67% מהציבור: בישראל מוגשות פחות מדי תביעות ייצוגיות

בקרוב ימלאו שש שנים לחוק התביעות הייצוגיות, וקצב הגשת התביעות ממשיך לעלות. עם זאת, רוב הציבור בישראל עדיין סבור שבישראל מוגשות פחות מדי תביעות ייצוגיות. מסקר משותף של TheMarker ומשרד עוה"ד פירט-וילנסקי-מזרחי-כנעני, המתמחה בתביעות ייצוגיות ובמשפט מסחרי, עולה כי 67% מהציבור סבורים שבישראל מוגשות פחות מדי תביעות ייצוגיות. 18% סבורים שמוגשות יותר מדי תביעות ייצוגיות, ורק 15% מהציבור חושבים שמספר התביעות המוגשות סביר. מדובר בסקר טלפוני שנעשה באחרונה על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה בקרב 500 גברים ונשים, המהווים מדגם ארצי מייצג של האוכלוסייה הבוגרת ביישובים היהודיים.

תביעה ייצוגית היא תביעה פרטית בעניין המשותף לאנשים רבים. מטרתה לעודד ניזוקים לתבוע, גם אם הנזק האישי שנגרם להם זעום ואינו מצדיק הגשה של תביעה אישית.

עילות התביעה עשויות להיות מתחומים שונים - הגנת הצרכן, הגבלים עסקיים, ניירות ערך ועוד. התביעה אינה כרוכה בתשלום אגרה. אם זכה התובע בתביעה, הוא זכאי לגמול הולם על מאמציו, וזאת כדי ליצור תמריץ להגשת תביעות ייצוגיות נוספות, שיביאו להגברת האכיפה בתחום הצרכנות. מנגד, אם נדחית הבקשה לאישור תביעה כייצוגית, בדרך כלל יוטלו על המבקש הוצאות כספיות לטובת הצד הנתבע. ההוצאות עשויות להגיע לעשרות אלפי שקלים.

על השאלה כמה תביעות ייצוגיות הוגשו מאז חקיקת החוק, קשה להשיב במדויק. לפי החוק, על כל בקשה לאישור תביעה ייצוגית להירשם בפנקס תובענות ייצוגיות שמנוהל בהנהלת בתי המשפט. מאז מארס 2007 נרשמו בפנקס 1,553 תביעות, ואולם מומחים טוענים כי תביעות רבות אינן מוגשות לרישום בפנקס וכי מספרן האמיתי גדול בהרבה.

לא שוקלים להגיש ייצוגית

אף שהציבור בישראל היה רוצה לראות יותר תביעות ייצוגיות, מסתבר שמרביתו לא רואה בתביעה הייצוגית כלי משפטי שהוא עשוי לעשות בו שימוש באופן אישי. מהסקר עולה כי רק כ-2% מהציבור הגישו תביעה ייצוגית בשלוש השנים האחרונות, וכי 9% שקלו להגיש אך לא הגישו בסופו של דבר. 91% מהציבור לא הגישו ולא שקלו להגיש תביעה ייצוגית בשלוש השנים האחרונות.

מיהם המועמדים הפוטנציאליים להגשת תביעות ייצוגיות? לפי ממצאי הסקר, מדובר לרוב בגברים (רק 7% מהנשים שקלו להגיש תביעה ייצוגית, לעומת 12% מהגברים) בעלי הכנסה גבוהה מהממוצע ובעלי השכלה אקדמית; 14% מבין אלה שהגישו תביעה ייצוגית הם בעלי השכלה אקדמית, ורק 3% מהם בעלי השכלה תיכונית.

עוד עולה מהסקר כי לצד ההססנות בהגשת התביעות, רוב הציבור מאמין ביכולת ההרתעה של התביעות הייצוגיות: 66% השיבו כי החברות בישראל חוששות מפני התביעות הייצוגיות שמוגשות נגדן. לעומתם, 16% מהציבור סבורים כי החברות אינן חוששות מתביעות ייצוגיות.

"אפשר לראות בכך אינדיקציה להצלחת החוק. החשש מפני תביעה ייצוגית הצליח להיכנס למגוון השיקולים שנבחנים בפעילות השוטפת של חברות מסחריות", אומר עו"ד עפר פירט, שותף במשרד פירט-וילנסקי-מזרחי-כנעני. שיעור גדול מהתביעות הייצוגיות המוגשות לבתי המשפט, כ-25% לפי הערכות, מסתיימות בפשרה בין התובע הייצוגי לחברה הנתבעת. במקרים רבים מדובר בפשרה מינורית, שבה מתחייבת הנתבעת לתת הנחה או קופון בלבד על מוצריה. בתי המשפט נוטים לאשר את הסכמי הפשרה הללו גם כאשר הפשרה לא השיגה תועלת ממשית לציבור.

