30 לפטירת ר' שמואל • מי היה השווער של נתניהו?

מחר (ו') תעלה משפחת נתניהו אל קבר אביה של הגברת שרה, שמואל בן ארצי ז"ל, במלאות 30 לפטירתו.

במהלך טקס האזכרה, יודיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על חידוש מסורת מעניינת – פעילות חוג תנ"ך שהייתה נהוגה בימי ראשי הממשלה דוד בן-גוריון ומנחם בגין.

חוג התנ"ך, שייערך במעונו הרשמי של ראש הממשלה בירושלים, ייקרא על שם חמיו של ראש הממשלה, שמואל בן-ארצי זכרונו לברכה, שהיה חוקר, מחנך ומורה גדול לתנ"ך, וגידל דורות רבים של תלמידים ומורים.

בתחילת השבוע, באזכרה לזכרו של בן-גוריון, רמז נתניהו על כוונתו העתידית. הוא סיפר שזכור לו "חוג התנ"ך המפורסם שהוא הקים".

"לימים", המשיך נתניהו לספר, "אף גיליתי שחמי, שמואל בן ארצי זיכרונו לברכה, שהיה סופר ומורה לתנ"ך כל ימי חייו, לקח חלק פעיל בחוג הזה.

"כשבן-גוריון הגיע לגיל שמונים, נסע שמואל לשדה בוקר, לכאן, עם בני משפחתו, כולל רעייתי שהייתה אז ילדה קטנה. הם באו לחגוג עם בן-גוריון ועם חוג חבריו את יום הולדתו של ראש הממשלה לשעבר.

"בן-גוריון הבין שספר הספרים הוא המנדט שלנו על ארצנו, כפי שאמר באותה התבטאות בלתי נשכחת בפני ועדת פיל ב-1936. הוא ראה בתנ"ך את סיפורו המופלא של עם ישראל. המורשת הרוחנית, התרבותית וההיסטורית הייחודית לעמנו, שהיא גם אחת מאבני היסוד של התרבות האנושית כולה.

"בן-גוריון האמין שכל ילד וילדה בישראל חייבים ללמוד את התנ"ך, חייבים להכירו ולשאוב ממנו השראה, מאוצרותיו התרבותיים, הלשוניים, הרוחניים. הוא היה קנאי לתנ"ך וללשון העברית, אך לא על חשבון לימודי השכלה כללית ומדעים", דברי נתניהו.

בית של תנ"ך

מי ששופך אור על דמותו של בן ארצי הוא הרב ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי, תושב ביתר עילית, חוקר תנועת המוסר שאף עשה דוקטורט בנושא.

בשיחה עם 'בחדרי חרדים' מספר טיקוצ'ינסקי על האיש אותו היטיב להכיר. באחד מימי השבעה אף נשא דברים בפני ראש הממשלה, רעייתו והמנחמים הרבים שהגיעו למקום וסיפר על דמותו של האיש "שייצג את תנועת המוסר למרות שחלק מחייו לא שמר מצוות".

"שמואל בן ארצי, או בשמו המקורי שמואל בילגורייער, למד בישיבת נובהרדוק ועלה ארצה בשנות ה-30. בהגיעו ארצה למד בישיבת נובהרדוק בבני ברק. בשלב מסוים החל לעבוד בפרדסים והפסיק את לימודיו בישיבה, ומאז, במשך שנים חי כחילוני אלא שהמשיך להיות 'מוסרניק', אדם שנותן לעצמו כל העת דין וחשבון על מעשיו, על התנהגותו.

"הוא היה נוהג לבדוק את מידותיו, מרצה למוסר, מפקח ללימודי תנ"ך במשרד החנוך, וכל כולו וכל ביתו 'חיו' תנ"ך. לכן בניו ונכדו היו חתני תנ"ך, גם שרה יודעת תנ"ך טוב. בנוסף, נהג שמואל לתרום המון לישיבות, הספרים שלו מלאים בסימניות שמורכבות מ...קבלות של תרומות לישיבות ולארגוני חסד. הוא לא היה עשיר, אבל מהמעט שהיה לו הקפיד לתרום. 'איך אוכל להשיב ריקם מי שדופק בדלת?' – היה שואל. היה קשור עם רבנים בקשר אמיץ וביניהם עם המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל, הרב בנציון ברוק מנובהרדוק בירושלים ועוד.

