הנוסע שנאבק לא לשבת ליד אשה, הלבין פנים

מתנגדים ומקוששים תומכים

הזימון היה אישי – בשיחות טלפון שערכו ראש ישיבת סלבודקה הגאון רבי משה הלל הירש וראש ישיבת חברון הגאון רבי דוד כהן לראשי הישיבות שהשתתפו במפגש: הגאון רבי יגאל רוזן ראש ישיבת אור ישראל והגאון רבי ברוך סולובייצ'יק ראש ישיבת תורת זאב. הגאון רבי אביעזר פילץ ראש ישיבת תפרח, הוזמן גם הוא אישית, אך נמנע מלהגיע עקב התחייבויות קודמות ועודכן טלפונית.

היוזמה הייתה של המזמינים עצמם – מרביצי תורה מזה עשרות בשנים שחשים את כובד הנטל, מנטלית ואפילו פיזית. הם ולא פוליטיקאים, הם ולא עסקנים, הם ולא משב"קים, הם ולא נכדים. ההתאספות הזאת של תלמידי חכמים שעיונם אומנותם – חסכה את הצורך בהצגת תקצירים וסיכומים כפי שנעשה במחוזות אחרים. לכינוס הם הגיעו אחרי שלמדו את הסוגיה על בוריה, באומנות ההבנה והעמקות שאין לה מתחרים. הם עיינו בסעיפי תזכיר החוק ודקדקו בכל אות ותג, כמי שאמונים על הבנת דבר מתוך דבר.

השבוע ניתן לקבוע בוודאות כי אם המועצת החסידית לא הייתה מקדימה את אחיותיה, מדגל ומש"ס, ומודיעה על התנגדות לחוק – הייתה מתפרסמת על ידי חברי המועצת מש"ס ומדגל התורה הכרעה שונה, ככל הנראה ובשלב זה - להימנע. הנימוקים למכביר, נפרשו כאן בשבועיים האחרונים. גם בכינוס הזה, כמו בשיחות שעורכים חברי הכנסת – הושם דגש על הצורך בחקיקה מעשית ולא בעוד הצהרה ערכית. האחרון שהכליל בחוק את ההכרה בערך לומדי התורה היה יאיר לפיד. בכל הנוגע לתפיסתם של ראשי הישיבות – הרי שלא מפי המחוקקים אנו חיים. פשר התעסקותם של מרביצי התורה בפרטי חוק הגיוס נובע ממטרה אחת ויחידה: להקפיד כי בן ישיבה ההוגה בתורה לא ייעקר מתלמודו ויגויס לצבא. זו המטרה ואין בלתה.

ראשי הישיבות שמאות מתדפקים על דלתותיהם, מצויים בעיצומם של הימים הטרופים בשנה בהם נערכים מבחני הקבלה לצעירי הצאן, בוגרי הישיבות הקטנות, לקראת כניסתם לישיבות הגדולות. אם בימים כתיקונים הם מקפידים על כל דקה של ביטול תורה, הרי שבימים הללו כל היעדרות נמדדת ביחידות זמן של שניות. אלא שהנוכחים בחדר חשו כמי שמשתתפים במלחמת אין ברירה ומתייצבים במקום שאין אנשים. לו היו עורכים את 'מבחני ההבנה' הקפדניים המתקיימים בישיבותיהם לפוליטיקאים החרדים – כלל לא בטוח שכל האישים הנכבדים המכהנים כיום היו מתקבלים. ההימצאות שלהם שם לא הסבה להם נחת, אלא היוותה עבורם הכרח שאין ממנו מנוס. במקום שאין אנשים, לא נותרה להם ברירה אלא להתכנס ולומר את דברם, לא בפלפול ולא בהסתרה, אלא בגילוי לב ותוך מתן הוראה ברורה.

