מה קורה כשמשגיח לא מבין בנפש הנער

חשוב לי להדגיש בפתח דברי, שמה שאני מספר בכתבה זו איננו מכליל כלל וכלל את כל משגיחי הישיבות. וחשוב להדגיש - יש משגיחים ואני מכיר בפירוש באופן אישי כמה וכמה כאלה, שמצילים נפשות רבות ועוזרים לבחורים. אני כותב שוב על התופעה הזו, כי לפעמים אל מול מה שאני רואה בעיניי - ליבי נקרע ואני חייב לצעוק, ואני עושה את זה דרך ובאמצעות הכתיבה שלי.

ישבו לפניי השבוע זוג הורים, אנשים טובים ומקסימים וכך הם סיפרו לי: "בננו בן 16, לומד בישיבה קטנה במרכז הארץ. בשיעור א' הוא ישב ולמד רציני, שמר על סדרי הישיבה כמו שצריך. היה לנו ממנו רק נחת. היה זה בשיעור ב' באמצע זמן חורף, פתאום אנחנו רואים שמשהו קורה לבן שלנו, הוא פחות יושב ולומד, הולך לישון מאוחר וקם ומגיע לישיבה מאוחר. ישנם ימים שהוא בכלל לא הולך לישיבה.

"לפני מספר ימים הוא אמר לנו שהוא רוצה לעזוב את הישיבה. ניסינו לחשוב בינינו מה קורה אתו. אנחנו משתדלים להיות ההורים הכי טובים שיכולים להיות ולא הבנו מה עובר עליו, ניסינו לדבר אתו מה מציק לו אך הוא התחמק שוב ושוב. לאחר תקופה שראינו שהמצב ממשיך ומחמיר, ישבנו ערב אחד בסלון וממש התחננו שיספר לנו מה קרה אתו.

"וכך הוא סיפר לנו, לפני כמה חודשים המשגיח תפס שיש בתוך הנגן שלו, גם ניגונים לא חרדים. המשגיח קרא לו לחדר, סגר את הדלת אחריו אך את הצעקות שלו שמעו בכל המסדרון בישיבה (וכאן אני מצוטט מילה במילה את מה שהמשגיח אמר לבחור) 'אתה כמו אחאב. אתה כמו גוי. כל מה שאתה לומד לא שווה כלום, אתה יכול לזרוק את כל התורה שאתה לומד לפח'.

"הילד נפגע עד עמקי נשמתו. בסדר, הוא טעה ושמע מוזיקה לא חרדית, לכן הוא צעק ופגע בו כך? וכי כל השנה וחצי שלמד ירד לטמיון? ולמה חצי ישיבה צריכים לשמוע את זה?. אחרי ששמענו את הסיפור הזה מבננו ניגשנו לראש הישיבה ודיברנו אתו, שאלנו למה המשגיח דיבר כך לבן שלנו. ראש הישיבה אמר שהוא כנראה היה בריתחא דאורייתא. אנחנו כמובן התרגזנו על התשובה הזו וכעסנו מאוד. מאותו יום, אותו משגיח החל להתעלם מהבן שלנו כמו שהוא לא קיים".

האמא של הבחור התפרצה בבכי באמצע השיחה, "מה עשיתי לא טוב?" אמרה בבכי, ממש אוי גוועלד כמה צער של אמא יהודייה. דיברתי עם ההורים של אותו בחור והנחיתי אותם מה לעשות עם בנם.

נפגשתי עם הבחור יום למחרת. בחור חכם ומקסים, הייתה לנו שיחה טובה. הבחור טען שהוריו הם ההורים הכי טובים ומקסימים שרק יש. וכל הסיבה שהוא נשאר בישיבה, כך הוא מספר לי, זה רק בגלל שהוא לא רוצה לצער את ההורים שלו. "אין לי כבר טעם בלימוד, בתפילה, בכלום, הגעתי למצב שזה פשוט כבר לא מעניין אותי. צוות הישיבה לא אכפת לו ממני, אז למה שאשקיע בישיבה הזו משהו".

