מדוע בולסי החרדים נותרו דוממים? • טור

מה שקורה כאן לנגד עינינו בשבועות האחרונים הוא בגדר חיזיון פלאי: ממלכת המשפט של מדינת ישראל מאוימת לראשונה מזה תקופה ממושכת על-ידי הפוליטיקאים במשכן הכנסת, השמאל מרגיש שהוא מאבד אחיזתו בבית שהיה באורח מסורתי לעמוד התווך שלו, כוחות גדולים בהוויה הישראלית מוחלשים לפתע, ואף אחד עדיין לא מצא את המזימה החרדית המסתתרת מאחורי הסיפור הגדול הזה.

שנים שניסינו לרסן אותם; שנים שאנו מסבירים, צועקים, מפגינים, נאסרים בבתי כלא בעוון חילוקי דעות עמוקים עם דרי הבית ההוא; שנים שביקשנו מהם לנסות לחשוב אחרת, להרחיב אופקים, לנסות להבין את האחר, את השונה.

דרשנו מהם להפנים ולהכיל את העובדה שיש כאן, בישראל, מאות אלפי איש שאמורים להיות מיוצגים בבית המשפט, אך אינם זוכים לבדל של הבנה. כך באה לעולם הפגנת המיליון לפני כעשור, כך נולדה פרשת עמנואל, כך פרשיות הגיור לדורותיהן, כך חוקי החינוך שהועמדו תחת איום פעם אחר פעם, ורשימת ההתמודדויות ארוכה.

כמה כוחות נפש שפכה ההנהגה החרדית במרוצת השנים בכנסת, בדיוני הסיעה הסגורים, במאבקים הפומביים והסמויים, על מנת להתריע מפני האווירה הסלקטיבית הנושבת במגדלי גבעת רם. כמה מלל כאוב ודווי שפכה העיתונות החרדית כתוצאה מהיעדר הרגישות הזו. הבעיה האמיתית של הציבור החרדי ונציגיו לא היתה בכנסת: היא היתה ועודנה קיימת בבית המשפט העליון שבמשך לא מעט שנים יצר לעצמו, במו-ידיו ובאטימות הלב, את האויב החרדי.

האמת, חשבנו שמשהו יחלחל. אך טבעי היה לראות את תחילתו של השינוי. עם שוך פרשת עמנואל היתה תחושה שמשהו בכל זאת ישתנה. אבל לא. אמות הסיפים לא זעו שם. שום דבר לא באמת נסדק בתודעת דרי המקום. שופטים כמנהגם נהגו. האטימות נמשכה.

עד שהגיע הימין. הימין שחש אף הוא נרמס תחת רגליו של בית המשפט. כבר לא מדובר במיעוט נדרס חסר פופולאריות. כעת מדובר ברוב שחש מאוים על ידי מיעוט בורגני.

פתאום הם בפאניקה. פתאום הם מרגישים שהם חלק מתוכנית גדולה, מפחידה. חלק מתוכנית שמתכננת לפגוע באופיו ובעצמאותו של בית המשפט העליון. באוזניהם הם שומעים את פעמי משה פייגלין - והם נחרדים.

למהפכה הזו שותפים רבים: שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן; יו"ר הקואליציה זאב אלקין, תושב ההתנחלות כפר אלדד; יריב לוין, יו"ר ועדת הכנסת; ודוד רותם, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט. יש גם שחקנים משניים אחרים, חברי הכנסת דני דנון, אופיר אקוניס, ציפי חוטובלי. ומעליהם מרחפת השראתו של אביגדור ליברמן.

איזה מזל ששמרו על שקט תעשייתי

והיכן החרדים? כמה טבעי שהם יהיו שם. כמה מתבקש שהם יעמדו בחזית המהפכה ויקראו תיגר על המערכת המתנשאת הזאת, יחד עם שאר זורקי הבליסטראות.

אבל הם לא היו שם.

יהדות התורה אמורה היתה להתייצב כמקשה אחת מאחורי החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. יתירה מזו: ח"כ הרב משה גפני וח"כ הרב אורי מקלב היו חתומים על הצעת החוק המקורית. שפר עליהם מזלם, ובמרוצת הימים שונה ניסוח החוק, ויהדות התורה משכה את תמיכתה הקולקטיבית בחוק. הח"כים האמורים אף נאלצו להתנגד לה בגין ההסכם השקט שחתמו עם נציגות לשכת עורכי הדין, בתמורה לשמירה על האינטרסים של הציבור החרדי בוועדה למינוי דיינים.

איזה מזל. בולסי החרדים נותרו דוממים.

כעבור שנים של מלחמות, הפנימה הנציגות החרדית שבכל הנוגע לקרבות דת ומדינה עדיף לשמור על שקט תעשייתי בעת צר ומצוק. גם כשבחוץ החרב משכלת, בחדרים נשמרת דממת האלחוט. את המלחמה השחורה היא מעדיפה להשאיר לשאר נטולי הכיפה במערכת הפוליטית.

"ככל שהדברים נשמרים בחדרי חדרים כך אנחנו משיגים יותר במלחמה התמידית שלנו מול בית המשפט העליון", אומר יו"ר וועדת הכספים ח"כ משה גפני על רקע מלחמות הימין. "בפגישותיי האישיות עם נשיאת בית המשפט העליון הגב' בייניש, הצלחתי להשיג מה שלא השגנו בשנים של מלחמות. את המלחמות הפומביות אנו מעדיפים להשאיר לחוגי הימין. שהם יילחמו. אנחנו נשארים להגן על העורף".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!