החילונים קילסו את ישי: "רוב העם איתך" • וידאו

האירוע אליו נקלעתי בשעות הערב של יום שני הפתיע אותי. לרגע התקשיתי להאמין שלא מדובר במשחק מבוים. אבל האנשים שישבו סביב השולחן בחדר סיעת ש"ס בכנסת היו אמיתיים לגמרי.

ישבו שם נציגי ארגונים שונים, תושבי שכונות בדרום תל-אביב ובשכונת פרדס-כץ בבני-ברק. רובם אנשים חילוניים, מיעוטם דתי-לאומי. החרדים היחידים שנכחו בחדר, מלבד השר ועוזריו, היו הרב מנשה זליכה רבה של פרדס כץ, נציג השכונה בעיריית בני-ברק גדליה בן שמעון, העיתונאי מאיר פנחס המוביל את המאבק בנושא, וחרדית - תושבת שכונה דרום תל-אביבית.

כשהציגו מנשר שכולו התקפה על ראש הממשלה - לא הופתעתי. לא כל הציבור במדינה אוהד את בנימין נתניהו. כנראה מצביעי שמאל, חשבתי לעצמי. אחד מהם הגיש לי את המסמך המודפס, כולו מלא במילים של זעם. חתומים עליו תושבי שכונות דרום תל אביב, אשדוד, אילת, ערד, שדרות ופרדס-כץ.

"נתניהו, ההיסטוריה היהודית והציונית לא תשכח לך ולא תסלח לך על אסון הזרים. אסון לאומי, חברתי וסוציאלי. כשנכנסת לתפקיד: 8,000 מסתננים. היום 50 אלף", זועק המסמך. "ביבי, למה לא סגרת את הגבול?! - ביומיים אפשר להניח גדר תלתלית זמנית, חטיבת חיילים ולמנוע הסתננות.

"מי שלא גירש בנחישות את המסתנן והזר הבלתי-חוקי הראשון, עוד יתמודד עם המסתנן והזר המיליון, גם הגדר לא תועיל לו", הם מנבאים.

האם הם רומזים על כך שרעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, ניסתה לעורר אהדה בדעת הקהל לגורלה של ילדה קטנה בשם אופק? זה לא כתוב במסמך, אבל בעל-פה הם אמרו זאת בצורה ברורה.

"ביבי תתעורר, כי קשר השתיקה בתקשורת (זו המשגרת ניידת שידור לכל קייטנה של ילדי הזרים) מזין את אזלת ידך", מסיים המנשר.

"עולמו הרחב מורכב רק מיהודים"

אבל ההפתעה הגדולה הכתה בי, כשהחלו לדבר עם יו"ר תנועת ש"ס ושר הפנים, אלי ישי. אפילו עוזריו האישיים עמדו נדהמים. הם ידעו שהקבוצה מתנגדת לתופעת המסתננים והזרים, אבל לא חלמו לשמוע מפיהם - אנשים חילוניים שאינם חשודים כמצביעי ש"ס - דברי שבח כה נחרצים כלפי השר ישי.

במשך חודשים ארוכים היה השר אלי ישי אחד מהאנשים היותר מושמצים במדינה בגלל מלחמתו נגד הצפת המסתננים. מה לא אמרו עליו? רק אתמול, בכתבה שפורסמה ב'גלובס', תקף אותו הסופר איל מגד על עמדותיו.

"באחד הבקרים השבוע הזדמן לי לשמוע, מרדיו שהיה פתוח בסביבה, שיחה מייאשת בין שר הפנים המכונה 'אלי ישי', לבין קרן נויבך, בנושא הפליטים מסודן, מדארפור ומאריתריאה", מספר מגד. "רצה המקרה, ובאותו לילה נפגשתי עם בני הבכור, שבמסגרת הכשרתו האקדמית כעובד סוציאלי, מסייע לעמותה שנרתמה לעזור לאומללים הללו. הוא חזר מהמועדון לפליטים בשכונת שפירא בתל-אביב ואמר בסערת נפש גדולה: 'אתה לא מאמין באיזה אנשים אני מטפל שם - פליטי שואה. שואה זוועתית, איומה, שמתרחשת עכשיו, לא לפני 70 שנה, ואלה הפליטים שלה. אני לא רוצה לספר לך מה הם עברו, כי אני עצמי לא מסוגל לחזור על זה. די אם אומר שאלה אנשים שבורים ורצוצים, שחוו כל זוועה אפשרית ובלתי-אפשרית, דברים דמיוניים ממש. לא תאמין מה מתרחש בעולם הזה.

