כשהנישואין קרסו - התגרשה וחזרה בשאלה

היא גדלה על ברכי האמונה, וכיבוד תלמידי חכמים בבית מסורתי-דתי. כשהגיעה לבגרות חזרה בתשובה וקיוותה למצוא בתשובה בין השאר מרגוע לנפשה הפצועה כתוצאה מטרגדיה משפחתית קשה שהתחוללה בילדותה המוקדמת.

היא הקימה בית יהודי בישראל וסיפרה לכולם שמצאה את האור ומזור לנפשה, אך הפצע העמוק בנפשה מעולם לא טופל כראוי. היא לא שיתפה בילדותה הטרגית לא רבנים ולא אנשי מקצוע. כדרכם של פצעים שאינם מטופלים במקום הנכון, במקום להתרפא הוא הלך והזדהם כשהזיהום מחלחל לכל נבכי הנפש.

כשהנישואין קרסו היא בעטה בכל – היא התגרשה וחזרה בשאלה כשהיא מספרת לכולם ובעיקר משלה את עצמה שהיא חזרה בשאלה למען הילדים. ילדיה כך חזרה ואמרה – לחופש נולדו. ילדיה אינם בנויים למסגרת קפדנית בה לובשי שחורים יקבעו להם מה לעשות על כל צעד ושעל. כשאחרי כל זאת היא משמיעה לכולם ובעיקר לעצמה את המנטרה המנחמת והפוטרת אותה מכל אחריות – שהיא מאמינה בבורא עולם בלב פנימה וזה מה שחשוב באמת.

הילדים שלדבריה לחופש נולדו, נאלצו להתמודד בו זמנית עם בית שהתפרק ונטישת מסגרת מוכרת תוך כדי קבלת חופש רב מדי שלא יכלו להכיל. האמא שלא הייתה מסוגלת לטפל בפצעי נפשה, לא הייתה מסוגלת לעצור ולראות את הפצעים שחוללה במו ידיה בנפש ילדיה. במקום להתבונן ולטפל בהתאם, היא רק נתנה עוד ועוד חופש שהיה גדול מדי לכתפיהם הקטנות והחלושות וניחמה עצמה לשווא שהיא האמא המאפשרת ביותר בעולם.

כישלונם בתחום הלימודי לא עורר אותה לעצור וגם לא דרישות צוות בתי הספר לספק להם טיפול נפשי בדחיפות לאחר שאובחנו ע"י גרומי הטיפול במוסדות כסובלים מדיכאון כבד. גם כשפצעי נפשה המזוהמים והמדולקים גרמו לה לאבד מקום עבודה אחד אחרי השני היא לא עצרה להתבוננות. היא כבר נכנסה לסחרור מטורף בו היא מאשימה את כולם פרט לעצמה בלי יכולת לעצור.

בימים בהם אנו מתאבלים על חורבן הבית הגדול, מן הראוי שכחברה נעצור ונתבונן בכל הבתים הפרטיים שנחרבו עם השנים בגלל בעיות בריאות נפש שלא אובחנו בזמן ולא קיבלו טיפול בזמן.

אולי במסגרת אהבת החינם והערבות ההדדית בין כלל ישראל, נתגייס כולנו להילחם בסטיגמות ובשאר מניעות חברתיות שעוצרות את אחינו בית ישראל מלקבל טיפול בזמן. אולי אם בחברה הכללית טיפול נפשי היה נושא מדובר יותר ולגיטימי יותר, אולי הרבה בתים היו עדיין עומדים על תילם.

ישנם אנשים כמו אותה חוזרת בשאלה שנמנעים מטיפול בגלל חוסר מודעות עצמית וחוסר מודעות בחברה הסובבת אותם שיכלה להשפיע על האדם ללכת להתרפא. ישנם גם כאלו שמבינים שיש בעיה אבל פוחדים מההשלכות של הליכה לטיפול על שידוכי הילדים / אחים ואחיות, מצב חברתי בקהילה ונזקים בתחום מציאת מקום עבודה.

בימים קדושים ועצובים אלו כדאי שנזכור שכל ישראל ערבים זה לזה. איך נבקש מאבא שבשמיים לבנות לנו את הבית הגדול אם אנחנו מניחים לאחינו ואחיותינו להתפרק ולפרק אחריהם את ביתם בגלל שאנו הופכים את הטיפול בבעייתם למוקצה מחמת מיאוס? אם אנחנו הופכים את הטיפול הנכון לבעיה המעמידה אותם בסיכון נוסף?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!