"אני לא מוחל למי שצילם ולמי שהפיץ את הסרטון שלי"

קיבלתי שיחת טלפון בשבוע שעבר, על הקו היה קול שדיבר ביידיש 'אני גר בבורו פארק וחייב את העזרה שלך דחוף'. וכך הוא סיפר לי: 'אני בחור חרדי בן 25, רווק. בקהילה שלי גיל 25 זה ממש מבוגר, יש לי חברים מהשיעור שלי מהישיבה שהילד שלהם כבר בגיל תשע'.

והאיש ממשיך: "עברתי חיים לא קלים, ההורים שלי התגרשו כשהייתי בגיל 13. מאז שאני זוכר את עצמי ההורים שלי היו רבים. הם רבו לפני הגירושין וגם אחרי. לפני הגירושין הם רבו על כל דבר קטן ואחרי הגירושין הם רבו על כסף. אמי רצתה דירה שהייתה רשומה על שם של אבי ואבי לא היה מוכן לתת לה את הדירה וכך הדברים התגלגלו שנים רבות בבית משפט. אף אחד מהם לא התחתן שוב. כנראה שהם היו עסוקים במריבות שלהם כך ששניהם שכחו לגמרי ממני, שכחו שיש פה ילד שלהם שסובל ומתמודד בגללם. אך כנראה המלחמות שלהם היו יותר חשובות ממני.

"הרגשתי שנים בודד ולבד, לא אבי ולא אמי הצליחו להתייחס אלי ולהעניק לי חום ואהבה ואת שאר הצרכים שילד ונער צריך. אולי בחוץ השתדלתי לשדר מראה של בחור רגיל ושהכל הולך איתי טוב. אך במיטה בלילות הייתי בוכה ושבור. הייתי בוכה על החיים שלי, על ההורים שלי שהם קיימים אך אינם שם בשבילי. הייתי בחוץ מחייך אך בליבי הייתי שבור לחלוטין.

"כשאתה מרגיש בודד, אתה מחפש להיות בסביבה שתתייחס אליך וכך יצא שהתחברתי תמיד לבחורים ואנשים לא טובים, הם תמיד נתנו לי יחס והרגשה שאני שווה משהו. בחברתם הרגשתי ש'הנה אני אדם ששומעים לי, נותנים לי כבוד. אני לא עוד איזה יצור שמסתובב לו ביקום הזה'. היו בין היתר אנשים שניצלו בחור צעיר כמוני ואיני יכול לפרט את הדברים על הכתב. הם ניצלו את היותי לבד ופגעו בי בנשמתי, כך שעד היום יש לי מזה צלקות.

"למרות שידעתי באיזה שלב והבנתי את הניצול שלהם, אך שוב ושוב הייתי חוזר לכל מיני אנשים לא טובים כי רק הם נתנו לי את היחס שכל כך הייתי צריך לו. הייתי גם חבר לקבוצה של בחורים שנקראו השבאבניקים של אותה קהילה בה אני שייך. בגיל 18 העיפו אותי כבר מהישיבה, וכך הסתובבתי יותר ויותר ברחובות, את הלבוש החרדי שלי לא שיניתי, אולי כי לא רציתי לצער ממש את הוריי".

"הייתי שבר כלי, חשבתי הנה, אולי עכשיו כשהעיפו אותי מהישיבה ההורים שלי יתחילו לשים לב אלי. אז ממש טעיתי, רק קיבלתי מאמי קיתון של צעקות ש'אתה לא מתבייש? לא מספיק מה שאני סובלת, אתה עוד גורם לי לצער נוסף', ואני שתקתי, מילה לא הגבתי וכך נפשי רוחי ונשמתי החלו לשקוע בתהומות יותר עמוקים.

