סיוע צבאי אמריקאי למצרים – גול עצמי!

על המגמה הפוליטית במצרים אפשר ללמוד מהישג "האחים המוסלמים" בבחירות הנוכחיות לפרלמנט, ומהעובדה שמיליון מצרים באו לכיכר תח'ריר כדי להפגין נגד מובארק, אבל שני מיליון הגיעו לכיכר – לאחר הדחת מובארק - כדי להאזין לדרשה של השייך קארדאווי, ממנהיגי "האחים המוסלמים". על המגמה הפוליטית במצרים, ובאזור, מלמדות גם תוצאות הבחירות בתוניסיה – המדינה המוסלמית "החילונית" ביותר – שזיכו את המפלגה האסלאמית ב-40%, פי שניים מהמפלגה החילונית המובילה. המגמה מבטאת את תוצאות המונופול האסלאמי בן 1,400 שנים על מערכות החינוך והחברה בכל מדינה ערבית.

אספקת מערכות נשק מתוחכמות למצרים, וקיומו של מפעל ליצור הטנק האמריקאי "אברמס M1A1" במצרים, פוגעים בביטחון הלאומי של ארה"ב. הם מעצימים משטר בעל ערכים ואינטרסים ארוכי-טווח השונים לחלוטין מאלו של ארה"ב; משטר המתקרב לחמאס ולאיראן ומשמש ארץ מקלט לטרוריסטים נוספים. הם מסלימים את מרוץ החימוש באזור, ומזינים את השאיפות האימפריאליסטיות של מצרים בסודן, קרן אפריקה ובחצי האי ערב. הם מקדמים משטר המדכא מיעוט של תשעה מיליון קופטים ומשליט חינוך לשנאה אנטישמי ואנטי-אמריקאי.

טרור פנימי

מצרים אינה זקוקה למערכות הנשק המתוחכמות כדי להילחם בטרור פנימי וגם לא כדי להתגונן בפני לוב וסודן החלשות באופן דרמטי ממצרים. מצרים זקוקה למערכות הנשק המתוחכמות כדי להשיג "איזון אסטרטגי" מול ישראל – שם קוד לעיתוי מתאים לפתיחת מלחמה נגד ישראל. סיוע חוץ צבאי למצרים – במקום סיוע לתשתיות אזרחיות - מתעלם מתקדימים של המציאות הגיאו-אסטרטגית במזרח התיכון.

לדוגמא, מערכות הנשק המתוחכמות האמריקאיות שנמכרו לשאח הפרסי לא יכלו למנוע את מהפכת פברואר 1979 שהעלתה לשלטון את משטר חומייני האנטי-אמריקאי. הן הפכו את משטר חומייני לאויב מסוכן יותר לארה"ב. שדרוג שדה התעופה הלובי, "ווילוס", לשדה התעופה הצבאי האמריקאי הגדול ביותר מחוץ לגבולות ארה"ב – בין השנים 1951 ל-1969 – לא מנע את מהפכת קדאפי. "ווילוס" שנועד לבלום את התפשטות ברה"מ הפך למתקן צבאי ששירת את מדיניות ברה"מ, וקדאפי הפך למוקד טרור אנטי-אמריקאי. סיוע צבאי וכלכלי אמריקאים לירדן לא מנעו מהמלך חוסיין לתמוך בפלישת צדאם חוסיין לעיראק ב-1990 ולהעמיד את נמל עקבה לרשות עיראק האנטי-אמריקאית. כמויות אדירות של מערכות נשק מתוחכמות אמריקאיות בסעודיה ובמצרים לא השתתפו במלחמות ארה"ב בעיראק ב-1991 וב-2003. ארה"ב נזקקה להקריב אלפי חיילים ומיליארדי דולרים כדי להילחם בעיראק ולהבטיח את קיומם של משטרים המשופעים בנשק אמריקאי.

