יו"ר עצמאות : "לא ליכוד - לא עבודה. רצים לבד" • ראיון

עד לפני שנתיים, חודשים אחדים לאחר הקמת ממשלת נתניהו, הייתה ח"כ עינת וילף מסיעת עצמאות, אז עדיין במפלגת העבודה, דמות כמעט בלתי מוכרת בפוליטיקה הישראלית.

כבר בשנת 2002 התמודדה על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת, ודורגה במקום ה-39. לקראת הכנסת ה-17 דורגה במקום ה-35. בשתי הפעמים, כמובן, לא זכתה המפלגה בקולות כה רבים - והיא נותרה בחוץ.

בבחירות לכנסת ה-18 מוקמה במקום ה-14 ברשימת המפלגה, אלא ש'העבודה' קיבלה אז 13 מנדטים בלבד. למזלה הטוב התפטר ח"כ אופיר פינס מחברותו בכנסת ופינה לה את מקומו.

שנה לאחר שנכנסה לכנסת, כבר הייתה שותפה למהלך המתוקשר שהיכה בתדהמה את העיתונאים, כמו גם את המערכת הפוליטית, עת פרשה, יחד עם עוד ארבעה מחבריה למפלגת העבודה, כדי להקים את סיעת 'העצמאות', אותה היא מנהלת כיו"ר ביד רמה, עד עצם היום הזה.

השבוע נכנסתי אל לשכתה, כדי לנסות ולהכיר את האישה שהייתה חלק מהמהלך ההיסטורי.

שוויון נשים הוא בנפשינו

ברוח הטרנד של הימים האחרונים, לא יכולתי שלא לפתוח איתה בנושא "הדרת נשים": רק בסוף השבוע פורסמה הקלטה בה נשמע שר הביטחון, ראש מפלגתה, אהוד ברק, כשהוא מתבדח, כביכול, על חשבונן של החיילות ושירתן, וחשוב לשמוע את דעתה בנושא: מצד אחד היא עצמה אישה, והנושא של "הדרת נשים" קרוב לליבה, מצד שני מדובר באיש מפלגתה.

כאישה, אני אומרת לה, את יכולה לומר 'מה שאת רוצה'. אני, למשל, באופן אישי, חושבת שהוא רק התבדח. אבל אם גבר יאמר את זה יאמרו שהוא 'נגד נשים'. לך, כאישה, מותר לומר הכול.

"הנושא מדאיג אותי מאד", היא אומרת, "אני רואה פה מגמה חמורה, קיצונית, ואני חושבת שהיא באה כתגובה לכך שאנחנו רואים לאחרונה השתלבות גדולה יותר של החברה החרדית במקומות התעסוקה, ואני חושבת שיש קבוצה קטנה שמבקשת לנסות להילחם וללכת נגד המגמה הזו באמצעות הנחת חומות גבוהות. בין השאר באמצעות הצבת תנאים בלתי אפשריים בשילוב חרדים במקומות עבודה.

"למיטב ידיעתי, ההלכה לא השתנתה בעשר שנים האחרונות, ואם פתאום הנושא הפך לבעיה הלכתית נראה לי שיש פה הקצנה מיותרת לחלוטין. זה בעיני מאד מדאיג ואני בין אלו שחושבים שצריך להיאבק בזה עכשיו, בטרם זה יגדל ויתפשט לכלל החברה הישראלית".

• אני שומעת מדבריך שאת מבינה שמדובר בקומץ אנשים, שהם אלו שעושים את האנדרלמוסיה. כלומר, את יודעת שזו לא כל החברה החרדית.

"אני יודעת. אבל כמי שעוסקת בחינוך, גם בבתי ספר היא לפעמים מדברת על כך שהעובדה שלא מגנים התנהגות אלימה של מתי מעט תלמידים גורמת לבתי ספר להיהרס, כך אם החברה מניחה לקומץ לנהוג באלימות אתה נותן לזה לגיטימציה. תופעות קיצוניות בעייתיות צריך לגמור כבר בהתחלה, לפני שהם יתפשטו. אומרים לחילונים שהחרדים רגישים לנשים ששרות. ופתאום אנחנו מגיעים לאבסורדים שבטקס הזה בגלל שח"כ חרדי אמור לקבל אות אביר איכות השלטון, כבר מראש לא מזמינים נשים שישירו שם. כלומר, אנחנו מתחילים להתחשב כשאף אחד עוד לא ביקש את זה".

• ובאירוע של אהוד ברק, את מאשימה אותו?

