה מלאה.

חשבנו פעם איך אנחנו נראים בעיני ילדינו? יש מצב שזה מצטייר בעיניהם בדיוק כמו אותו "אבא של שבת", שמגיע בכל סוף שבוע הביתה, יושב במרכז, מקדש על היין ובוצע את החלה, ובעיקר מחלק פקודות על ימין ועל שמאל?!

וכבר שאל פעם ילד פיקח את אמו: "מי זה האיש הזה שמגיע פעם בשבוע הביתה, צועק והולך לדרכו?!".

*

כהורים וכמחנכים, בטח שאלתם את עצמכם לא פעם: איך מחנכים את הילדים? מהי הדרך הישרה בה נצעיד את ילדינו?!

כשמדובר בחינוך הבנים ודור העתיד, אנחנו מביטים בתורה לראות ולבחון את הדרך בה נלך. בפרשתנו, פרשת עקב, אנו קוראים את ההוראה הבאה: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים יא, יט).

הכתוב, אותו אנו מזכירים בקריאת שמע פעמיים ביום, בבוקר ובערב, מדבר על המשך הדורות, וכאן אנו למדים יסוד ראשון בחינוך: בכל הקשור ל"ולמדתם אותם את בניכם" יש להשקיע ולחזור ולהשקיע, שוב ושוב ושוב. חינוך הילדים הוא לא מאורע חד פעמי, אלא הוא נושא תמידי שיש להשקיע בו בכל עת – "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".

היסוד השני בסוד החינוך: חכמינו מספרים לנו על רבי שמואל בר שילת שבצעירותו היה מורה ומחנך, הוא חינך את ילדי ישראל ולימד אותם לקרוא ולהגות בתורה. לימים, מצאוהו מטייל בגינתו, וכששאלוהו לשלומו נענה ואמר: זה לי כבר שלוש עשרה שנה מאז פגשתי אותם ועדיין דעתי על תלמידיי היקרים. זו דוגמא של חינוך אמתי ומסור, להישאר קשורים ומחוברים לחניך.

היסוד השלישי בתורת החינוך: פעם בא אדם אל האדמו"ר רבי מנחם מנדל מקוצק וביקש ברכה - שבנו ילמד היטב. ענה לו האדמו"ר: "אם אתה בא לבקש ברכה שבנך ילמד, זו סגולה נפלאה שגם הוא יבוא לבקש שבנו ילמד. אם אתה רוצה שאכן הוא ילמד - תתחיל אתה בעצמך ללמוד".

הרי לנו שהדוגמא האישית היא הבסיס והעיקר לכל החינוך. איך שאדם מרגיל עצמו לחיות – ככה בדיוק יחיו ילדיו. לילדים יש בגנים את המשיכה לאבא, באופן אוטומטי הוא מתכנת את עצמו להמשיך את אבא. אדם שמעוניין שילידיו יהיו טובים ומחונכים – עליו לחנך את עצמו בראש ובראשונה.

 ואת היסוד הזה ניתן למצוא בדברי הכתוב אותו הזכרנו: "ולמדתם אותם את בניכם". בתורה המילה "אותם" נכתבה בלי ו', ומשמעותה "ולמדתם אתם" – כי כשאתה בא ללמד ולחנך את בנך – קודם כל תדאג לחנך את עצמך. הוא כבר יחקה אותך. וכך למדונו חכמנו: "קשוט עצמך תחילה ואחר כך קשוט אחרים".

*

מסופר על רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, שפעם בא אליו אדם צעיר עם תינוק ביד ושאל את הרב: "בני עתה בגיל חודש, וברצוני לשאול מאימתי עלי להתחיל לחנך אותו?". השיב לו רבי שמשון רפאל: "מלפני עשרים שנה".

התפלא הלה לתשובה מוזרה זו, וביקש מרבי שמשון רפאל שיסביר לו את דבריו. אמר לו ה"חפץ חיים": "כוונתי הייתה לומר לך, שעל האב מוטלת החובה קודם כל לחנך את עצמו, ואחר כך יוכל בנקל לחנך את בנו, ולכן אמרתי לך שהחינוך היה צריך להתחיל לפני עשרים שנה".

אז כשאנחנו רוצים לחנך את ילדינו לטוב, ומי אינו חפץ בכך? שומה עלינו קודם לחנך את עצמינו. הילדים כבר ימשיכו את העשייה הברוכה והטובה הזו.

ימי החופש הם ימים נאצלים של קירבה בין אב לבנו, אם לבתה. המשפחה מתאחדת ומתלכדת יחדיו, מה שכל השנה בקושי קורה. זו הזדמנות להכיר טוב יותר אחד את השני, ללמוד על מעלותיו/ה של הבן / הבת, לשבח אותו על פעילותו בכל ימות השנה, לעקוב מקרוב אחר גדילתו ובעיקר להעניק חום ואהבה, ו... דוגמא אישית.

לילדים יש חושים מפותחים מאוד, הם יודעים בדיוק איך ההורים מתנהגים ומשתדלים לחקותם בכל עת ובדייקנות מרבית. כבר מגיל שנתיים תשאלו את הילד מה הוא רוצה לגדול, הוא יענה לכם: "אבא גדול עד השמיים". בעיניו, אבא זה הדבר הכי נעלה, הכי חזק והכי מוגן. הוא מביט בו בעיניים פקוחות ומחפש אצלו מסתור ומחסה.

הבה נזכור את שלושת יסודות החינוך: לא מחנכים בזבנג וגמרנו, אלא יש להשקיע בכך בכל עת; יש למחנך ולהורה להתחבר לחניך ולילד ובכך ניתן לחנכו כראוי, ואם נשכיל להעניק דוגמא אישית במעשינו, אז נגלה אותם מחונכים, כפי שרצינו ושאפנו, והיה זה שכרנו.

יחד שבטי ישראל

שבת שלום ומבורך

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!