כשאברכים תקפו באכזריות את מוחמד ועלי • טור נסער

מוחמד ועלי, בני 25 מהכפר זייתון, עובדים בשכונת בית ישראל אצל קבלן שיפוצים. בכל יום הם מגיעים למקום עבודתם בשעה 7 בבוקר ועובדים כמעט רצוף, עד לשעות אחר הצהריים.

עד אתמול הכול היה כרגיל: הגעה, עבודה, הפסקה לארוחה קלה ובסוף יום העבודה, נטלו מוחמד ועלי את חפציהם ופסעו רגלית החוצה מהשכונה בדרכם אל ביתם שבשכונת זייתון.

אלא שהפעם ציפתה להם הפתעה לא נעימה: כמה אברכים המתינו להם בפינת הרחוב, התנפלו עליהם והכו אותם עד זוב דם, כאשר אחד מהאברכים הגדיל לעשות וניפץ בפניהם בבקבוק זכוכית.

השניים נמלטו כל עוד נפשם בם, ובפניית רחוב שמואל הנביא ושבטי ישראל הם עצרו רכב ערבי שפינה אותם לקבלת טיפול רפואי.

תוך דקות הוצפה שכונת בית ישראל בעשרות כלי רכב משטרתיים, כולל אנשי בילוש ויס"מ.

בסריקות נמצאו חפציהם האישיים של הפועלים ובוצעו מעצרים.

כותרות עיתוני הבוקר, עסקו כולם באברכים האלימים שיש למצות איתם את הדין. עמודי הפרשנות גינתה את הקהילה החרדית שלא ממגרת תופעות שכאלה. מכאן עברו הדוברים ברשתות הרדיו והטלוויזיה והזכירו לקהל מאזיניו שהאברכים נהנים מקצבאות על חשבון משלם המיסים הישראלי.

ואל עולם המציאות

אלא שהסיפור הזה לא קרה כלל וכלל. הסיפור שאול מעולם הדמיון אך ממחיש מציאות שאינה משעשעת כלל וכלל.

מה שקרה הוא, ששני אברכים יצאו ממלון היאט בירושלים הבירה - בדרכם לביתם, והותקפו קשות על ידי פורעים ערבים.

פרט לאתר 'בחדרי חרדים' ועוד עיתון חרדי, אף גוף תקשורת לא עסק בנושא, גם לא בוצעו מעצרים ולא סריקות.

ממה נובעת ההתעלמות?

האם היא נובעת מהעובדה שידיעה על יהודי נרדף ומוכה, כבר אינה ידיעה חדשותית? או האם הדבר נובע מכך שטרם השתחררנו מהתחושה שאנו חיים בעולו של הפריץ בגולה? או האם גופי התקשורת נגועים באמפטיה אל הפורעים?

או אולי התשובה פשוטה בהרבה: המותקפים היו חרדים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!