היא מספיק כנה כדי להודות שיש פה טעם לפגם, למרות, שכאמור, מדובר ביו"ר מפלגתה. "תראי, אני מכירה את אהוד ברק, גם את, בואי נקרא לזה, חוש ההומור המעט בעייתי שלו. וודאי שמעשיו לחלוטין הפוכים, גם מעשיו של הרמטכ"ל, אבל כן, אני חושבת שכך או אחרת אין לזה מקום לא כבדיחה, ובוודאי לא ברצינות".

לטעמי, אני אומרת לה, גם אין מקום לכך שעיתונאים מעלים את זה. מישהו מתלוצץ ועושים על זה אייטם.

"זה כבר נושא של תקשורת, אבל צריך להבין שהרגישות בנושא הזה היא מאד גבוהה. בחברה הישראלית המודעות לתחום הזה של נשים ומעמדן – הייתי אומרת שהתחושות הן ממש דתיות. הנושא הזה של שוויון נשים בחברה ומעמדן הפך בחברה המודרנית לסמן העיקרי של איך חברה תופסת את עצמה. וכל פגיעה בנושא הזה יש לה רגישויות שהן דרמטיות, וצריך לב לכך".

• אם הייתי באה ואומרת לך שבואי נפריד: החרדים הם נגד הפרדה של מדרכות, והם גם לא צריכים את ההפרדה של חצי חצי באוטובוסים - זה פלג קיצוני שעושה את זה. במקום שבו אני גרה, קרית ספר אין את זה. יש שני ספסלים קדימה שגברים יושבים בהם אבל לא את ההפרדה הזו של 'נשים לכו אחורה'. והייתי אומרת לך שלנשים מותר לעלות לשידור ברדיו, מותר להן להיות עיתונאיות 'פוליטיות'...רק שהקטע הזה של שירת נשים לפי ההלכה, בכל אופן לפי הפסק של כמה מהרבנים הוא אסור. והייתי מסבירה לך שבקטע הזה יש גברים שקיבלו פסק לפיו עליהם לצאת. אבל רק העניין הזה. היית מסתכלת אחרת על כל הנושא? אולי בגלל שעושים סלט מכל הסיפור ואנשים רואים נשות שאלים, נשות טאליבנים, אמהות מרעיבות, הפגנות ושבירת רמזורים – הכול ביחד נותן תחושה של 'איראן זה כאן'. אולי אם היינו מתמקדים בהלכה, היו מבינים אותנו?

"יכול להיות. אם התחושה הייתה שבכל שאר הדברים יש התקדמות אדירה, יותר נשים לוחמות בצה"ל, גברים חרדים לוחמים ואין להם בעיה עם זה, נשים לוחמות בטנקים וגברים בטנקים – אם היינו רואים מגמות כאלו בחברה כולל נשים וגברים משתתפים במעגל העבודה חרדים לצד חילונים, כל אחד שומר על עולמו ועל דרכו, ורק מכל הדבר הזה היה שכמה צוערים ואפילו לא כולם היו מבקשים בשקט מראש שלא להיכנס לטקס - ולא יוצאים בהפגנתיות - אני מניחה שהתגובה הייתה אחרת.

"אני לא חושבת שעושים פה סלט, אני חושבת שכן יש פה הקצנה, זה קורה ביותר ויותר אוטובוסים, זה משפיע על שלטי החוצות בירושלים, זה בסופו של דבר פוגע בפרנסתן של נשים שהן זמרות. אם נגיד שנתחשב ולא נשים נשים בטקסים כדי להתחשב, יזמינו נשים פחות לטקסים בבתי הספר או בצה"ל. לכן צריך לשים לזה סוף, וצריך להבין שאם יש למישהו בעיה הוא זה שצריך להוציא את עצמו. לעשות את זה בהפגנתיות יש בזה בעיה הלכתית אחרת של פגיעה. אותם צוערים היו צריכים לבוא מראש לרמטכ"ל ולומר שזה פוגע בהם. הרמטכ"ל טוען ששאל מראש מי לא רוצה להיכנס, אבל הם לא אמרו כלום ויצאו בפרובוקציה שלמה".

"סוד אמיתי לא מדליפים"

אנחנו חוזרות לנושא הפוליטי. ואני מנסה לחשוב על אותו שבוע, לפני כעשרה חודשים, עת התבשלה התוכנית לעזוב את מפלגת 'העבודה': מה עבר עליך? את יושבת בבית, שומעת על התוכנית, מתייעצת מן הסתם עם בן הזוג. מה עבר בראש שלך? איך קיבלת את ההחלטה הזו, את, באופן אישי, כחלק מהקבוצה?.