"בגיל 70, כשראה שילדיו לא הולכים בדרכו וראה את המצב במדינה, נשבר בו משהו והוא שב לקיים מצוות עד ליומו האחרון. במשך למעלה מ-20 שנה. היה הולך לשיעורים בבית הכנסת, לומד. 'לאן בורחים?' – נהג לשאול, ותשובתו הייתה 'למוסר' (בהגייה אידישאית, סגול ב-ס'), 'לנובהרדוק' בכל שיחה שלי איתו היה מלא חששות אולי פגע בזולת, חשש לכל דבר קטן, נהג לערוך חשבון נפש".

זקנותו סגרה מעגל עם ילדותו

בדברי הספד אותם כתב טיקוצ'ינסקי ל"מקור ראשון" גולל את הקשר האמיץ שלו עם "שמואל בילגורייער".

רק בערוב ימיו של שמואל בילגורייער הנחתי את רגלי על מפתן חייו. בן תשעים היה בדיוק כאשר פתח בפני לראשונה את דלתו, להציץ פנימה אל סדן יצירתו, ובקולו הנעים הביאני אל בית המדרש הישן. במסגרת מחקרי על תנועת המוסר ביהדות מזרח אירופה, כבר נחתתי אל ערוב-ימיהם של כמה וכמה אנשים שמצויים היו בעשור התשיעי לחייהם, אולם הפלישה אל ערבו של שמואל מבילגוריי שבפולין - שונה היתה.

זקנתו שבה וסגרה מעגל עם ילדותו וחתמה אותה בחותם עולמים. זיקנה זו, החושפת לכל את ליבת חיינו, את הקרן במערומיה, ללא הצמדות וריבית, פתחה במקרה זה צוהר לתמונת חיים מרהיבה, של מחנך שהיה גם חניך נצחי, ועדיין היה מתחנך והולך עד נשימתו האחרונה.

לא היו בו פינוקים, בשמואל בילגורייער, לא דרישות מאיש, ואף לא שמץ מן הנרגנות המצויה לעתים במי שנפשו עוטה גלד קשיח רב-עשורים. פתיחות מפתיעה, רכות משובבת לב, בקצב איטי, שקול ומחושב, קצבה של תנועת המוסר הליטאית. במאור פנים רחב פתח את דלתו בפני, בסבלנות אין קץ ובהתגברות על חולשתו הגופנית, צייר בפנינו במכחול עדין מילים מעולמה של תנועת נוברדוק - תנועת המוסר שחינכה מאות צעירים לתהליך תיקון נפש האדם, בפולין שלפני המלחמה.

ראינוהו רוכן על סדן יצירתו, מוסיף שורות בכתב יד נאה ומתון על דפים מצהיבים − ידידיו הטובים והישנים שצלחו את נהר חייו יחד עמו. כדרכם של בני דורו שחוו מחסור וסבל, שום פיסת נייר אינה ראויה לאשפה, ובאם ניתן יש לנצלה לכתיבה חוזרת מעברה השני. את רשימותיו ערך על גבי לוחות-שנה ישנים, או על אחוריהן של קבלות ותרומות, שנערמו אצלו במשך שנות החסד הארוכות. כך תעמוד דמותו לנגדי, מוסיף שורות חדשות של נקיון לב, תום ויושר, על גליון חייו הארוך והמצהיב. לא נותר לי אלא להתבונן, להטות אוזן, לעקוב אחר שיחו ושיגו וללמוד פרק נוסף בתורת האדם.

חושף טפח, מכסה טפחיים

דם חדש הוזרם לפתע בעורקיה של נוברדוק. כאשר ישב המחנך המהולל, תלמיד חכמים ואיש התנ"ך, וקשר לה כתרים חדשים ומזג לה יין ישן בקנקן חדש בספריו האחרונים 'נוברדוק' ו'בין יוצרו ליצרו'. סמוך הייתי על שולחנו, יחד התגעגענו לאותם המחוזות, ל'בתי המוסר' הדלים בעיירות מזרח אירופה, בשבילו היה זה עבר נוכח, ובשבילי – הווה מאלף ומוכיח. "העל כלי חמודות מדומות, תטוש יקרת נצח חמדת עולם"? זמזם באוזני את התוכחה הנושנה בניגון המוסר, מתוך ספר 'בחינת עולם' של רבי ידעיה הפניני.

