ראש הישיבה על החוק החדש: "חוק רע נגד התורה"

בישיבת פוניבז' התקיימה בצום שבעה עשר בתמוז, עצרת תפילה בהשתתפות המונים מבני הישיבה ואברכיה, לנוכח ההתקדמות בחקיקת חוק הגיוס.

לפני התפילה נשא דברים ראש הישיבה הגר"ש מרקוביץ', שעורר בדבריו על מהותה של התפילה, ועל היחס התורתי להליכי החקיקה ומשמעותו של חוק כזה, שנועד להגביל את מספר לומדי התורה.

'בחדרי חרדים' עם תמליל מדבריו של ראש הישיבה, שהתבטא בחריפות על אלו "שומרי התורה המשתיקים ומרגיעים את הדואגים, זו מדרגה גרועה יותר" אמר.

"אנחנו יודעים שכל דבר שמתרחש בארץ זה תוצאה של מה שמתרחש בשמים. העולם לא הפקר, גם שם יש מיימינים, משמאילים, יש זכויות, יש חובות, ואם ההשפעה שמה מצליחה, גם פה מצליח. כשיעקב אבינו נפגש עם עשיו, הוא נלחם עם המלאך של עשיו, שמה המערכה האמיתית אם הוא ינצח, או הוא ינצח. אחרי שיעקב ניצח את המלאך הדרך כבר קלה, הוא אמר לעשיו בעצמו, "ראיתי אלוקים ותנצל נפשי", ראיתי!".

"אנחנו יודעים שהמערכה שעומדת לפנינו על חוק הגיוס זה מערכה על התורה עצמה. מערכה על דבר אחד, יש תלמיד חכם או לא. זה הנידון".

"תלמיד חכם, זה השיא וזה התכלית של כל בית יהודי לגדל תלמיד חכם, המטרה והתכלית של כל עם ישראל, הוא לגדל תלמיד חכם! לא כולם יוצאים, אבל כל אחד יכול להיות, וזה המטרה והתכלית.
כתוב ברמב"ם בהלכות דעות (פ"ג ה"ג), שכאשר אדם עוסק בדאגה לצרכיו הגשמיים, "ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה' שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד", רק זה! לא כל אחד זוכה להיות בדרגה הגבוהה, מה שמצליח, מצליח. אבל זהו הדבר היחידי, זוהי הסיבה האמתית להקמת בית בישראל, וזה הכל. להעמיד דורות של חכמים וגדולים בישראל - "שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל".

"אותו דבר אם אומרים, אם מחוקקים חוק שכל תלמיד חכם, כל "ישיבע בוחר", בעצם צריך ללכת למקום אחר גם, רק שיש לו אפשרות להיפטר, לא מסכימים שלימוד התורה הוא הוא התכלית והמטרה, רק נותנים לו אפשרות להיפטר אם יתקיימו "יעדי גיוס" כאלה ואחרים, בכפייה או בפיתויים שלא כדאי לך בישיבה. עצם המחשבה הזאת היא כבר נגד עולם התורה, מלחמה כנגד מהות ויסוד קיום הישיבות בישראל".

"וכיון שיש כזה גזירה, יש לנו מה להגיד בתפילה. מה אנחנו יכולים לעשות, חוץ מלמחות ולזעוק. כאן בארץ, במקומות שמשפיעים אין לנו כח, אבל בשמים כל יהודי שמתפלל מעומק הלב יש לו כח! "קרוב השם לכל קוראיו - לכל אשר יקראוהו באמת". צריך רק לקרוא באמת, ומיד זה פועל. כתוב "הרחב פיך ואמלאהו", תבקש מה שאתה רוצה, ועל פסוק זה דורשת הגמ' בברכות (נ.) "ההוא בדברי תורה כתיב".