"האמת היא שלא התחבטתי: באופן מוזר פעמים רבות את ההחלטות היותר דרמטיות שלנו בחיים הן ההחלטות שקל לנו לקבל. לפעמים צוחקים שאנשים יושבים במסעדה ומתחבטים שעות מה להזמין. ודווקא את בהחלטות הגדולות הלב הכליות והגוף בצורה ברורה אומרים לנו לקבל. אנשים קצת שוכחים אבל המצב במפלגת העבודה הלך והתדרדר והגיע לידי חוסר תפקוד מוחלט. יום יום אנשים היו מדברים כנגד היו"ר, מאבקים פנימיים אינסופיים.

• מה שקורה היום בקדימה, תגידי.

"הרבה הרבה הרבה יותר גרוע", היא קובעת באופן נחרץ. "רק שאצלנו כבר התרגלו לזה ש'ככה זה במפלגת העבודה'. כשכל הזמן עמד על הפרק פילוג, הפילוג של קבוצה מסוימת החוצה. ואז בא אלי שלום שמחון, ביקש לדבר איתי והציע לי את הרעיון. אני חייבת לומר שמהרגע שהציע לי את הפתרון אני עצמי הופתעתי מהמהירות בא השבתי תשובה".

• אולי כי זה היה 'שלום', ידעת שהוא בא לא ממקום רע.

"כן, במובן הזה כן, ידעתי שהוא לא בא ממקום רע. אבל זה היה רעיון שאף אחד לא חשב עליו, לא העלה אותו, שום פרשן פוליטי.

• הוא לקח ריזיקה. כי אם היית מחליטה לא לשתף פעולה היית יכולה גם לפוצץ להם את זה
לגמרי.

"אבל אני חושבת שהוא ידע שאני אדם אמין, ושגם אם אגיד 'לא', לא אעשה מזה סיפור ולא אקלקל להם. מאותו רגע הייתי מאד ברורה שזה הפתרון. אמרתי לו באותו יום 'אם עושים את זה,עושים את זה מהר. אני לא מוכנה להיות בסיטואציה הזו שהקבוצה, במשך שנתיים, מאיימת לפלג את מפלגת העבודה והמפלגה נאכלת מבפנים. אמרתי לו 'או שאנחנו עושים את זה מהר או לא בכלל'. מאותה שיחה, תוך שבועיים זה קרה. לא דיברנו עם אף עיתונאי, דבר נדיר. האמת, שאומרים שבמדינת ישראל כשדבר הוא באמת סוד, לא מדליפים אותו".

• אני מתקשה להאמין שזה קרה. מתקשה לראות מול העיניים חברי כנסת שיודעים על סוד שכזה ושותקים. לא מדליפים, לא מסמסים, לא רומזים. איך עשיתם את זה?

"כי כשאתה יודע שהסיכונים בהדלפה גדולים כל כך, דיברנו בינינו לבין עצמנו, נפגשנו, היו כמה החלטות שהיה צריך לקבל. גם כולנו עשויים מעור אידיאולוגי דומה: הרבה יותר מרכזי, ביטחוניסטי, דגש מדיני, רואים בשותפות שלנו בקואליציה כמי שיש להם בעלי ברית, רואים את השורשים ההיסטוריים של מפא"י ושל בן גוריון כציונות אקטביסטית, הרבה יותר ניצית. יאמרו זאת גם אלו שנמצאים במפלגת העבודה. כשהייתי שם הרגשתי שהיא הולכת שמאלה מדי ומתרחקת מהיסודות הבן גוריונים המפאיניקים שלה".

• היא תיקנה את זה כששלי בראשה.

"עכשיו מדובר במפלגה ששמה את הדגש על הצד החברתי, במובהק, ואני חושבת שזה דבר נהדר. אני גם מברכת על ההתחזקות שלהם על חשבון קדימה, כי אני חושבת שסוף סוף יש מפלגה ברורה, אידיאולוגית, בנושא החברתי, וזה דבר מאד בריא למפה הפוליטית. אני חושבת שאנחנו במובהק מביאים את הצד המדיני, הביטחוני, ולכן במובן מסוים, שנינו שני פלגים של מה שהייתה מפלגת העבודה או מפא"י ההיסטורית".

• ולא היו לך אחר כך רגעים שבאים אמרת 'רגע, מה עשיתי'? כשאת יושבת בחדר קטן, חמישה בלבד, אין געגועים לעבר? בכל זאת, הייתם חלק ממוסדות, ממדינה שלמה.

"אז לכן חסרה לי הפעילות הפוליטית, כי עדיין אין לנו פריימריז, ואין לנו מוסדות, כלומר יש לנו רק מוסד אחד וזה לא שצריך להתרוצץ. אז נכון שיש קצת געגועים".

• בפרט, שאת באופן אישי לא קיבלת שום סוכרייה מכל המהלך.