"המעניין אצלי היה שאפילו שהייתי חבר של קבוצת בחורים שבאבניקים, והם היו הולכים לכל מיני מקומות שאין כאן המקום לפורטם, היו מקומות שהייתי הולך איתם אך היו לי גבולות רוחניים מסוימים ושמרתי על עצמי. ידעתי שאם אני הולך לשם נשמתי לא תהיה אחרי זה אותו דבר, אהיה אדם אחר ואת זה לא רציתי לעבור. אני אוהב את השם ומשתדל לעשות כמה שאני יכול למענו. החברים שלי היו לוחצים אותי 'בוא תשתחרר, תהיה יחד עם כולם', אבל לא התפתיתי.

"השנים עברו, עברתי מעבודה אחת לשנייה, לא הייתי מסוגל לעבוד במקום אחד מסודר. איך אתה יכול להתנהג כאדם נורמלי אם לא גדלת כילד נורמלי וכבחור נורמלי. לכל שבת ואירוע שהיו בקהילה שלנו הייתי ממשיך ללכת כרגיל וזה נתן לי איזשהו עוגן רגשי ורוחני שלא ארגיש לבד. המשבר הגדול היה לפני כמה חודשים, זה היה כבר תקופה שהייתי שבור לחלוטין מעצמי ומהעולם. עשינו כל החבר'ה שלנו על האש באחד מהפארקים.

ובסיום אחד הציע ללכת למקום שלילי כלשהו, אצלם זה היה כבר רגיל אך אני בחיים לא דרכתי בכאלו מקומות, החברים שוב לחצו עלי ואני נשברתי, אמרתי לעצמי טוב בוא נסע איתם".

"תבין", הוא ממשיך לספר לי, "כמה שהייתי חבר של אותם בחורים, מעולם לא הצטרפתי איתם למקומות האסורים בהם הם היו מבלים. אבל באותו לילה אמרתי לעצמי יאללה, אני איתם. כשהגעתי למקום הכרתי שם עוד אנשים מהקהילה שלנו ולא האמנתי לעצמי שכאלו אנשים נמצאים בכאלו מקומות.

"שתיתי שם מספר כוסות שתיה חריפה ואת ההמשך אני לא זוכר. אני רק זוכר שהתעוררתי בביתי מאוחר בבוקר. פתחתי את המכשיר הסלולרי שלי ואני רואה הרבה שיחות שלא נענו, נכנסתי פנימה ומצאתי משהו שכמעט התעלפתי במקום בגללו - סרטון מביך שלי, וחבר שלח לי הודעה שהסרטון הזה מופץ בכל מקום, אני פותח מספר הודעות שקיבלתי וחשכו עיניי 'תתבייש לך. איזה חילול השם עשית. אל תבוא יותר לבית כנסת שלנו. פושע', ועוד משפטים כהנה וכהנה.

"להגיד לך שמה שעשיתי היה בסדר ואני מצדיק את זה אני לא אנסה. עשיתי מעשה לא בסדר ונגרם על ידי חילול השם, אבל העובדה שמי שצילם אותי וכל איש שלחץ על אוקי במכשיר שלו והעביר את הסרטון זה ממש רצח אותי, אני כבר ארבעה חודשים לא יוצא מהבית, אני מתבייש. אין לי לאיפה לחזור וללכת. בקהילה שלי אני מוחרם, בציבור שלי הרבה אנשים מכירים את הפרצוף שלי. לאיפה אלך? כל מי ששלח את הסרטון הזה יודע בכלל מה עברתי בחיים שלי? כמה ייסורי נפש עברתי ואני עובר בחיי. הוא יודע מה זה לגדול בבדידות בלי הורים נורמליים? הם חוו את זה?

"דיברתי עם אחד מהאנשים בקהילה שלנו, בכיתי לו בטלפון, אמרתי לו למה אנשים העבירו את זה, אין לכם רחמים? והוא אמר לי 'מצוין שהעבירו, כך אנשים משלנו יפחדו יותר ללכת לכאלו מקומות וידעו שיצלמו אותם'. אבל מה איתי? צעקתי לו בטלפון חזרה, אתה יודע שזו פעם ראשונה שלי והחברים משכו אותי וכל מה שעברתי בחיי. אך הצעקה הייתה לשווא, הוא כבר ניתק את השיחה".