הנתונים שלובנו, הובילו למסקנה כי החוק הזה - בשינויים מינוריים הנוגעים בעיקר לסוגיית האחוזים ואשר ראוי כי ייסגרו מאחורי הקלעים - יכול להשיג את המטרה של שימור מעמד לומדי התורה. במסגרת היעדים שנקבעה ולנוכח המספרים הריאליים והנמוכים בהשוואה לאלה שנקבעו בעבר - ועל כך מיותר להרחיב את הדיבור יען כי האויב צופה ומאזין - ניתן לעמוד לכאורה מבלי שבן תורה אחד יעזוב את הישיבה. התודה והברכה מגיעות לשר לשעבר אריאל אטיאס שיצק בשעתו תוכן אטרקטיבי למדי, כמענה לשאלה: מיהו חרדי. גם על כך כמובן, מיותר להרחיב. דא עקא והשתיקה הזאת, שננקטת מנימוקים של אחריות מגזרית, מתפרשת לרעה ומנוצלת על ידי המתנגדים.

בשולי סוגיית העמידה ביעדים ניתן רק לומר שלמרבה האבסורד ועל רקע הפגנות הרחוב מול ביתו של יו"ר דגל התורה, הרי שאת הקרדיט לצפי של עמידה ביעדים יש לזקוף בין השאר לעצורי הפלג הירושלמי. מסתבר כי מי שנעצר, הועמד לדין כעריק ונכלא – נחשב לצורך העניין כמי שבא בשערי הצבא לצורך ספירת הראשים. להסתמך על כך כמובן אי אפשר, אך באירוניה ניתן לומר כי זהו 'המספר הנוסף.'

התבצרות ונסיגה

שעה קלה אחרי שראשי הישיבות ליבנו את הדברים, נכנס לחדר יו"ר ועדת הכספים משה גפני שהוזמן לאסיפה, כשאליו נלווה מזכיר ה'מועצת' הרב אברהם רובינשטיין. על גפני שנוצר את לשונו בתקשורת מאז פרסום תזכיר החוק – ניתן לומר כי מי שיודע לא מדבר ומי שמדבר לא יודע. לניסיון שלו כמי שליווה את כל גלגולי החוק ואת המלחמה על שימור מעמד לומדי התורה עוד מתקופת מרן הגראמ"מ שך זצ"ל, אין כיום מתחרים. לא בכדי נשמעה דעתו בקשב בחדר הסגור. לא בכדי הוא מעדיף לפרוש את משנתו בחדרי חדרים ולא מעל דפי העיתונים.

מישיבת גדולי ראשי הישיבות לא יצאה כל הודעה רשמית ולו היה הדבר תלוי ברבנים המתכנסים (וגם בח"כ שהתאסף עמם) – דבר הכינוס עצמו לא היה בא לעולם התקשורת. את המסקנות יכלו לשמוע חברי סיעת יהדות התורה שקיבלו השבוע מגפני שיחת מוסר על התנהלותם. גפני תמה מה פשר הלהיטות של כמה מחברי הכנסת לרוץ לתקשורת ולהצהיר כי ההתנגדות תהיה גם בקריאה ראשונה – זאת כאשר האלטרנטיבה של אי חקיקה והפיכת כל בני הישיבות לחסרי מעמד, עלולה להיות הפסקת תקציב הישיבות כולו. הוא שב והעלה את ההצעה לאפשר בהימנעות את העברת החוק בקריאה ראשונה, אך הבהיר כי חברי הכנסת של דגל התורה לא יהיו ה'שאבעס גוי' של סיעת יהדות התורה והשבת.

גפני הבהיר את הדברים על רקע ההצעה שהועלתה לעריכת הצבעה שמית שתאפשר לחברי הכנסת החרדים לתקן את התוצאה במועד ב', זאת במידה ויתברר כי הערבים וח"כי יש עתיד לא מספקים את הסחורה ומפילים את ההצעה. "אני מודע לכך שבניגוד להצהרות הראשוניות גם לכם ברור כיום שעדיף שהחוק יעבור בקריאה ראשונה ואחר כך נוכל לערוך בו שינויים", הבהיר גפני, "אבל שאיש מכם לא יחשוב שדגל התורה תסכים למצב שבו חברי הכנסת מטעמה נמנעים, בשעה שהאגודאים כולם מתנגדים".