כך לדוגמה, בהסכם הפשרה שנחתם בין יבואנית נעלי קרוקס לבין צרכנים שתבעו אותה על תיאום מחירים, אישר השופט יצחק ענבר פשרה שלפיה קרוקס תמכור ללקוחות שיביאו נעליים מדגם ישן, זוג חדש ב-25 שקל. "הסדרי קופונים אינם כליל השלמות, אך הם נעשים בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות צרכניות כדבר שבשגרה, ולעתים רבות מדובר בפתרון שהוא בבחינת הרע במיעוטו", כתב השופט. משפטנים ועורכי דין מתחו ביקורת על המנהג של בתי המשפט לאשר הסכמי פשרה באופן גורף. בכתבה לציון ארבע שנים להחלת החוק, אמר אלון קלמנט, מומחה בתחום התביעות הייצוגיות מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, כי בתי משפט רבים מאשרים פשרות מבלי לבדוק את מידת תרומתן לאכיפת החוק או לפיצוי הציבור.

"במקרים רבים, הנהנים היחידים הם התובע ועורך דינו, ושכר הטרחה שניתן להם הוא במקרים רבים גבוה מדי", אמר קלמנט. "האישור הגורף של פשרות מביא להגשת תביעות רבות שהערך הציבורי שלהן מועט". לדבריו, החוק נותן פתרונות שמאפשרים לבתי המשפט לבדוק פשרות באופן ראוי, ואולם על פי רוב, בתי המשפט אינם משתמשים בפתרונות אלה ואף מתעלמים מהחוק. גם כיום, חרף הזמן שחלף מאז שנאמרו הדברים, קלמנט סבור כי לא חל שינוי במצב.

עם זאת, באחרונה מתרבים המקרים שבהם בתי המשפט דחו הסדרי פשרה שהוגשו להם ושלחו את הצדדים למקצה שיפורים. לפני כחודשיים דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב הסדר פשרה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד בנק הפועלים בעילה של חיוב יתר בתשלום עמלה על העברת מט"ח מהחשבון במסגרת סגירת חשבון. לדברי השופטת יהודית שבח, "הרושם העולה מן ההסדר הוא כי הוא מיטיב עם התובע, לאור הגמול הנאה שישולם לו ולבאי כוחו, ומיטיב גם עם הבנק, לאור הסיכוי שהפיצוי שישולם בסופו של דבר יהיה סמלי, אם בכלל - אך איננו מיטיב במידה הנדרשת עם חברי הקבוצה שקרוב לוודאי אינם יודעים כי חשבונם חויב בעמלת יתר, ובכל מקרה יתקשו להוכיח זאת".

במקרה אחר, בעקבות התנגדות צרכנים, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב ביולי האחרון הסכם פשרה בבקשה לאישור תביעה נגד חברת נביעות, בטענה לכיתוב מטעה על גבי אריזות המים בטעמים. השופטת ענת ברון קבעה כי בהסדר שהושג, שלפיו נביעות תהיה רשאית לציין כי המשקה מכיל תוספת של ויטמינים רק על גבי אריזה חדשה, יש חשש להטעיית הציבור.

מה חושב הציבור על הסכמי הפשרה בתביעות ייצוגיות? לפי הסקר, 33% מהציבור חושבים שהסכמי פשרה שבהם החברה הנתבעת מתחייבת לתת הנחה או קופון על מוצריה כלל אינם הוגנים וראויים. כ-42% מהציבור סבורים שהסכמי פשרה כאלה לא כל כך הוגנים וראויים, או הוגנים וראויים רק במידה בינונית. 18% סבורים שמדובר בהסכמי פשרה סבירים ו-6% בלבד חושבים שפשרות כאלה הן מאוד הוגנות וראויות.

באשר לשאלה מי באמת מרוויח מהסכמי פשרה אלה, הדעות שונות ומגוונות, ואולם מצער להיווכח כי רק עשירית מהאוכלוסייה סבורה שציבור הצרכנים - שבשמו ולמענו הוגשה התביעה הייצוגית - הוא המרוויח העיקרי מהסכמי הפשרה. ממצא זה אולי אינו מפתיע לנוכח העובדה שרק 4% מהציבור, לפי הסקר, קיבלו החזר כספי או הטבה כלשהי במסגרת תביעה ייצוגית.