אני לא מדבר על עצם העניין שהבחור שמע שירים לא דתיים, שמתפקידו של המשגיח לדבר עם הבחור על כך. אני מדבר על הגישה של אותו משגיח, איך הוא דיבר לאותו בחור. האם הוא בכלל מודע לכך שבמשפט אחד הוא הרס נפש? זו הרי בכיה לדורות אם הבחור יעזוב את הישיבה בסוף בגללו ויצא לרחוב, כמה צער יש להורים בגלל זה, האם הוא מבין בכלל עד כמה?

אז בטוח שהיה צריך לדבר עם אותו בחור ולהסביר לו בצורה יפה את העניין, אבל לא לפגוע בו ולהרוס לו את הנשמה.

ומה אם הוא היה הבן שלך?

כתבתי בעבר על הנושא שמשגיחי ישיבות מסוימים לוקים בחוסר ידע בנפש האדם, משגיחים רבים נבחרים על סמך הידע שלהם בספרי מוסר, אבל לוקים בחוסר ידע בנפש. אם רק היו נבחרים בהתאמה ומתוך הבנה לדרישות התפקיד – היו לנו הרבה פחות נושרים.

הסיבה בגללה אני מעלה את הנושא שוב, כי כשאני פוגש בחדר שלי מקרים של בחורים שנהרסים רוחנית ונפשית בגלל התנהגות של משגיח, הנשמה שלי זועקת, אני פשוט לא יכול לשתוק. אני חייב לצעוק.

אמרו לי מספר אנשים למה אתה כותב לפעמים כתבות נגד, תכתוב רק בעד. אמרתי להם 'כשאצלך ישבו הורים והאמא או האבא בוכה בדמעות שליש על שבנם רוצה לעזוב את הישיבה בגלל שמשגיח פגע בבן שלהם, אם אתה תהיה איש הגון אתה גם תכתוב על זה'.

האמת היא שצריך לצעוק על זה. וכי אותו משגיח שכך מדבר על אותו בחור היה רוצה שכך ידברו לבן שלו אם הוא היה באותו מצב? וודאי שלא.

ושוב אני רוצה להדגיש כאן שאני לא מתכוון חלילה להכליל את כל המשגיחים ואנשי החינוך שאני מכיר, או שישנם. כי הכרתי ואני שומע על משגיחים מדהימים ששומעים ללב התלמידים שלהם ונותנים להם כוחות ובונים אותם להמשך החיים.

על פי רוב, משגיח מתקבל לעבודה לא על שום סמך היכרות או יכולת גישה לבחורים והכרת מבנה נפש האדם, אלא על סמך ידע בספרי מוסר או חסידות, או שהוא נקרא אדם תלמיד חכם בעל שיעור קומה. כל מה שקשור להכרת מבנה נפש של הבחורים זה לא מה שמחפשים אצל משגיח.

ודאי חשוב שיהיה משפיע רוחני, אבל לקחת אדם גדול איך שיהיה ואין לו שום הבנה בנפש של אדם, איך הוא יכול להיות משגיח?

אני נתקל בחדר עבודתי בבחורים שנפגעו מחוסר יכולת של המשגיח להבין, להכיל, לשוחח ולעודד את הבחור בישיבה. בחור הוא לא רובוט, יש לו נפש והנפש שלו זקוקה ליחס, להבנה ולהכלה.

זמן הבחרות הוא גיל ההתבגרות, בזמן הזה ישנם המון שינויים פיזיים ונפשיים שמשפיעים על מבנה הנפש של הבחור, והנה מגיע משגיח שאין לו ידע והכרה על מבנה הנפש ובכמה משפטים בהנפת יד או בקריצת עין, פשוט יכול להרוס חיים של בחור.

