תרגיעו עם ההסתערות על הדגים והחלבי

משום מה נראה כי בימים עברו היו מרגישים יותר את רגשי הצער ואת תחושות האבלות בימי בין המצרים, בפרט בהגיע תשעת הימים שבין ראש חודש אב לתשעה בו. סיפורים לרוב ישנם על גדולי ישראל ואף על יהודים פשוטים מעמך בית ישראל, שהיה ניכר עליהם ביתר שאת ועוז, כי הימים הללו של שלשת השבועות של בין המצרים, אינם ימים רגילים בלוח השנה.

אין ספק, שכשאנו קוראים את הסיפורים הללו על היהודים של פעם, שחשו את הכאב של חורבן בית המקדש וחיו את היגון של גלות השכינה, אנו מקבלים אספקלריה מחודשת והסתכלות מובנת על כל מנהגי האבלות שאנו מצווים לנהוג בימים אלו שאנו עומדים בפתחם. איננו עומדים ומוכיחים בשער, אבל הלהיטות הנראית בקרב קהלים רבים, אחר מאכלי חלב מלאי כל טוב והנחת דגש על אכילת דגים נוטפי מור, אינה צועדת יד ביד עם תחושת האבלות הנדרשת להימצא בימים אלו האסורים באכילת בשר.

ברי לכל, שאין זו הכללה חלילה ולא באנו לומר שאין בדורנו יהודים החיים והנושמים את החלל העצום של החורבן, אלא שבימים אלו של בין המצרים, מן הראוי היה לכל בעל נפש לעצור מספר רגעים משגרת החיים הסוערים והעמוסים, להתבונן בעבר המפואר שהיה מנת חלקנו עת עמד הבית על תילו והמקדש על מכונו, ועתה חסרנו כל אלה. והיה זה שכרנו, גם אם בעקבות כך נרוויח, שלכל הפחות מנהגי האבלות לא ייתפסו אצלנו כמשהו מעיק ומרגיז שממתינים כבר לסיומו בהקדם, אלא כמשהו ערכי ומקודש שאכן אמור להשפיע עלינו בצורה כזו או אחרת, עד שנזכה לגאולת ישראל במהרה.

ונקנח בפנינה עסיסית שנשמעה פעם מיהודי ירושלמי בא בימים, שלשונו המושחזת הנפיקה את האמרה הבאה – וכה אמר: כשיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו, הרי לבטח כל בית ישראל יחפזו ויזדרזו לעלות ולקבל את פניו בהתרגשות גדולה, איש בל יעדר מלחלות את פני המשיח, אחרי שכל-כך הרבה זמן חיכינו לו בכל יום שיבוא; אולם אני לא אזדרז ולא ארוץ לקראת פניו, אלא אמתין בצד עד שכולם יסיימו לקבל את ברכתו לשלום, רק אז אגש ואתן שלום למלך המשיח שהגיע.

לשאלת המשיח שישאל אותי לבטח: מדוע הגעתי רק עכשיו להתברך בברכתו, אחרי שכל בית ישראל כבר עברו לפני, אשיב לו: "תאמרו נא קודם אתם, מדוע אתם באתם רק עכשיו, אחרי שאנו ממתינים עליכם לבואכם זה שנות דור?"...

אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב במהרה בימינו.

(פורסם בעיתון 'המבשר')

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!