30 שנה אחרי: בחזרה לאסון שזעזע את הציבור החרדי

היום (י"ז אב תשמ"ח), לפני שלושים שנה בדיוק, אירעה אחת הטרגדיות הקשות ביותר אי פעם בציבור החרדי בכלל, ובקרב חסידי גור בפרט, עם פטירתם הטראגית של ארבעה בחורים מישיבה לצעירים של חסידי גור בירושלים, שטבעו במימי הירדן ליד גשר 'בנות יעקב'.

הבחורים מחסידות גור, שהתארחו בחצור הגלילית בישיבה אחרת של החסידות, הגיעו למימי הירדן יחד עם שאר תלמידי הישיבה, והשתכשכו בנהר הצונן בסמוך לגשר 'בנות יעקב', כאשר לפתע אירעה הטרגדיה הכואבת.

אחד מבוגרי הישיבה משחזר בשיחה עם 'בחדרי חרדים': "קשה להזכיר מה קרה שם באותם רגעים. כל הבחורים עלו לאוטובוסים, שם ספרו את הבחורים, וראינו שחסרים ארבעה בחורים. ונסענו בחזרה לחצור ומשם נסענו בחזרה לירושלים".

בינתיים, במקום, המחלצים הוציאו את גופות הבחורים מהמים, והרב האחראי עליהם נעצר. המחלצים סיפרו אז כי כניסתם של הבחורים עם בגדיהם למים החמירה את המצב.

מפקד יחידת החילוץ רמת הגולן סיפר אז: "המחזה היה מחריד. ממש שדה קטל, זהו חוסר אחריות משווע, וזועק לשמים, שהתירו לבחורים בני 16 להיכנס למים בגובה ארבע מטרים. הם נכנסו למים כעדר ללא רועה".

האסון הכה את כל שכבות הציבור החרדי. היה זה אסון בין הזמנים שטרם נשמע כמוהו, כאשר בנהר קיפחו את חייהם הבחורים אליהו זאב (אלי) פרידמן ז"ל, יצחק אליעזר קורניק ז"ל, יחיאל יוסף פרטיג ז"ל ודוד לודמיר ז"ל. בתום מסע הלווית ענק, שיצא משמגר להר הזיתים, דרך בית המדרש הגדול של גור, הם נטמנו בהר הזיתים.

(מסע הלוויה ברחובות ירושלים)

מאז התקצרו ימי בין הזמנים בחסידות גור, בעוד הטיולים - ובוודאי אלו שבמים - הופסקו כליל. כך גם הקעמפ המסורתי, 'נר ישראל' חדל מלהתקיים.

מי שהיה בין הניצולים והמצילים, היה צבי חסיד, המכהן כיום כמנכ"ל זק"א תל אביב ואז היה תלמיד ישיבת גור בירושלים. חסיד נכח באסון הקשה, שאותו הוא חווה מאז יום יום, כבר שלושים שנה.

בשיחה ל'בחדרי חרדים' הוא מספר: "באותו רגע שהתרחש האסון, לא הבינו שהאסון קורה, כי כשכולם במים הכי טבעי שצועקים - בפרט כשיש מאה בחורים. אז כשהאסון החל לא הבינו שצועקים לעזרה. כשהחלו לצעוק אני ישר רצתי לעזור, ואז אתה נופל לבור, ושם כל אחד תפס בשני - וכך יצאו".

"אני זוכר שהייתה שאיבה מטורפת, גם בגלל העומק וגם בגלל הלבוש, שהבחורים נכנסו עם בגדים. ואז אתה כבד, וגם אתה יודע לשחות - זה לא עוזר. אני כן זוכר שהיה מישהו שזעק שזה עמוק, אבל מי שם לב אז", מוסיף חסיד.

"עכשיו, המשגיח ששמר על הבחורים וישב עם ספר, לא שם לב לצעקות. כי שאתה בשטח, והכל רגוע במשך רבע שעה, אתה לא מדמיין שהולך לקרות אסון. אז עד שצעקתי לו בשם הפרטי 'איצ'ה מאיר' - רק אז הוא שמע. ואז לקחו את כולם לאוטובוסים, והאוטובוס הראשון קרא לעזרה מהמחנה הצבאי הסמוך, כי לא היו מכשירי סלולר להזעיק עזרה".

"כאן המשטרה ביקשה לעשות ספירה של הבחורים, כי בתחילת האירוע חשבו שיש רק שלוש גופות, ואמרו את השמות, ואז לפתע התברר שיש עוד בחור".

"אני למעשה נשארתי בשטח לחתום על הגופות ושחרורן, וכמעט ההורים שלי ישבו שבעה, כי אני לא הודעתי להם והיו בטוחים שאני אחד מההרוגים".