הבחור התפרץ בבכי למשך מספר דקות ואז אמר לי 'תדע שאני לא מוחל למי שצילם ולכל מי שהפיץ את הסרטון שלי. כל מי שעשה את זה רצח אותי. אני חושב עכשיו לעזוב את הדת. לעזוב את הכל'.

הייתה לי אתו שיחה ארוכה ואני מתפלל להשם שאצליח לעזור לו, הוא במצב לא פשוט כלל וכלל. יש בסיפור הזה כל כך הרבה מסר, אנחנו ממהרים לשפוט, לדרוס, לבקר ולהאשים אנשים אחרים, עוד לפני שבכלל שביררנו מה היה פה. למה, מי ואיך.

אני לא מדבר על המעשה שעשה אותו בחור, אני מדבר על אותם אנשים שצילמו אותו, על אותם אנשים שהאצבעות שלהם היו קלות על ההדק והעבירו את הסרטון הזה הלאה. לעולם אינך יודע מה מסתתר מאחורי כזה בן אדם, גם אם אתה רואה במו עיניך שהאדם מבצע את העבירה. לעולם אינך יודע מה מסתתר מאחורי פעולה זו, למה הוא עושה את זה. תזכרו ותחשבו טוב לפני שאתם מדברים על אדם אחר, או אפילו מעבירים סרטון שלילי על אותו אדם. אתם יכולים להיות האנשים שהרסתם לאדם את החיים, כפשוטו.

רבי אשר פריינד היה נוהג לספר את הסיפור אודות אדם שהיה נוהג לגנוב מדי יום ביומו מחנויות שונות, ובכל יום חנות אחרת ספגה את מעשי גניבתו. למרבה הפלא, הוא מעולם לא נתפס במעשיו.

היה זה בלילה סגרירי אחד, השעה הייתה מאוחרת מאד. כבכל לילה, מיודענו מנסה לפרוץ לחנות תכשיטים. הוא כבר מצליח לפרוץ את המנעול, ולפתע שומע מרחוק קולות סירנה של מכונית משטרה מתקרבת במהירות. מיד זרק בבהלה את המנעול וחיפש מקום מסתור בבניין קרוב, מאימת המשטרה הקרבה ובאה.

לאחר שראה שהמשטרה המשיכה הלאה וכלל לא חיפשה אותו, החל לטפוח לעצמו על השכם ולהגיד לעצמו: "איזה יהודי צדיק ומיוחד אני, התגברתי לא לגנוב. למרות הקושי שלי - לא גנבתי, אני פשוט צדיק יסוד עולם!"

בכך היה מסיים רבי אשר את סיפורו והיה אומר: "מה נראה לכם, שאותו גנב נעשה צדיק? הוא לא! הוא נשאר גנב כפי שהיה, אך מאימת המשטרה ברח מהמקום והפסיק לגנוב. אם ניידת המשטרה לא הייתה מתקרבת - הוא היה גונב. הוא נשאר גנב, אולם משום שהשם שלח לו עיכוב בדמות משטרה - הפעם לא גנב".

כאן היה רבי אשר צועק מדם לבו: "נכון שהאדם הוא נפש אלוק ממעל, אך בפועל, אם השם יתברך לא היה מסובב לו מיליוני סיבות - הוא היה גונב ועובר על כל העבירות שיש בתורה..."

זכרו, לכל אדם יש סיבות רבות להתנהגות שהוא מתנהג, בין טוב ובין רע. לפעמים אנחנו שופטים אנשים אחרים וחושבים שאנחנו צדיקים גדולים אם רק היינו יודעים שבלי הסיבות שהשם שלח לנו היינו מתנהגים אותו דבר אף יותר גרוע היה סיכוי שהיחס וההתנהגות שלנו כלפי האחר היה שונה לגמרי.

שבת שלום לכל עם ישראל הקדושים. לתגובות [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!