אחרי התרועות הרמות וההצהרות הנחרצות, מוצאים עצמם חברי הכנסת כשהם מתנגדים בפה ומייחלים בלב להעברת החוק. גדולי התורה הכריעו ואמרו את דברם ועל כך אין עוררין, אולם במישור הפוליטי, הוחוור והוברר בשבוע הזה כי הח"כים החרדים אינם מעוניינים להוביל לפיצוץ על רקע העברת החוק בקריאה ראשונה. לו רק פיותיהם וליבותיהם היו שווים מלכתחילה – היה נחסך מכולנו הפרק הנוסף בסדרת 'התבצרות ונסיגה'.

דמות דיוקנו

אלף ארוחות שף, משלוחי סיגרים ותשורות פרפומריה לרעייה – לא ישוו ולא ידמו למנעמי התפקיד שבו זכה בוז'י הרצוג השבוע, מתחת לאף המרחרח של ראש הממשלה נתניהו. שוב נוכחנו לדעת שבכל מה שנוגע לתפקיד שאינו שלו, נתניהו נרדם לעיתים בשמירה. בלשכת ראש הממשלה לא הפיקו לקחים מהקרב הכושל על תפקיד נשיא המדינה.

הסיבות להפניית העורף של יהדות התפוצות לראש-הממשלה נובעות בין השאר מהתנהלותו בפרשיות הכותל והגיור. ככל ששביעות הרצון בקרב היהדות האורתודוקסית גדלה, כך הלכה וגברה מורת הרוח בקרב היהודים הליברליים שאיבדו בתוך שנה את שליטתם בשני מאחזים חשובים: בבית הלבן ובבית ראש הממשלה. אם תרצו, הא בהא תליא.

הבחירה של הרצוג כתשובת המשקל הייתה אמורה להדאיג אותנו, לכאורה. בפועל, היהדות החרדית לא הייתה יכולה לצפות לפעולת תגמול טובה מזאת. הרצוג הוכיח לאורך כל הקריירה הפוליטית, כולל בראיונות שהעניק תכף עם בחירתו, שהוא נזהר מלפגוע ביהדות החרדית. גם כשפרגן לבוחריו הליברליים, הוא המשיך להישמע כנכדו של הרב הראשי לישראל ולא כבנו של הנשיא שהשמיע את דברי ההתרסה ל'נאום השפנים' של מרן הרב שך. "התקשרו אליי חברים מכל הגוונים, גם חרדים", הוא סיפר והבטיח לחבר ולא לנתק. כשדיבר על סכנת ההתבוללות, העיתון לאנשים חושבים יצא מגדרו, ולא כדי לפרגן.

הרצוג הוא חיה פוליטית שמזדהה עם מיעוטים. את הקריירה שלו כיו"ר העבודה, החרדים יזכרו לטובה. בחוק הגיוס של לפיד, הוא דאג לכך שמפלגת העבודה כולה תימנע ובכך הסיט במעט את האש התקשורתית שחטפה היהדות החרדית. גם בקדנציה הנוכחית, לא זכורה אף לא אמירה מתריסה אחת של האיש – נגד החרדים, חרף העובדה שאנחנו והוא, ניצבים בשני קטבים. אם משווים זאת להתנהגותו של המועמד מטעם נתניהו, יובל שטייניץ, הכף נוטה בבירור לטובת המועמד שנבחר. כששטייניץ נבחר בתמיכת החרדים לוועדה למינוי דיינים, התברר שהאיש מנהל אג'נדה משלו ושוכח לרגע למי הוא חב את בחירתו.

הרצוג הוא מפא"יניק שלעולם לא יקרע את החבל. בתפקידו כיו"ר הסוכנות הוא לא רואה את היעד האחרון בקריירה אלא תחנת ביניים לקראת התמודדותו על תפקיד נשיא המדינה. כדי לצלוח את המשימה האחרונה, הוא יזדקק לתמיכה שוברת שוויון בין הגושים של הנציגים החרדים. התנהלות אחראית שלו כיו"ר הסוכנות והימנעות מלנקוט צעדים חד-צדדיים בנוגע לסוגיות הרגישות שבמחלוקת – תהווה עבורו מקדמה לא רעה לקראת הבחירה הבאה.