נזהר היה בדבריו, חושף טפח ומכסה טפחיים כדרכה של נוברדוק: כאשר עלינו ארצה לבני ברק, ר' מת'ס ראש הישיבה, אסר עלינו לקרוא כל עיתון, רק קצת בעיתון 'קול ישראל' האגודאי, אולם נפשנו כלתה אל ארץ חמדה ועבודתה, ולא יכולתי שלא לקרוא בעיתוני הישוב. היה זה בערב פורים של שנת תרצ"ד, כאשר הגיע שלמה זלמן שרגאי, איש 'הפועל המזרחי', וביקש שבחורי הישיבה יצאו לעבוד בפרדסים בחופשת הפסח. ר' מת'ס לא הרשה לו להרצות, ואף אסר עלינו לצאת לפרדסים.

...התפתינו, והלכנו לשמוע את דרשתו של מר שרגאי… החלוצים שרו ברחוב, פיתו אותנו. הבנו שאין זו הגלות החשוכה, כי אם ארץ מלאה אור ושמש. עתה מוטל עלינו לעבוד את אדמת הקודש, בדיוק כפי שעבדנו בבית המדרש את עבודת המוסר. יחד עם חברי גורשתי מישיבת 'בית יוסף'...עוד קודם לכן, מורי ורבי ר' דוד בליאכר הי"ד, ה'מנהל הרוחני' של ישיבת מזריטש הנוברדוקאית, התנגד לעלייתי ארצה וטען שלפי תכונותי יתכן ולא אעמוד בפיתויים שייקרו בדרכי בארץ. וכך היה.

נפשו של שמואל בילגורייער יצאה אל הטבע, אל מרחביה של ארץ ישראל שטופת-השמש, שעמדה בניגוד גמור להסתגרות ולסגפנות הנוברדוקאית. יושב אני עתה מול ישיש עתיר-מעש, המבקש לסגור מעגל בן תשעים שנה ולחתום את חייו בחותמה של נוברדוק. לא אחת הודה בפני שתקיימה בו אמירתו המפורסמת של 'הסבא' מנוברדוק ר' יוזל: גם אם תעזבו את נוברדוק, מובטחני שאת הטעם מהנאות 'העולם הזה' הצלחתי לעקור מליבכם לנצח. ראה ראיתי בשמואל בן ארצי את שמואל בילגורייער, שממשיך להיאבק את מאבק הנפש הישיבתית, ועוד יותר למדתי זאת ממסמכיו ומכתביו הגנוזים שפתח בפני. שם נפרשה דמותו של איש החינוך והתנ"ך, שגם לאחר עשרות שנים של עבודת חולין עדיין מורא נוברדוק עליו. מצאתי באיש שיחי רגישות והתחשבות מיוחדת באנשים אחרים וברגשותיהם, מתוך שהוא רגיל לעסוק בנפשו שלו, ידע את מכאוביה והקיש מן הפרט אל הכלל.

לא, לא היו בו חולשות, לעתים הפתיע בחומותיו הבצורות, הפסקניות, בדרך שסלל לעצמו בנתיב הספרות והכתיבה הלירית, כך רצוני ולא אחרת. עד כאן שמואל מבילגוריי ומכאן ואילך איש התנ"ך והארץ, החינוך, האבהות, וכן, גם הדעות הפוליטיות. אולם לצד זאת, תמיד נפעמתי מחדש משיחו החושפני והגלוי, מן האינטימיות הנפשית שחלק עמי, כאילו מצוי הוא עתה בליבו של אולם הישיבה במזריטש, עורך 'בורסה' נוברדוקאית, קונה ומוכר רעיונות ומתייעץ בעניני תיקון הנפש.

בעקבות מחקריי באתי אליו מצוייד בנתונים, שמות ומקומות, ויתכן שהללו נגעו בו ברובד עמוק, בשמואל בילגורייער ששכן בתוך הסופר שמואל בן ארצי. לא היו לי ימים טובים יותר מארבע השנים שעשיתי במזריטש, התוודה באוזני, למרות שאכלתי 'ימים' ולעתים רעבתי ללחם. אי אפשר כלל לתאר מהי נוברדוק, הרוח הנוברדוקאית אין לה משל. המוטו שלנו במזריטש היה הפסוק בתהילים (עג, 28): 'ואני קרבת אלוהים לי טוב'. נוברדוקאי נשאר נוברדוקאי. גם בשנים שלא שמרתי מצוות מעשיות, עמדתי בנסיונות רבים של 'בין אדם לחבירו', בנושאים כספיים ועוד, והכל הודות לנוברדוק. גם בתקופת היותי מחנך בישראל, חשתי צורך להתבודד מפעם לפעם ולשנן דברי מוסר. ור' שמואל בילגורייער מדגים, ומתחיל לשנן בניגון קטעים מספרי מוסר.