"ניסיתי לחבר את המידע שלו לראיון של קרן נויבך עם אלי ישי, שאף הוא היה דמיוני בסוגו. אם לסכם במשפט אחד את הריאיון, מה שהיה לשר הפנים - המופקד על בעיית הפליטים האלה - להגיד, זה הדבר הבא: 'אנחנו נגדיל את המכלאות, כדי שיכילו כמה שיותר פליטים, ואז נשלח אותם חזרה לבתיהם'.

"אם לתרגם את הדברים למונחי השואה שלנו, במחילה, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, כפי שצריך להוסיף אצלנו, ובמקום 2011 נכתוב 1944 - כי אז ניצולי מחנות ההשמדה, שארית הפליטה, האודים המוצלים, מוזמנים על-ידי השלטונות השוויצריים נגיד, להיכנס למחנה ריכוז נוסף, ומשם להישלח חזרה לבתיהם בלודז' או בחארקוב, בבודפשט או בפראג, שעדיין הנאצים ועוזריהם עושים בהם כרצונם...

"כי בכל הרצינות, לשר הפנים שלנו, חבר בכיר בממשלת ישראל, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני אם אני לא טועה, יש רק יהודים בראש. עולמו הרחב מורכב רק מיהודים. רק אותם הוא סופר. אפילו לא סתם ישראלים, אלא רק ישראלים שהם יהודים".

"הם חוטפים תיקים מאנשים"

דומה כי לא צריך להוסיף מילה. גם לא ללקט את כל כתבות ההשמצה שנכתבו נגד השר ישי הגזען, החשוך, האיש שאין טיפת רחמים בליבו. רק 'נאצי' עוד לא כתבו עליו.

לכן כל-כך הופתעתי לשמוע את מה ששמעתי בחדר הישיבות של סיעת ש"ס בכנסת. ושימו לב למשפטים (ציטוט חלקי בהחלט):

"אנחנו מאוד מעריכים את הגישה שלך... מבין השרים היית ראשון שיצאת לטפל בנושא, ספגת מתקפה עזה על כך... אבל מדובר בסכנה קיומית שלא מבינים את עוצמתה... סכנה לרוב היהודי במדינת ישראל. כל מסתנן שנכנס לפה הוא עוד מסמר בארון הקבורה שלנו.

"ראש הממשלה, בניגוד אליך, מפחד שיגידו שהוא גזען... הציבור איתך, אתה לא קורא תגובות באינטרנט... אנחנו רוצים לעזור לך שתעזור לנו. לא בטוח שאתה מעריך את גודל התמיכה שיש לך בעם. רוב העם איתך!" אמרו לו.

הם הביטו בו בהערצה, כאילו רק הוא יוכל להושיעם. החרדית משכונת שפירא שבתל-אביב שלפה מתיקה תמונות אותן צילמה במצלמתה. "20 אנשים מתגוררים בחדר אחד, הדירות מחולקות ל'כוכים', העירייה לא משתלטת, הם מעבירים חוטי חשמל וגז באופן פיראטי", סיפרה מזועזעת, תוך שהיא מציגה לישי את התמונות שבידה. אחר-כך סיפרה על חברה שלה, אישה בודדה, שגרה בבניין מהסוג המתואר ורועדת מפחד. "הם חוטפים תיקים מאנשים שעוברים ברחוב, לפני מספר ימים זוג יצא לעבודה וקיבל מכות, הארלם כבר כאן", המשיכה ותיארה.

"לא ישנתי אחר-כך שלושה לילות"

ישי לא נראה מופתע. הוא הנהן בראשו.