אם יש פוליטיקאי שיוכל להלך בין הטיפות ולצאת יבש, זהו היו"ר הנבחר. למברכים החרדים שהרימו השבוע טלפון הוא הבטיח לנהוג באחריות בתפקידו החדש – הרגיש כל כך. אז בשבילו ובשבילנו, צריך רק לקוות שבכל עימות אליו ייקלע, יזכור הרצוג תמיד את דמות דיוקנו של סבו, אך גם את מקום מושבו של אביו בבית נשיא המדינה אליו נשואות עיניו.

תכנית ההפרדה

אין סיבה לצאת במחולות ניצחון בכיכר רבין וגם לא לפזז 'דידן נצח' ברחבת עיריית תל-אביב. מארגני האירוע 'משיח בכיכר' לא יכלו לייחל למסע יחסי ציבור טוב יותר מזו שארגנה להם עיריית תל-אביב שעתרה נגד קיום האירוע בהפרדה - והפסידה. המשיח נשאר בכיכר. החמור, נגרר לבניין העירייה.

אלא שאחרי פרץ השמחה החסידית ניתן גם לומר: עוד ניצחון כזה - והופרדנו. נקודתית נרשם ניצחון מוראלי. האירוע התקיים על אפו וחמתו של ראש העירייה המכהן שיצא מגדרו כדי להביע את מחאתו בסרטון שצילם מלשכתו. אלא שלטווח הארוך – ההחלטה משחקת לרעתנו. העירייה כבר הבהירה שמכאן ולהבא היא תדאג לבצע שימוע לפני ולא אחרי ההחלטה. בפעם הבאה, היא תזמן את המארגנים כדי להאזין לדבריהם "באוזן קולטת ובנפש חפצה" – כשההחלטה שתיכתב מראש, תישלף רק לאחר תום ההצגה.

חוות הדעת של היועמ"ש לממשלה מאפשרת מכאן ולהבא לראשי העיריות להפוך לצנזור המקומי לענייני 'הדרת נשים', נכון יותר לומר: הדרת חרדים. גם את האירוע בכיכר הייתה העירייה יכולה למנוע אם הייתה פועלת, מלכתחילה ולא בדיעבד, בהתאם להנחיות היועמ"ש. דובריה השונים כבר הודיעו, כי כך יעשו מכאן ולהבא. על אחת כמה וכמה שההתמודדות תהיה קשה שבעתיים באירועים שבהם ההפרדה לא תהיה וולונטרית. כקריעת ים סוף – עם מחיצה.

מתן האפשרות לקיום אירועים בהפרדה לצרכי פולחן בלבד, ומתן הסמכות בידי הרשות המקומית לקבוע את עוצמת היישום בפועל, תקנה לכל ראש עיר שחפץ בפרסום חינם את האפשרות לסכל כל הפנינג או אירוע הנערך בהפרדה במרחב הציבורי. ראש העיר הבלתי מעוניין או מי מטעמו יטען שמדובר בהפנינג ולא באירוע פולחני. המארגנים יטענו שאמירת פרקי תהילים וכמה נאומים נמלצים שנכללים בהם דברי תורה הופכים את האירוע – מבידורי לתורני. הקרקס לא ייגמר לעולם והמופע האמיתי לא יתנהל ביום האירוע אלא בשבועות שלפניו – בהיכל בית המשפט.

אם חוות הדעת שהוציאה לשכת היועמ"ש תיוותר על כנה, יאלצו מארגני האירועים בהפרדה להסתובב עם עורכי-דין צמודים ולנהל הליכים משפטיים שיהפכו את האירועים לבלתי כדאיים. כמקובל בקהילתנו, מאום לא יזוז עד שתינתן למשבר המשפטי הכותרת המפוצצת "גזירה".

לפני למעלה משנה צוטטה כאן מפיהם של חברי הכנסת החרדים אותה הבטחה עמומה שקיבלו לדבריהם מהיועמ"ש לממשלה אביחי מנדלבליט, להפקת חוות דעת מתקנת שתאפשר לחרדים להתכנס בהפרדה בהתאם לאורחות חייהם. ממשרד המשפטים נמסרה בשעתו הבהרה כי הבטחה רשמית שכזאת לא ניתנה, אך הח"כים התעקשו כי שמעו את הדברים באוזניהם ישירות מפי הגיבור.

