גרפל שר בכלא: גם כי אלך בגיא צלמוות

חודש אחרי ששוחרר מהכלא המצרי ושב לבית הוריו ברובע קווינס שבניו-יורק, מספר אילן גרפל לראשונה על הסיוט שעבר לאחר מעצרו בקהיר.

הראיון המלא עם גרפל פורסם ביום שישי בידיעות אחרונות.

גרפל נעצר ביום ראשון, 12 ביוני, ב-8 וחצי בבוקר. כש-30 גברים בבגדים אזרחיים פרצו לחדרו, בקומה השביעית של אכסניה בקהיר. שניים מהם, שלבשו חליפות, שאלו אותו לשמו ולאזרחותו. הוא הצביע על שני דרכוניו, האמריקני והישראלי, שנחו על השולחן, וקיווה שבכך יסתיים העניין.

"הייתי בטוח שייקחו אותי לתחנת המשטרה, ואז יגיע השגריר האמריקני והכל יסתדר", הוא משחזר בראיון. "אבל כששמו עליי אזיקים התחלתי לפחד. כשהגענו לרחוב וראיתי את הרכב השחור, שהם קראו לו 'לימוזינה' הפחד התגבר. הם דחפו אותי לתוכו, ובמטפחת עבה כיסו לי את העיניים. בשלב הזה כבר קלטתי שהם מהשב"כ המצרי, ואמרתי לעצמי: אלוקים, רק שלא אהיה עזאם עזאם מספר 2".

150 יום שהה בחדר של 16 מ"ר, מהם שבועיים בבידוד מוחלט, שכמעט הוציא אותו מדעתו. מתברר שגרפל שמר מצוות בכלא והדבר סייע לו לשמור על שפיותו.

וכיצד העסיק עצמו בתא המעצר? "עשיתי פק"לים של הצבא, כפיפות בטן ושכיבות סמיכה", הוא משחזר. "כדי לא לאבד את מיתרי הקול זימזמתי את הפיוט 'גם כי אלך בגיא צלמוות' של קובי אפללו ששמעתי באכסניה.

גם את הארוחה מתחתי ככל שאפשר: "נטילת ידיים לפני אכילת לחם - זה חמש דקות, וברכת 'המוציא לחם מן הארץ' זה עוד חמש דקות.

"המצאתי לעצמי תעסוקות… להסתכל על הנמלים שצעדו בשורה. בימי חול הן לא כל-כך הפריעו לי", הוא מוסיף, "בשבת הן עשו לי בעיה, הן טיפסו לתוך צלחת האוכל, שאותה לא הכנסתי למקרר הקטן… מפני שלא רציתי שהאור שלו יידלק…"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!