הלימוד עם הילדים הוא חלק מעבודת ה' שלנו

בשעה שיהודי הולך לבית הכנסת למשך פרק זמן של חצי שעה, חש הוא שבזמן זה עסק במצווה וקיים בכך את רצון בוראו. לעומת זאת, כאשר הוא יושב ולומד עם בנו במשך חצי שעה את פרק "אלו מציאות", קיימת בו תחושה שהקריב עבור הילד חצי שעה מהחיים שלו, והיה זה 'בזבוז זמן' עבורו. "הרי בזמן זה יכולתי להקיף יותר וללמוד איזו סוגיה חשובה", הוא מהרהר.

פעמים רבות, אב הלומד עם בנו, נראה כאותה בובה עם קפיץ, שכאשר שנפתחת הקופסה היא מזנקת החוצה... וכך, אותו אב 'מסכן' שצריך ללמוד מעט עם בנו, עושה זאת מחוסר ברירה, ובמשך כל הלימוד מביט בשעון: מתי כבר יסתיים העניין והוא יוכל לשוב ללימודו או לעיסוקיו.

זוהי תחושה מוטעית. מצוות לוקחות זמן, וכשם שאדם אינו מביט בשעון כמה זמן אורכת לו תפילת שחרית או מנחה, או כמה זמן נמשכת בביתו סעודת שבת, כך בדיוק צריך להיות מבטו על הלימוד עם בנו - כי זו אחת מהמצוות המוטלות עליו.

האמת היא, שבאופן כללי ישנם בעניין זה כמה דברים, שאיננו מבינים אותם די הצורך.

הגאון ר' ישראל סלנטר זצ"ל לימד אותנו כלל יסודי ביהדות: יהודי צריך להתעסק בבניה, אך הוא איננו קבלן, וגם אם לא סיים את מלאכתו, הוא מקבל הוא שכר על עמלו שעמל.

כותב השורות

כשם שברור לכל אחד שדרושה השקעה יומיומית בילד כדי שיגדל בריא בגופו, וכי אם הוריו לא ידאגו להאכילו מאכלים בריאים, ויניחו לו להסתפק רק בממתקים ועוגות, אמנם הוא לא ימות למחרת, אך בהחלט כשיתבגר ויגיע לגיל שלושים, ארבעים וכו' יסבול ללא ספק מבעיות בריאותיות, ולעומת זאת, כל אכילה נכונה בילדותו מוסיפה לו בריאות לטווח הארוך - כך בדיוק ממש נדרש מהאב לדאוג לבנו מבחינה רוחנית. ואל לו לחשוב, מה כבר תועיל לילד אותה רבע שעה של לימוד? אב הלומד עם בנו יום יום, או לכל הפחות בזמנים קבועים, כגון בימי שישי, בשבתות אחה"צ, או ב'בין הזמנים', גורם לכך שילדו יגדל בריא בנפשו, ממש כאכילת אוכל בריא במקום סוכריות.

ובכלל, לימוד עם הבנים הוא סגולה להצלחה, זו היא תורה מיוחדת, תורה של מסירות נפש, על קיום מצוות "ושננתם לבניך".

ידועים דברי חז"ל (ב"ב כא ע"א) בתחילה, מי שיש לו אב – אביו מלמדו תורה, מי שאין לו אב – לא היה למד תורה וכו', עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר". בתחילה לא היה קיים כלל המושג של "תלמוד תורה" או "חיידר", מי שהיה לו אבא – למד, ומי שלא היה לא אבא – לא למד, ואכן, לרוב הילדים לא היו אבות, עלינו להבין כי אין תחליף לתורה של אבא, זו היא קדושה אחרת, תורה המקושרת עם מעמד הר סיני [ כפי שמבואר בדברי מהר"ל, וכן בשל"ה הקדוש].

עלינו לחוש, אפוא, שזמן הלימוד עם הבנים אינו מבוזבז, כי חינוכם הוא חלק בלתי נפרד מעבודת ה' שלנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!