כל האמת בפנים: להיות אמא בחופש הגדול

להיות אמא בימים האלה

זה אומר להיות כספומט אוטומטי של כסף קטן למתנות גדולות לכל מי שעבר במקרה בשנה החולפת ליד אחד מהילדים, וגם לכתוב מילים מרגשות על דף צבעוני מקושט ועדיף שיהיה בחרוזים וייחודי למקבל שאם חלילה וחס אחת הגננות ו/או המורות/ו/או המדריכות תחלטנה להציץ אחת לשנייה בפתק המרגש.

להיות אמא בימים האלה

זה אומר להתחיל לתרגל את האוזן למשפט האלמותי של כל הזמנים "אמא משעמם לי", להכין רשימת דברים מובנים שייאמרו כאשר הילד יתחיל את מסכת הנדנוד, ולהשתתף בצערו במשפט מנחם כדלהלן: "די להתלונן כבר, יש ילדים הרבה יותר מסכנים". (וזאת דקה אחרי ששפכתי את מר גורלי ואת תלונותיי אצל המתנדבת התורנית).

להיות אמא בימים האלה

זה לראות שהבעל נכנס הביתה עם אבטיח שגדול יותר ממנו, להאמין לו שהוא קנה את זה לטיול לים ורק שם ייפתחו את האדום הענק הזה, לראות איך אחד הילדים ניצל את שעת השינה שלי ופתח את האבטיח על השיש וכמו כן על כל רצפת המטבח, קינח בסלון ובחדר שינה, להאמין שהכל מאיתו יתברך, והכתמים השחורים והדביקים מהרצפה ייעלמו מאליהם באופן אורגני. אני לא אוהבת אבטיח.

להיות אמא בימים האלה

זה לראות גופה של מקק במרפסת שרות, להתלבט אם להתקשר לזק"א שיפנו אותו בניילון, לשחק אותה כאילו עסקים כרגיל בשעה שבתוך הלב את מאובנת ומדמיינת תרחישים של תחיית המתים, להעיר את הילדים ולהסביר להם בקור רוח שלא יחושו ברעד או בחוסר קונטרול "מי שמוכן לקחת את המקק המת מהמרפסת שרות יזכה שאכין לו סנדוויצ'ים עם טונה למשך חודש".

להיות אמא בימים האלה

זה להיות אופוזיציה עם הבנים על הקטע של החופש הקצר שלהם, להיות מסבירה לאומית ולספר להם שכבר היית אצל חברי כנסת וגורמים במשרד החינוך לנסות לבטל את רוע הגזירה(הם לא יודעים שזו רוע הגזרה שלי - חודשיים של קרניים ולא שלהם - עוד חודש לימודים)ולנסות בדרך דיפלומטית לפתור את המשבר הקואליציוני. כמו כן להסביר את גודל מעלת לימוד התורה שלא משתווה אפילו לבריכה פלוס ברד ונקניקיה בלחמנייה.


להיות אמא בימים האלה

זה לרשום בלוח החופשות הגדול בעבודה כמה ימים בודדים, לחכות להם כמו למשיח, לדעת שבימים האלה זה חופש משפחתי כך שצריך עוד חופש אחר כך, לייעץ, להזדהות, ללטף, לחבק, להבין, לשלם, ולהבין באופן הכי עמוק שיש שאמא לעולם לא יוצאת לחופש ט.ל.ח

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!