"מכיר את הכול", אמר לה, וסיפר כי יום-יום הוא מתקשר אל מפקד יחידת עו"ז ושואל אותו: "כמה גירשת היום?". בעצם, תיקן מיד: "כמה החזרת לבתיהם, למשפחתם?"

מעולם לא שמעתי את אלי ישי כה נחוש ותקיף כמו בפגישה הזו. "בשעתו נפגשתי עם נשיא מצרים מובארק", סיפר. "הוא שאל אותי: 'למה אתם מרשים למסתננים לעבור? אתם משוגעים? למה אתם נותנים להם מקומות עבודה?' - ככה הוא שאל אותי. הוא הבין את מה שפה לא כולם מבינים. 50 דולר לחודש מקבל פועל בסודן או באריתראה. פה הוא מקבל 1,000 דולר. אז למה שלא ירצו להגיע?"

אחר-כך סיפר על הפתרונות המסתמנים באופק - הגדר, מתקן שהייה בו ישהו המתסננים ועוד. אבל, גם הוא הודה שהדברים אינם מתקדמים בקצב רצוי. "ככה זה כשיש ויכוחים בין שרים ובין משרדים, כשיש בעיות תקציביות וכשהמדינה בירוקרטית...

"בתחילה כולם היו נגדי. כשביקרתי אצלכם בשכונה, דיברתי עם נשים אומללות, זקנות. לא ישנתי אחר-כך שלושה לילות. שכונות נכבשות, ופסיקת בית משפט אומרת שמדובר ב'אוטונומיה בפני עצמה'...

"אני לא מפחד", הכריז ישי באומץ.

"הציבור אתך", השיבו לו הנוכחים, וקראו לו ללחוץ על ראש הממשלה.

"כתבו עלי שאני מקים מחנות"

"בלי הלחץ שלי, הגדר לא הייתה מתקדמת", המשיך ישי. "למה אי-אפשר להקים להם עיר אוהלים? כשהגענו לארץ הרי ככה חיינו. אבל אני לבד שם, בדיונים... על כל משפט שאני אומר, אני חוטף כותרות, אבל לא אכפת לי. אמרתי להקים מתקן שהייה, כתבו עלי שאני מקים מחנות. היום, ברוך ה', יש כבר כמה שרים שהצטרפו ל'שגעון' שלי. שר האוצר, שר המשפטים, השר לביטחון פנים, שר הביטחון. אז לכו אליהם, שבו גם להם על הווריד".

ואז סיפר על המקרה של הילדה אופק. "אמרו לי 'תרחם עליה'. אמרתי, דווקא בגלל שאני מרחם אני רוצה שהיא תהיה בארצה, עם הסבתא שלה, עם המשפחה שלה. וחוץ מזה, אם ארחם עליה - אני צריך לרחם על כולם".

לרגע חשתי שלא בנוח. אני זוכרת שיחה שלי עם ישי, כאשר פורסם הסיפור של אופק, הילדה בת הארבע. שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, ניסתה לעזור וגילתה אמפתיה, ואני התקשיתי להבין למה ישי אינו מבין ש'זה רגיש'. זו רעיית ראש ממשלה, אמרתי לו. תן לפחות לילדה הזו 'חנינה', ניסיתי לשכנע אותו. אבל הוא, בלהט בעיניים, הסביר לי שאי-אפשר להחריג מקרה בודד משאר המקרים, ושאם יתיר לה להישאר בארץ יבואו אחריה מאות נוספים.

אתמול, כששמעתי מהנוכחים עד כמה המצוקה שלהם נוראית, הבנתי עד כמה טעיתי אז. לעיתים מי שמרחם הוא בעצם אכזר.

אלי מגד אולי נגדו. קבוצות סיוע שונות, לא ממש אוהדות אותו, אבל עדיין, כך התברר לי אתמול, קבוצות ענק מקרב עם ישראל דורשות דרישה פשוטה: מדינה יהודית. בלי זרים.

והם מעריכים את השר שמוכן 'להשתגע', לספוג כותרות ארסיות בכלי התקשורת, אבל להילחם על מה שהוא מאמין כנכון וצודק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!