שתי סיפורים שכתבתי בעבר על יחסו המופלא של מרן הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל לבחורי הישיבות. סיפר לי הגאון רבי נחום ברנשטיין, משגיח בישיבת גאון יעקב שהייתה בנשיאות מרן הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, שפעם פנו אליו מאחת הישיבות שישאל את הרב שטיינמן על בחור מסוים האם לזרוק אותו מהישיבה. אותו בחור כפי שהתבטאו בישיבה - היה עושה מה שבא לו, פשוטו כמשמעו.

"נכנסתי לרב שטיינמן", מספר רבי נחום ברנשטיין, "סיפרתי לו בהרחבה על הישיבה ועל הבחור, והרב שטיינמן אומר לי בנחרצות, בשום פנים ואופן לא לזרוק אותו מהישיבה. עדכנתי את הנהלת הישיבה בדברי הרב שטיינמן, ושוב אותה ישיבה פונה אלי לאחר תקופה שאגש שוב לרב שטיינמן לשאול אותו האם לזרוק את אותו בחור מהישיבה, כי הבחור עבר את כל הגבולות האפשריים.

"נכנסתי שוב לרב שטיינמן ואני מספר לו שהישיבה טוענת שהבחור עבר כל גבול אפשרי ופשוט לא שייך להחזיק אותו בישיבה, ומרן הגיב 'תביא את הבחור אלי'. לאחר כשבוע נפגשתי עם אותו בחור ואמרתי לו שהרב שטיינמן רוצה לראות אותו.

"נכנסתי אתו לרב שטיינמן, הוא הסתכל עליו ושאל 'מה אתה עושה בישיבה?' הבחור שהיה מעט עם תעוזה ענה 'אני עושה מה שבא שלי'.

'ומה אתה אוהב לעשות?' הוסיף מרן לשאול, והבחור ענה 'אני אוהב ללמוד תורה', 'ומה עוד אתה אוהב לעשות?' מוסיף לשאול הרב שטיינמן, והבחור ענה: 'ללכת לים ולדוג דגים, לנסוע באופניים, לראות סרטים ולשמוע רדיו' (ואני מצטט מילה במילה).

'האם תהיה מוכן להמשיך לנסוע לים ולדוג דגים ולנסוע באופניים, אבל תהיה מוכן לוותר על לראות סרטים ולשמוע רדיו ותמשיך ללמוד בישיבה כרגיל?' שאל מרן.

'על סרטים אני מוכן, על רדיו קשה לי', השיב הבחור. 'אולי תנסה תקופה?' שאל הרב שטיינמן והבחור הסכים לנסות, ובכך הסתימה השיחה, תוך כדי שהוא מברך את הבחור בברכה והצלחה.

"עברו שנים ואותו בחור נהפך לאברך והוא גם נהיה ר"מ בישיבה, וכן מטפל בישיבה מיוחדת בנוער מתמודד. עכשיו תעלו על דעתכם אם היו זורקים את אותו בחור מהישיבה מה היה קורה אתו..."

עוד סיפר לי הרב ברנשטיין, שקרוב משפחה שלו שהוא משגיח בישיבה, ניגש פעם למרן הרב שטיינמן וסיפר לו על אחד מהבחורים המציק לו והוא לא יכול להחזיק אותו בישיבה.

'אתה אוהב אותו?' שאל הרב שטיינמן, 'איך אני יכול לאהוב אותו? הבחור מפריע לי ומתחצף ללא הפסקה. אני אגיד לרב, זה או שהוא יוצא מהישיבה או שאני יוצא מהישיבה, אני ממש כבר לא מסוגל', אבל מרן ענה בנחרצות: 'אם אתה שואל אותי אם אתה או הוא, אז תצא אתה מהישיבה.

"קרוב המשפחה שלי היה בהלם למספר רגעים והוא שאל שוב 'הרב מתכוון ברצינות שאני אעזוב?' ענה הרב שטיינמן 'לא התכונתי שתעזוב את הישיבה, התכוונתי שתאהב את הבחור ותדאג לו...' 

לתגובות : [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!