"בואי נאמר ככה, כפי שכבר סיפרתי לך לא היה צריך לשכנע אותי בשום צורה. הייתי מאד משוכנעת. הציעו לי דברים ואמרתי 'אני לא רוצה'. אני רוצה להישאר ח"כ, אני מחויבת לעבודת הכנסת, ואני רוצה לבנות את הסיעה".

• אז לא היו רגעים שבהם התחרטת.

"תראי, היו רגעים מאד קשים, לא רגעים של חרטה ממש אבל רגעים קשים. קריטיים. קיבלתי הרבה מכתבי נאצה ממש, לא מכתבי איומים המצריכים מאבטח, אבל אנשים הרשו לעצמם לדבר בצורה מאד מכוערת. פעילים, בוחרים. זה מאד לא קל לקבל את זה, אתה צריך לספוג את הכול. אנשים שכתבו לי מכתבים שהם מאוכזבים השבתי להם, מי שכתבו מכתבים מכוערים או פוגעניים לא קיבלו תשובה. אז היו רגעים קשים, אבל לא הייתה חרטה כי אני חושבת שעשינו מהלך טוב, שגם יוכח עם הזמן כמהלך טוב למפה הפוליטית. אני חושבת שיתברר בסוף ששני הפלגים של מפלגת העבודה התחזקו על חשבון מפלגה כמו קדימה, שאני חושבת שהיא מפלגה שלא תרמה הרבה לשיח הפוליטי והמדיני במדינת ישראל".

"אין לי אחות"

• השאלה היא מה הלאה? לא הקמתם מוסדות.

"היום בכלל מפלגות הן שונות. הקמנו מוסד של ועידה-מרכז, אנחנו המזכירות מקבלים את ההחלטות, עוד מעט נתחיל לפעול בשטח, עד עכשיו בנינו יותר את הפעילות שלנו באינטרנט, שהיא מקום מאד חשובה היום בעולם הפוליטי. אני חושבת שבעבודה נכונה לקראת בחירות, ושיש שמועות שיודעים איך נראית המפה הפוליטית, את החמישה מנדטים שיש לנו היום נוכל להביא גם אז".

• עינת, בואי תעשי לנו סדר עם גל השמועות והקונספירציות והדיבורים על זה שיש שריון מסודר בליכוד: בעשירייה הראשונה ישובץ אהוד ברק, בשנייה מתן וילנאי, בשלישית שלום או אורית. זה נכון? לא נכון? נתניהו מנסה לעשות את זה בשבילכם? ואולי בכלל אתם לא מעוניינים ורוצים לרוץ לבחירות כמפלגה עצמאית.

"אני כל בוקר קמה וצריכה להוכיח שאין לי אחות. בוקר אחד זה שאין לי אחות מהליכוד, ובוקר אחד זה שאין לי אחות מהעבודה. פעם שמועות לכאן, פעם שמועות לשם. אני מבינה את הפאראנויה בליכוד, כי הפריימריז שם הם מאד אכזריים, שליש מחברי הכנסת לא יחזרו להיות חברי כנסת, כך שזה לא משנה וגם אם יכחישו 70 פעם שזה לא אמת ולא קרה, הם מבחינתם זה קורה והם מבוהלים.

"אני כבר למדתי שאין טעם להכחיש. אני מאמינה שבעבודה נכונה אנחנו יכולים להצליח להביא לכל הפחות את המנדטים שיש לנו היום, אני מאמינה גם שבעתיד הרבה יותר מזה, אני מאמינה שיש לנו הרבה מה להציע. כמפלגה ציונית, שפויה, מרכזית, שמה את הדגש על נושאים מדיניים ונושאי בטחון, וכזו שיש לה אנשים מאד מוכשרים להציע לפוליטיקה בישראל.

"את מדברת על קונספירציות, ולפעמים נדמה לי שיש את מי שמעוניינים לקדם את השמועות הללו כדי שאנחנו לא נתרומם. כי כל עוד אנשים אומרים 'אה, הם בטח הולכים לליכוד' או 'הם הולכים לעבודה', אז לא לוקחים אותנו ברצינות ולא מקשיבים למה שיש לנו להגיד או למה שאנחנו עושים. לפעמים נדמה לי שזה בא מהכיוון הזה.

"לכן חשוב לי להדגיש שזו לא הכוונה, לא לשם אנחנו הולכים. ההתפלגות ממפלגת העבודה הייתה החלטה קשה, אבל היא נעשתה על בסיס אמונה שיש צורך במפלגה ציונית, שפויה, מרכזית, במפה הפוליטית, מפלגה שיש לה אינסטינקטים בריאים לגבי מה שנדרש לעתידה של מדינת ישראל".

• אז אתם רצים לבחירות, כמפלגה?

"זו בהחלט הכוונה".

הראיון המלא • צפו:




הצפיה וידאו: לנשים בלבד

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!