בתיקי נתניהו מוכיח היועמ"ש כי אלף ימים בעיניו – כיום אתמול כי יעבור. גם בנוגע להסדר הגיוס, לא אצה לו הדרך וכמה מהחברים החרדים שנוהגים להיוועץ בו רואים בפרקליט הצבאי לשעבר את המבוגר האחראי, מבין כל משפטני משרד הביטחון.

אלא שגם אם בנוגע ל"גזירת הגיוס" ההעדפה החרדית היא לדחות הקץ עד שיבוא משיח (בכיכר), הרי שבעניין "גזירת ההפרדה" דרושה חקיקה מהירה שתבהיר כי גם לציבור החרדי יש 'זכות עמידה' במרחב הציבורי בהתאם לאורחות חייו. הפסיקה המשפטית שניתנה השבוע, היא הזדמנות טובה להכות בברזל בעודו חם ולהוביל חקיקה שלא תיראה ככזאת שקוראת תיגר על פסיקת בית המשפט.

חקיקה בשתיקה

קריאת התיגר הציבורית-משפטית על כל התכנסות שנראה בה סממן של הפרדה, בולטת בעיקר במכללות החרדיות. מי שהאמין להבטחות בעל-פה על הדרת זילבר מעיסוק בתחום – מוזמן לשוחח עם ראשי המכללות כדי להיווכח שמאום לא השתנה, ואם השתנה – כי אז לרעה ולא לטובה.

את הפיקוח על הצניעות בסמינרים, מחליפים מפקחים משפטיים לענייני צניעות שמגיעים למכללות כדי לוודא כי ההפרדה לא נשמרת. מנהלי מכללות מספרים על הסרת המודעות המסדירות את ימי העיון הנפרדים בספריות האקדמיות, כדי שלא ייתפסו חלילה וחס על ידי המפקחים המשפטיים, כמחוללי הפרדה.

כשאחד ממנהלי המכללות ניסה להסביר למפקחים המשפטיים כי הפרדה אין פרושה הדרה – הוא נשאל מדוע מרצים יכולים ללמד נשים בעוד מרצות אינן יכולות להופיע בפני גברים. התשובה שהוא סיפק הייתה שמכאן ואילך הוא יקפיד על כך שמרצות בלבד יופיעו בפני הסטודנטיות. מי היה מאמין שיו"ר משמרת החינוך והקודש הרב מרדכי (מוטק'ה) בלוי, עוד יזכה ומלאכתו תיעשה על ידי לוחמי ההדרה.

מהכיכר למכללה – ההדרה הזאת של חרדים המבקשים בסך הכל ללמוד וללמד בהתאם לאורח חייהם, לא תיעצר בהצהרות מפוצצות שאין להן כיסוי חקיקתי וגם לא בהבטחות משפטיות בעל פה, אלא אך ורק בהעברת חקיקה בשלוש קריאות. כדי להצליח בעניין הזה נדרשת עבודה שקטה מאחורי הקלעים, בלי כותרות דרמטיות ובלי השוואות מיותרות לתקופות היסטוריות אפלות. הח"כ הצעיר מיכאל מלכיאלי מש"ס, מנסה לאחרונה להוביל את המהלך ולחתור לחקיקה מידתית ונבונה. נותר רק לאחל לו בהצלחה ולקוות שישכיל לשמור בעניין הזה (בלבד) על זכות השתיקה.

נקודות חובה

לסיום הפרק הזה של תכניות ההפרדה למיניהן, אי אפשר שלא להתייחס לפרסומים השליליים השבוע בנוגע לאותם נוסעים חרדים שעיכבו את טיסת אל-על במשך למעלה משעה, תוך שהם נוהגים כבנים יחידים ודורשים בשפה אדנותית לתזז את הנוסעים והנוסעות בין המושבים.