"אם אנחנו מבקשים - באמת מבקשים, רוצים שעם ישראל יהיו תלמידי חכמים ולא הכוונה רק מי שנמצא פה. יש הרבה יהודים שלומדים בישיבות ורוצים ללמוד תורה, ומפריעים להם! יש כפיה, יש פיתויים, ויש סתם מפריעים. כל אחד לפי ערכו ולפי מעלות הפנימיות שלו ככה הנסיונות קשים עליו. אבל המושכל ראשון שלו: אני רוצה תורה, אחר כך יש את קשיי החיים, וכמעט להדיא רואים במקומות מסוימים שהדבר נתון בוויכוח".

"עכשיו יש התעוררות בהרבה מקומות להגיד: החוק הזה הוא רע!, הוא נגד התורה! והעסקנים של היום יום אומרים: לא, זה כן טוב. מחלוקת, בין מי למי? בין מי שלומד ורוצה תורה, לבין מי שלא רוצה. כל אחד אומר את הדעה שלו, פשיטא, מי שרוצה אוכל הוא בעד אוכל, מי שרוצה ללמוד הוא בעד ללמוד, אין ספק בכלל. מי שלא מבין את חשיבות התורה, מי שלא חדור הכרה שזה התכלית היחידי של כלל ישראל כולו, פשיטא שהוא בעד החוק".

ראש הישיבה ציטט את הגמרא בברכות, "אמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ד' ענני". זה סגולה של מנחה. ומי יודע אולי גם אנחנו, כזה ציבור שיבקש באמת, רוצים באמת שעם ישראל יהיה עם של תורה, רוצים באמת שלא יפריעו ללמוד תורה, רוצים באמת שאף אחד לא יסכים חלילה, לא בשמים ולא בארץ, אם עושים גזירה של המלכות נגד שומרי התורה זה דרגה אחת, אבל כששומרי התורה משתיקים ומרגיעים את הדואגים זו מדרגה גרועה יותר, ואם אנחנו צועקים נגד הכל בא בחשבון. צריך להתפלל על כל האפשרויות, שלא יהיה בכלל גזירה, ושחלילה אף אחד לא יסכים, ושכולם יגידו לא! כל זה בשמים שוקל הרבה מאד מה אומר מי שהוא כן יהודי של בית המדרש. לפי הבחירה שלו, כמה שהוא נחוש כמה שנהיה נחושים ובהירים שזה לא שייך כלל שאין כזה דבר, זה כמו לא לחיות, אם מחוקקים חוק כנגד התורה, כנגד הישיבות, אם לוקחים ליהודי את האפשרות ללמוד תורה, זה לא רק כמו שלוקחים לו את החמצן, לוקחים לו את החלב, לוקחים לו את המים, אלא לוקחים לו את הנשמה עצמה!"

"הגזירה הקשה היא לאו דווקא באופן שכופים אותו. יש אפשרות יותר גרועה - בהסכמה! לוקחים לו והוא לא רק שאינו מתקומם אלא עוד אפילו הוא מסכים, ואולי אפילו הוא רוצה. זה גזירה כפולה ומכופלת. נתנו לו עונש, "על עמך יערימו סוד ויתייעצו על צפוניך", והוא עוד מנשק את היד שנתנה לו את העונש, זה עוד יותר גרוע. הכל מונח לכל אחד בפיו ובשפתיו ובליבו, מה הוא אומר".

לסיום ציטט ראש הישיבה את הנביא ישעיהו שמקונן על עם ישראל "בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו רחק ממני". לצעוק כל אחד יודע, אבל לחוש בלב לרצות ולהבין שזה קריטי, זה לא צחוק, יש לזה השלכות, בלי סוף השלכות לכזה דבר.

"גם אם אנחנו, מי שעומד חזק מחזיק, אבל אם הרחוב כולו הוא נגד זה משפיע על כל אחד. ואם לא עליו, אולי על הבנים שלו, אולי על הנכדים שלו, הכל עומד על המשקל בכל דבר שהוא".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!