"ממסע הלוויה אני לא זוכר כל כך", אומר חסיד. "זה היה מסע הלוויה שטרם נראה במגזר החרדי (זה היה לפני הפילוג בתשמ"ט מ.ו.) והאבל הכבד הורגש באוויר".

(הכתבה במעריב בוקר לאחר האסון)

לאחר האסון הכבד התהלכו אז סיפורי מופת סביב הטרגדיה: בראשם החלום המופלא של האדמו"ר ה'פני מנחם', מספר ימים קודם לכן, בו ביקש ממנו האדמו"ר ה'בית ישראל' זצ"ל לשמור על הבחורים.

וכך משחזרים החסידים: "שבועות ספורים לפני האירוע הטראגי, לקראת סוף הזמן בחודש תמוז וכשהחלו ההכנות לבין הזמנים, כינס הרבי ה'פני מנחם' זצ"ל (ששימש אז כראש הישיבה של שפת אמת) את צוות הישיבה וסיפר להם על חלום שחלם. דבריו הפתיעו מאוד את הנוכחים".

הרבי אמר: "אחי, ה'בית ישראל' נגלה אליי בחלום, תפס בפיאותיי ואמר לי: 'פנחס מנחם, שמור על הבחורים שלך. שמור עליהם ממים עמוקים. חמירא סכנתא מאיסורא'".

כשהאדמו"ר ה'פני מנחם' סיפר את החלום, היה נסער ונרגש כולו. הוא ביקש מהמשגיחים להיזהר בימי בין הזמנים, ובפרט בכל הנוגע למים. עוד ביקש להעביר את דבריו לכל המשגיחים בישיבות גור.

לאחר המקרה הקשה הדברים קיבלו משמעות מצמררת. הסיפור עבר מפה לפה ועורר סערה וכבר באוטובוס שחזר הבינו הבחורים את משמעות דבריו של הרבי.

כך גם מציינים החסידים סיפור נוסף, על כך שבאותו לילה שאירע מקרה הטביעה, התקיים ואך-נאכט לנכדו של ר' שאול ברז'יקובסקי – מחותנו של האדמו"ר ה'פני מנחם' זצ"ל בביתו. לר' שאול היה בן באותה ישיבה לצעירים בשם יהושע, ובאותם רגעים היה עם הבחורים בבריכה בצפון.

בגמרא מסופר, שפעם לא היו אומרים 'ברית מילה' אלא 'ישוע הבן'. בסעודת הוואכט-נאכט השתתף האדמו"ר ה'פני מנחם' ולאורך כל הערב הוא שואל את ר' שאול: "הבן יהושע? מה קורה עם הבן יהושע". האב חשב שהוא מדבר על ברית המילה. אבל בהמשך הערב, כשהגיעו הידיעות על מה שהתרחש בצפון כולם הבינו את משמעות דבריו. התברר שבנו יהושע נמשה מן המים וניצל.

בנוסף, אחד הבחורים, יוסף חיים שלסר, שאיבד את הכרתו, אושפז בצפת ושב לחיים. בשמחת הברית לבחור שימש ה'בית ישראל' זצ"ל כסנדק וכשהגיעו ל'ויקרא שמו בישראל', אמר האבא: 'יוסף חיים'. לאחר הברית הגיע הסבא, ששמו 'חיים העניך', ושאל, מדוע נתנו לו את השם חיים. "לי קוראים חיים וגם לילד ואני בין החיים", טען. (אצל האשכנזים לא נוהגים לקרוא על שמות אנשים חיים). הרגיעו ה'בית ישראל' ואמר לסב בזה"ל: "לרך הנולד יהיו חיים ארוכים וגם לך יהיו חיים ארוכים". הסבא באמת נפטר לאחר אריכות ימים מופלגת, ואילו הרך הנולד ניצל שנים לאחר מכן ממוות בטביעה.

סיפור מצמרר נוסף, הממחיש את מאמר חז"ל 'היזהרו בגחלתן', מיוחס לר' שמחה בונים קורניק, אביו של הבחור יצחק אליעזר ז"ל, שטבע: הוא היה משמש אצל הרבי ה'בית ישראל' ושמר על בריאותו מכל משמר. באותו זמן הרופא אסר על האדמו"ר לצאת מהבית ללא צעיף. יום אחד ביקש הרבי לצאת ללא צעיף ומצא את ר' בונים עומד בדלת ומונע זאת בעדו. הרבי התבטא בחומרה ואמר, כי מעשה זה עלול לעלות בבריאות של הילדים שלו. ור' בונים אמר כי בריאותו של הרבי חשובה לו יותר.

שנים לאחר מכן נספה בנו ז"ל באסון המדובר, ור שמחה בונים תלה את הטרגדיה הכואבת במעשיו אלו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!