ושמואל שוכב בהיכל ה'

הנה הוא פותח את ארכיונו, ושולף משם את התכתבותו עם ידיד נעוריו הדיין ר' שמעון יוז'וק, המכילה דברים נוקבים עד השיתין...בפועל מיעטו השניים להפגש, ואתה יודע למה? מפני שכל ביקור בבני ברק, או אצל מישהו מהחברים של אותם הימים תרצ"ג-תרצ"ד, מגביר אצלי את ייסורי המצפון שאיני יכול להשתחרר מהם עד היום.. – מילים החקוקות בדמע באחד ממכתביו. משפט נוסף, חד כתער חרץ על עצמו באחד ממכתביו: "נתחלפו לי בעוונותיי הרבים לתקופה מסויימת הסבא מנוברדוק ר' יוסף יוזל זצ"ל, ב'סבא' ז'בוטינסקי ז"ל".

ובכל זאת, ביקש שמואל בן ארצי הסופר להכיר את שרידיה של תנועת המוסר בישראל, ועמד בקשרי מכתבים עם ידידי נעוריו הרב בן ציון ברוק והרב בנימין זילבר, שנודעו כגדולי המוסר וההלכה בעולם החרדי. גם עם המחנך הנודע הרב שלמה וולבה עמד בקשרי מכתבים, ואף התארח פעם בימים נוראים בישיבתו שבמושבה 'באר יעקב', בכדי לטעום בשנית את טעם המוסר. הוא התפעל מפעולתו החינוכית של ה'יקה' המוסרי, המקרב את רעיונות המוסר לצעירים ישראליים ובשפה מודרנית. במכתבו אליו הוא מבקש להכתירו כ'רבי ישראל סלנטר' של הדור הזה, והרב וולבה משיב לו בענווה, שעד בוא משיח לא יקום עוד סלנטר נוסף.

לעתים העליתי לרגל אנשים נוספים עמי לפתחו של שמואל בן ארצי. כל מי שטעם מיערת הדבש שלו, הביע את רצונו לבקרו שוב ושוב, ולא אחת עלה הרעיון לכנס בביתו סימפוזיון קבוע של שוחרי וחוקרי תנועת המוסר. אולם הוא בשלו, כוחותי עזבוני, לכו בכוחכם, הצעירים, מה אתם צריכים אותי. באחד הביקורים הצטרף אלינו ר' אריה פינסקי, נכדו של הרב הנודע אליהו לופיאן מאסכולת 'קלם' המוסרית. שלושה זרמים עיקריים פעלו בתנועת המוסר הליטאית: סלבודקה – שדגלה ב'גדלות האדם', בחינוך הכרתי לשאיפות נשגבות. קלם – שדגלה בפעילות חינוכית מתונה ל'יראת שמים' עקבית והדרגתית, ונוברדוק – המהפכנית והסוערת, שדגלה בפעילות רדיקלית כנגד 'היצר הרע'.

אוהב ארץ ישראל בכל רמ"ח איבריו היה שמואל בן ארצי, ובלב דואב דאג את עתידה של מדינת ישראל, וכה הפטיר לעתים תכופות: לפי המצב כיום בארץ, הפוליטי, החברתי והמוסרי, עדיף כבר להיות נוברדוקאי, לפרוש מן העולם ולהתייחד עם השם. אמנם אין בכך פתרון לבעיותינו, אך לא מצאתי מקום אחר לברוח אליו מלבד נוברדוק.

אבל הוא לא ברח. את שארית כוחותיו גייס למלאכת עריכת כתביו והגשתם לדפוס במתכונת מחודשת, להגישם ולהנגישם אל הדור הצעיר דהיום, בתקווה שיידבק בהם משהו מכבשונו של עולם המוסר היהודי. לא בדרך ההטפה נקט, אלא אדרבא, נתן ביטוי ספרותי עז ללבטיהם ולמאבקיהם הנפשיים של צעירי הישיבות בטרם שואה, בין עבירה לתיקון, בין 'בית המוסר' לקן הסוציאליסטי, ודרש כאז כן היום: התמודדות, הכרעה, אומץ לב, הן בסוגיות היחיד והן בסוגיות הרבים.

וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה, וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' (שמואל א, ג, ב). לבטח היה פסוק זה שגור על פיו, כשם ששלט ללא דופי באלפי הפסוקים האחרים. שכב שמואל בן ארצי עם אבותיו לפני ימים אחדים, עם שמואל בילגורייער ששכן בקרבו, והיו לאחדים בידיו, לא יפרדו לעולם".

יהי זכרו ברוך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!