כל מי שעלה על טיסה בחברה הישראלית מכיר את התופעה ואת תחושת האי-נעימות שאופפת בעיקר את הנוסעים החרדים, שמרגישים בן רגע מקוטלגים. כבר לימדונו חז"ל שהמחמיר תבוא עליו ברכה, אך לא תוך כדי שהוא מקלל ומשפיל את האחר. את הבקשה והפנייה לשבת במקום נפרד, מן הראוי להסדיר לפני הטיסה, וגם אם הזמן הדוחק לא מאפשר להתארגן כראוי, אין שום סיבה שהפנייה לא תיעשה בדרכי נועם מבלי להלבין פנים.

הנוסעים שעוררו השבוע סערה, אומנם גרמו לנוסעים עיכוב קל של קצת יותר משעה, אך את הציבור החרדי הם דחקו בתודעה הציבורית לאחור, למרחק שנות חושך. כשראשי הערים מרגישים לגיטימיות להדיר אחר כך חרדים מאירועים – הרי שאותם נוסעים מתמידים יכולים לזקוף את הנקודות לחובתם. כמה חבל, כמה מיותר.

טוב לחסידים

הראשון שזיהה את הניצחון המשפטי הצפוי של מארגני האירוע 'משיח בכיכר', היה ראש הממשלה בנימין נתניהו. שבוע לפני שבית המשפט המחוזי בת"א הכריע בעד קיומו של האירוע, נזהר נתניהו בכבודם של המארגנים וברר את מילותיו - כמי שמאמין בביאת המשיח ממש, כאן ועכשיו.

בשעות בין הערביים של יום שישי ב' בתמוז, רגע לפני כניסת השבת שבמהלכה ציינו רבבות חסידים והמוני יהודים מאמינים בתבל את הסתלקותו של כ"ק האדמו"ר מלובביץ', העלה נתניהו פוסט ארוך למדיה החברתית והתרפק על זכרו של הרבי הנערץ – אותו זכה להכיר בימי הזוהר בניו יורק, כשגריר ישראל באו"ם.

נתניהו שב ותיאר את אמרת הזהב ששמע מהרבי עם כניסתו לתפקיד, אותה ציטט בעבר בנאומו באו"ם כראש-ממשלה: "אתה הולך לבית החושך והשקר. זכור שגם באפלה הגדולה ביותר, כשאתה מדליק נר אחד של אמת – הוא מפיץ אור יקרות שנראה למרחקים".

את תיאור המעשה כולו, ציטט נתניהו מתוך הספר המרתק 'ברגע האמת' (הרבי מלובביץ' והקשר הביטחוני-מדיני עם מקבלי ההחלטות בישראל, מאת שלום ירושלמי, יוסי אליטוב ואריה ארליך), כשהוא מוסיף בתחילת הטקסט – קטע אישי משלו, שבסיוע המקורבים וכתבני הרשת נכתב במקור בהאי לישנא: "מחר נציין 24 שנים להסתלקותו של הרבי מלובביץ'. אני רוצה לשתף אתכם בקטע המתאר את המפגש הראשון בינינו. שבת שלום".

אלא שביבי, כפריק קונטרול של המילה הננאמת והנכתבת וכמי שמכיר את נבכי הנפשות הפועלות בעולם החרדי בכלל ובחסידות חב"ד בפרט, שינה רק מילה אחת קטנה. את המשפט "24 שנים להסתלקותו של הרבי", הוא החליף במילים: "24 שנים של געגוע". מארגני האירוע 'משיח בכיכר' לא היו מנסחים זאת ברגישות רבה יותר.

נתניהו כדרכו תמרן בין כל ההתוועדויות ושיגר את האגרות הנכונות לכל ההתכנסויות – שמתקיימות החודש לרגל חצי יובל להסתלקותו של הרבי. מי שמחפש את הסיבה לכך שהאיש היה ונותר המותג הבלתי מעורער ברחוב החרדי, יכול להתבונן על זכרונו הציבורי של ראש הממשלה. האיש שנחשב לגדול כפויי הטובה למקורביו, זוכר תמיד לומר את המילה הנכונה לכל הקהלים החרדיים, מכל העדות והחוגים.

22 שנים חלפו מיום עלייתו לשלטון, ולפחות במבחן הדיבורים, האיש שלמענו נוצר הקמפיין 'טוב ליהודים' – מוסיף לשמור מכל משמר על ה'בייס' החב"די (והחרדי) שלעולם לא עזבו.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!