הפוסקים דנו: האם מותר לפרסם תמונה נגד רצונו של אדם

שאלה שהעסיקה השבוע את פוסקי ההלכה, על אודות צלם חתונות שפרסם במשרדו תמונה של חתן ללא ידיעתו, החתן ששמע כעל כך מחה נמרצות בפני הצלם, בטענה כי אינו מוכן שתמונתו תתנוסס בראש כל חוצות, אך הצלם טען שהתמונה היא רכושו הפרטי והרשות בידו לעשות בה כרצונו.

האם נכונים דברי הצלם או שהרשות ביד כל אדם למנוע את פרסום תמונתו בלי רשותו?

בעלון התורני 'וישמע משה', של הגאון הרב משה פריד, מרבני קהילת בעלזא בבית שמש, מובאת תשובתם של גדולי ישראל ופוסקי ההלכה בדורנו.

שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי, השיב, כי החזון איש זי"ע היה מוחה שלא יצלמו אותו, וכן אביו בעל הקהילות יעקב זי"ע, היה מוחה נמרצות וגוער קשות במי שצילם אותו, אבל למרות זאת העולם לא חששו לכך ונהוג לצלם את האדם גם אם אינו מסכים לכך. ומכל מקום אינו מן הראוי לעשות בתמונתו של אדם שימוש נגד רצונו.

הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן, ציין בתשובתו כי כבר נשאלה שאלה זו על ידי הגאון רבי שלמה סובל זצ"ל, לפני רבה של ירושלים הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, ועיקר סברתו היתה לאסור, משום דאין אדם עושה סחורה בפרתו של חברו, ואין המצלם יכול לעשות סחורה בתמונתו של חברו בלי הסכמתו. והגרי"ח זוננפלד השיבו שאין זה פרתו של חברו אלא מעשה ידיו של המצלם. וכמו שבציור לא יעלה על הדעת שאם צייר אדם את דמותו של חברו יהיה למצוייר איזו זכות תביעה על הציור, הוא הדין גם בתמונה, שאין למצולם כל זכות תביעה על התמונה, אלא היא רכושו של המצלם.

עם זאת ציין הרב זילברשטיין, כי מכיון שהחתן שכר את הצלם לצלמו בחתונתו, יכול לומר לו, שבודאי לא שכרו על דעת שיגרום לו נזק וצער ובושה בתמונות שיצלם בחתונתו, ויתכן שיכול אף לבוא בטענת מקח טעות על השכירות ולתבוע את דמי השכירות חזרה [אלא שבמקרה כזה יתבע ממנו הצלם את כל התמונות בחזרה, ולא יהיו בידו תמונות מן החתונה כלל].

ומכל מקום, בודאי עובר בזה על 'ואהבת לרעך כמוך', ואמרו חז"ל מאי דסני עלך לחברך לא תעביד, ואין מן הראוי להתפרנס מדבר הגורם צער לחבירו, ואף אם בדיני אדם אי אפשר לתובעו על כך, בדיני שמים בודאי הוא עלול להיענש על כך והפסדו מרובה משכרו.

ודעת הגאון רבי יעקב מאיר שטרן מדייני חסידות ויז'ניץ, שאסור מן הדין לפרסם תמונה ממנו נגד רצונו, מכיון שהדבר גורם לו צער, יש בו משום איסור אונאה.

גם הגאון רבי משה שאול קליין, דומ"צ בבית דינו של הגר"ש וואזנר זצ"ל פסק לאסור, היות ולאדם המצולם יש בעלות על תמונתו, לענין זה, שהוא יכול למנוע את חברו מלפרסמו ויכול למחות שלא יפרסמו את תמונתו בראש כל חוצות בלא הסכמתו.

הצטרף לדעתם גם הגאון רבי שמאי גרוס - דיין בבד"ץ רבני הקריות באשדוד, שהבהיר כי אם פרסום התמונה מבייש את המצולם, בוודאי הרשות בידו למנוע את פרסום התמונה. וכן יכול הוא למחות בו שלא לפרסם את התמונה במקומות שאינם ראויים, כגון עיתונים שאין דעת גדולי ישראל נוחה מהם וכדו'.

הגר"ש הוסיף בנימוקו והביא מה'פתחי תשובה', שכתב בשם ה'יערות דבש', כי רוח רעה שורה על צורת ודמות האדם לאחר מותו, ומהאי טעמא הקפידו הרבה מגדולי ישראל שלא יצלמו אותם, לא שייך כל כך היום שהצילום נפוץ כ"כ ואין אדם שאינו מצולם פעמים רבות מאד בימי חייו. וידוע שמרן רבי אהרן קדוש ה' מבעלזא זי"ע אמר, כי בימינו אין צריך להקפיד על דברי ה'יערות דבש' הללו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!