עם זאת, עו"ד עפר פירט סבור כי "למרות הרושם הראשוני, מדובר בנתון יפה, שאולי מטעה כלפי מטה. בדרך כלל אנשים כלל לא יודעים שהם מקבלים החזר כתוצאה מתביעה ייצוגית". לדבריו, הנתון האמיתי של צרכנים שקיבלו החזר כתוצאה מתביעות ייצוגיות גבוה יותר. כדוגמה מביא פירט פשרה שהשיג משרדו לפני כחודשיים בתביעה ייצוגית נגד בזק, שבה זוכו חשבונות הטלפון של עשרות אלפי מנויי בזק בכמה שקלים, אך רק מי שבדק את החשבון הבחין בכך.

37% מהאוכלוסייה חושבים שהחברה שנגדה הוגשה תביעה ייצוגית היא המרוויחה העיקרית מהסכמי פשרה, ו-14% נוספים סבורים כי עורכי הדין של החברה הנתבעת הם המרוויחים העיקריים מהפשרות. 18% מהציבור חושבים שהמרוויחים העיקריים הם דווקא עורכי הדין שהגישו את התביעה בשם התובע הייצוגי. 8% מהציבור חושבים שהתובע הייצוגי עצמו הוא שמרוויח מהסכם הפשרה ו-11% סבורים כי כולם מרוויחים מהפשרה באותה מידה.

ומה לגבי שכר הטרחה שגוזרים עורכי הדין? הטענה המושמעת על ידי עורכי דין ומומחים בתחום היא כי בתי משפט שונים, ואף שופטים שונים באותו בית משפט, פוסקים שכר טרחה בסכומים שונים בתכלית לעורכי הדין שייצגו בתביעות. נוסף על כך טוענים מומחים כי שכר הטרחה שנפסק בתביעות הנדירות שאינן מסתיימות בפשרה נמוך ביחס לעלויות ולסיכונים שכרוכים בהגשת התביעה ובניהולה, ואינו יותר מ-10% מהסכום שנפסק.

לדעת פירט, "שכר הטרחה הנמוך שנפסק לעורכי הדין שמייצגים תובעים בישראל מביא לכך שמוגשות יותר מדי תביעות ייצוגיות לא איכותיות, ופחות מדי תביעות איכותיות". לדבריו, מרבית עורכי הדין שמגישים תביעות ייצוגיות הם בתחילת דרכם המקצועית או מגיעים ממשרדים קטנים, והדבר מתבטא ברמת התביעות. "אם רוצים שמכשיר התביעה הייצוגית יהיה אפקטיבי ושגם בצד של התובעים, ולא רק של החברות הנתבעות, יהיו עורכי דין טובים, צריך לדאוג לתמריצים משמעותיים יותר. בפועל, זה לא מה שקורה. לצערי, אני רואה לא מעט תביעות טובות ומוצדקות שנכשלות בגלל ייצוג לקוי".

משרד עוה"ד פירט-וילנסקי-מזרח-כנעני הוא אחד המשרדים המסחריים הבודדים שבחר לייצג גם תובעים וגם נתבעים בתביעות ייצוגיות. בין השאר הוביל תביעה נגד הסתדרות העובדים החדשה, שבעקבותיה הושבו יותר מ-25 מיליון שקל לעשרות אלפי עובדים. במסגרת פשרה בתביעה ייצוגית שהגיש המשרד נגד בזק, השיבה בזק ללקוחותיה כ-20 מיליון שקל, ובייצוגית אחרת הושבו ללקוחות חברות הסלולר כ-30 מיליון שקל בגין גביית מע"מ בחו"ל. "עורך הדין שמגיש את התביעה הייצוגית לוקח את כל הסיכון על עצמו", אומר פירט. "אם יפסיד, לרוב גם ייאלץ לשלם הוצאות. אם הצליח, כל הציבור מקבל זכייה כספית שלא ציפה לה. לכן, התמריץ צריך להיות נדיב יותר". לדבריו, על בתי המשפט לתמרץ בשכר טרחה עורכי דין שהשיגו פשרות עם היקפי פיצוי גדולים שמשרתים את האינטרס הציבורי".

ייתכן שלציבור הצרכנים קל יותר מלשופטים לפרגן לעורכי הדין שהצליחו להשיג בעבורם הישגים כספיים. מהסקר עולה כי 71% מהאוכלוסייה מסכימים עם הטענה שלפיה יש לתמרץ עורכי דין שתביעתם הובילה להחזרת כסף רב לציבור, ולחייב את החברה המפסידה לשלם להם שכר טרחה מוגדל. לעומתם, 14% מהציבור כלל אינם מסכימים שיש לתמרץ את עורכי הדין שהגישו את התביעה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!