הזעזועים הטקטוניים המסעירים את "רחוב הערבי" מדגישים את ארעיות המשטרים הערביים, מדיניותם והסכמיהם. "החורף הערבי" הסוער ממחיש את אופי הבלתי-צפוי, האלים והבוגדני של המדיניות הערבית, ועד כמה מוגבלת יכולת ארה"ב – או כל גורם אחר – להשפיע על מגמות המזרח התיכון.

מגמת ההתחזקות של האסלאם הפונדמנטליסטי מזדקרת במצרים, שם מתעצמים "האחים המוסלמים" האנטי-אמריקאים ו"האח הגדול" של חמאס, הצפויים לשדרוג בבחירות הקרובות. לפי סקר שנערך בדצמבר 2010 במדינות ערב ע"י החברה האמריקאית "Pew Global Attitudes", 95% מתושבי מצרים סבורים שלאסלאם שמור תפקיד בכיר בפוליטיקה המצרית; 84% תומכים בעונש מוות לסוטים מהאסלאם; 82% מצדדים בסקילת נואפים; 77% תומכים בכריתת ידי גנבים או במלקות לגנבים. האווירה ברחוב המצרי הביאה לעולם את סגנו של בן לאדן, איימן אל-זאוואירי, את "השייך העיוור" שעמד מאחורי הניסיון לפוצץ את "מגדלי התאומים" ב-1993 ואת מוחמד אטא שהיה ממתכנני "אסון התאומים" ב-2001.

מלחמה קרה

התחושות האנטי-אמריקאיות במצרים הן פועל-יוצא טבעי ממערכת הסתה שיטתית במערכות החינוך, התקשורת והפוליטיקה. למשל, הממסד הדתי והתקשורתי שהיה בשליטת מובראק חגג את ה-11 לספטמבר ואף טען שהייתה זאת מזימה אמריקאית להפללת האסלאם. היומון "אחבאר אל-יום", שהיה בשליטת מובארק, קרא שבועיים לפני "אסון התאומים" "להרוס את פסל החירות". עורך "אל גומהוריה", שמונה ע"י מובארק, כתב ש"חרבות עיראקיות ישספו את צוואר הפולשים האמריקאים".

מצרים משתפת פעולה עם רוסיה, סין ובמיוחד עם צפון קוריאה (מאז 1981 בסיוע פיננסי של צדאם חוסיין) לשדרוג יכולותיה הבליסטיות, הכימיות, הביולוגיות והגרעיניות. מובארק היפר את הסנקציות האמריקאיות שהוטלו על צדאם חוסיין ועל קדאפי והצביע באופן שיטתי נגד ארה"ב בעצרת האו"מ.

בין מצרים לבין ישראל לא שורר "שלום קר" אלא "מלחמה קרה". מצרים מבצעת שטיפת מוח אנטישמית בבתי הספר, מסיתה נגד ישראל באו"ם ובפורומים בינלאומיים נוספים, פועלת נגד ישראל באפריקה, מסייעת לזרימת טילים וטרוריסטים לעזה ומקציבה 18% מהתמ"ג להשגת "שוויון אסטרטגי" מול ישראל, למרות קריסת מערכות הכלכלה והרווחה במצרים.

40 מיליארדי הדולרים של סיוע חוץ אמריקאי למצרים (1.3 מיליארד דולרים ב-2012) מוצגים ע"י הבית הלבן – בדיונים עם הקונגרס – כהשקעה לקידום אינטרסים אמריקאיים, לייצוב המזרח התיכון, לבלימת יריבי ארה"ב, לעידוד שלום ודמוקרטיה ולצמצום הפצת מערכות נשק להשמדה המונית. אבל, המציאות מוכיחה שהסיוע הצבאי האמריקאי למצרים מהווה "גול עצמי" בעל פוטנציאל הרס העלול להזכיר את "התקדים האיראני".

מאמרו של שגריר (בדימוס) יורם אטינגר פורסם ב"חדשות מחלקה ראשונה"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!