בעל המאה הוא בעל הדעה? • אוסדיטשר למען הילדים

במדינת ישראל, הגוף האמון על שרותי האימוץ הוא משרד הרווחה כאשר עובדיו הינם הגורם אשר בידם הכלים לקבוע האם ילדים יצאו לאימוץ אם לאו.

לכאורה גוף זה הכרחי בכל מדינה נורמאלית המעוניינת לדאוג לקטינים אשר אינם יכולים להישאר במשמורת הוריהם כאשר בחלק מהמקרים אין ברירה אלא לשלוח לאימוץ.

על מנת לבדוק את ענין מסוגלות ההורים ישנם מכונים אשר זכו במכרז על מנת לתת שרותים אלה. בפועל, ברוב רובם של המקרים, המסקנה מתקבלת ע"י הרווחה תוך שבית המשפט הבוחן את חוות דעתו נותן תוקף על פסק הדין.

יש לציין כי על דרך הכלל, ובהתאם לדין הקיים, ברובם של המקרים, מתקבל האמור בחוות הדעת על ידי בית המשפט, כאשר רק במקרים חריגים מתאפשר לבית המשפט לסטות ולפסוק בניגוד לאמור בחוות הדעת.

הבעייתיות הנה כי הרצוי והמצוי אינו דומה. כאשר ישנו ניגוד עניינים קשה ביותר כאשר מי שמשלם על חוות הדעת הינם שירותי הרווחה, כאשר אך ברור כי "בעל המאה הוא בעל הדעה", תוך חריצת גורלות על כל המשתמע מכך.

מכונים אלה אמורים להיות אובייקטיביים כאשר למרות תשלום חוות דעת ע"י שרותי הרווחה, הם אמורים להיות אובייקטיבים, אך לצערי מתגלים ליקויים קשים בדרך התנהלות זו ויש לעשות בדק-בית על מנת לבדוק את ההתנהלות הקיימת כיום, על-מנת שלא יגרמו עיוותי דין בדיני נפשות.

האסימון נפל

בימים האחרונים הסתיים תיק שמשרדי ייצג: זוג הורים אשר עקב בעיות זוגיות החליטו שירותי הרווחה להוציא את הקטינים לאימוץ. "נפל האסימון" והורים אלה החלו בטיפולים פרטניים על מנת לתקן את המעוות.

טיפולים אלה יקרים ביותר, אך למרות שלהורים לא היה כסף, רשויות הרווחה החליטו שלא לסייע להורים אלה על-מנת לרכוש את הכלים לטיפול בילדים ועל כן הוצרכו בני הזוג להשיג מימון על מנת לקבל טיפולים אלה.

השינוי שחל בהורים היה עצום אך רשויות הרווחה "ננעלו" על החלטתן לשלוח את הקטינים לאימוץ כאשר במשך 3 שנים הילדים שהו בקלט חירום וכל הניסיונות לשנות את רוע הגזירה עלו בתוהו.

חשוב לציין כי, על פי חוק האימוץ, מקום בו חל שינוי במצבם של הורים ביולוגיים, כאשר, אותו שיפור בא לידי ביטוי ביכולתם ההורית (המושג המשפטי בחוק מוגדר כ 'מסוגלות הורית') ומקום בו קיימת אותה 'מסוגלות' באופן חלקי, אין מקום להכריז על קטינים כבני אימוץ.

בתי המשפט השונים קיבלו את הדיאגנוזה של המכון אשר בדק את ההורים, כאשר המסקנה המצערת "באופן מפתיע" היתה בדיוק כמו המסקנה של הרווחה לפיה אין כל סיכוי כי להורים תהיה מסוגלות הורית הנדרשת לגידול הילדים, בטווח הנראה לעין.

לעשות בדק בית

לא עזרו כל ההוכחות שהוצגו כי חל שינוי אמיתי אצל ההורים, כאשר הוחלט כי הילדים ברי אימוץ.

רק לאחר הגשת ערעורים חוזרים ונשנים בבית המשפט השונים שהגיעו עד לבית המשפט העליון הוחזר המשפט לענייני משפחה ושוב החליט בית המשפט לענייני משפחה כי הצדק עם הרווחה ואין כל סיכוי לשינוי - כך ממש!

רק בערעור הנוסף לבית המשפט המחוזי בהחלטה אמיצה של שלושת שופטי ההרכב, כאשר מומחה שמונה מטעם בית המשפט בדק באופן אובייקטיבי את מסוגלות ההורים אישר הוא את אשר טענו ההורים במשך שנים, כי להורים מסוגלות הורית, כאשר בית המשפט קבע כי לא התקיימו התנאים להכריז על הקטינים כברי אמוץ, תוך שהוא קובע כי יש להחזירם להוריהם ביולוגים.

אומנם תיק זה הסתיים בחסדי שמים בהחזרת הקטינים להוריהם, אך השאלה המטרידה מכל היא: כמה ילדים נותקו מהוריהם הביולוגיים לעולמים שלא לצורך, כאשר עקב מחסור כלכלי לא היתה ידם משגת לקבל ייצוג משפטי הולם?!

שאלה זו צריכה להטריד את כולנו, אך בייחוד את שרותי הרווחה והשרות למען הילד בפרט.

אם חפצים הם לעשות עבודתם נאמנה, עליהם לעשות בדק בית אמיתי כאשר מעבר לטובת הקטין עליהם לראות את התמונה בכללותה כאשר טובת ההורים ומשפחת הקטין חייבת להיות פרמטר מרכזי בשיקול של הוצאת קטינים מהבית על מנת שתיקים כאלה לא ישנו.

אסור לשירותי הרווחה והשרות למען הילד "להינעל". תמיד יש להשאיר תקווה להורים הביולוגיים כי באם יעשו מאמץ ילדם ישוב אליהם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!