'יתד' רומז: הח"כים יעשו קונצים רק בקריאה ראשונה

בטאון 'דגל התורה', 'יתד נאמן' הקדיש הבוקר (שלישי) את מאמר המערכת לסערת חוק הגיוס.

כותרתו של המאמר "מה טובו אהליך יעקב".

לפניכם המאמר המלא:

ראשי המפלגות החרדיות הודיעו לראש הממשלה בנימין נתניהו, כי לא יוכלו לתמוך בחוק להסדרת מעמד בני הישיבות במתכונתו הנוכחית, כפי שהוצג לפני כשבועיים ע"י משרד הביטחון. הסיבה: חוק הדיחוי איננו "חוק טוב", אלא חוק שניכפה עלינו. הוא לא עוצב ולא נוסח ע"י היהדות הנאמנה, אלא ע"י צוות מקצועי של משרד הביטחון - וללא השתתפות של נציגות חרדית שתוכל להשמיע את עמדת עולם התורה בסוגייה שהיא צפור הנפש.

אמנם על פי טיוטת החוק, מדינת ישראל לא תכפה על מי שחשקה נפשו בתורה להתנתק מבאר מים חיים ולא תאלצו ללכת לחצוב בורות נשברים. בן תורה שקבל על עצמו עול תורה, לא ירבוץ על צווארו עול גיוס. בני ישיבות ואברכי הכוללים, לא יהיו מאויימים. במשך מספר שנים, יוכלו גם מנהלי הישיבות לא להיות מוטרדים מנסיונות קיצוץ בתקציבם, וכבר מקובלנו מרבותינו ש"ניתוח רפואי, לעולם דוחים".

כאשר נשאל רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זצוק"ל אודות הקשיים של ימי עקבתא דמשיחא, השיב, "צריך לסחוב את העגלה עד לביאת המשיח". יש להשיג עד כמה שניתן פתרון ולדחות את הבעייה, כדי להשיג שקט לעוד כמה שנים טובות. על אף שהחוק המוצע איננו החוק שעמד בעבר על שולחנו של מרן זצוק"ל, אבל דרכי המלחמה לא השתנו.

מדינת ישראל אינה שוחרת טוב לכל דבר שריח יהדות נודף ממנו. על אחת כמה וכמה כשמדובר בדיחוי שרות ללומדי תורה. לכן יש לתבוע תיקונים ושינויים על מנת שגדולי התורה יאפשרו לשלוחיהם לא להתנגד לחוק המוצע. עם זאת, גיליוטינת "השוויון בנטל" איימה תמיד על צווארו של עולם הישיבות מאז פרוץ המדינה, ועל היהדות הנאמנה ניכפה האילוץ להתמודד מולה ולא הכל בשליטתנו. בנסיבות הכפויות האלה יש להציל ולמזער שהרע יהיה הכי במיעוטו, בתנאי שלא ייחצו קווים אדומים!!! אין זה אומר שאי התנגדות לחוק היא הסכמה. איש איננו תמים ביחס לכוונותיהם של גורמי השלטון:    

אהלי התורה עדין לא הגיעו לחופי מבטחים. הזאב לא גר בשכנות טובה עם הכבש. החברה הישראלית ורשויות השלטון אינן חדלות מלתור אחרי שיטות להטמין מוקשי רוח תחת אושיות הקיום החרדי, וקיומם שלהם. רבים עדיין רוצים לקלל שלא יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות - וכבר היו דברים מעולם:

"מברכותיו של אותו רשע, אנו למדים מה היה בלבו לקללם. רצה לקללם שלא יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו' וכולם נתהפכו לרעה מלבד הברכה מה טובו אוהליך יעקב שנאמר, ולא אבה ד' א-לוקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ד' א-לוקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ד' א-לוקיך לך את הקללה לברכה, ברכה אחת" (מדרש). במה עדיפה ברכה זו – מה טובו אוהליך יעקב, על שאר הברכות? מדוע רק היא לא נהפכה? במה יחודיותה?

הבנת הדברים טמונה במדרש על הפסוק – "מה אקוב לא קבה ק-ל": "בברכות, הוא עצמו מברכן, ובקללות כתוב ובאו עליך מעצמן".

לבלעם הרשע היתה עין חודרת. בבואו לבצע את המשימה אליה נשלח ע"י בלק, הוא הטיב להכין את שעורי הבית והטיב לזהות את נקודות התורפה. חוקי הטבע וכללי ההיסטוריה, כך הבין גם בלעם, אינם חלים על עם ישראל. סוד קיומו שונה בתכלית. הוא ידע שהכלל על פיו החזק שורד והחלש נעלם, אינו נכון לגבי העם היהודי. העובדה שהרבים מכריעים את המעטים, מתנפצת על סלעי המציאות כשמדובר בעם ישראל.  התאוריה שכוח זרוע הוא מתכון לניצחון, קרסה על מפתן דלתו של העם הנבחר – וגם שכיר הפה הבחין בזה. מאז ניתנו להיסטוריה הזדמנויות רבות להוכיח זאת: עמים רבים פינו את מקומם מעל בימת ההיסטוריה, והעם היהודי ממשיך לצעוד בין גלי השנאה והעוינות, בדרך אל הנצח. זהו עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. עם אחר.

אבל הקיום הזה, הניסי והעל טבעי, מותנה רק בדבר אחד: בתורתו. כאשר טובו אהליך יעקב ומשכנותיך ישראל, כאשר מבתי כנסיות ובתי מדרשות בוקע קול יעקב, ידי עשו אינן יכולות לשלוט, וגם שיני ההתבוללות אינן יכולות לכרסם. הסכנות הפיזיות והרוחניות, מתנפצות על חומת המגן של העם. זה מוצפן בד.נ.א. של העם. בתקופה בטחונית כל כך סוערת, מצפון ומדרום, לאורך הגבולות ומריחוק מקום, הקב"ה, בעצמו, שומר על קיומו של עמו הנבחר. לא המזל חותך את גורל חייו, ולא כוח הזרוע. כל דבר תורה, הוא אבן בחומת המגן. כל ווארט, כל דף, כל מסכת, הן יציקת בטון ליסודות המבצר. אך אם חס וחלילה קול התורה נאלם, אם חלילה נעדרים היכלי הישיבות, אין לעם ישראל יכולת הישרדות. בנסיבות כאלה, חס וחלילה, אין אפילו צורך לקלל את עם ישראל. כאשר אין קול התורה, "הקללות באות מעצמן". כי עם ישראל חוזר להנהגת הטבע. העם היהודי מכניס את ראשו לגיליוטינה של דברי הימים: העם החלש ניתן טרף לחרבן של האומות. בהעדר המטריה המגוננת, אין צורך לקללם. הם "מקוללים ועומדים", ר"ל. חרב קיומית חדה מונפת על קיומם הפיזי, ולכן "רצה לקללם שלא יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות". זה יספיק, כי זה חיסול מוקד החוסן, כי זו עקירת שורש העמידות.

כל הברכות שברך בלעם נהפכו לרעה במשך ההיסטוריה – כאשר עם ישראל היפנה עורף. רק על דבר אחד לא אבה ד' שמוע לו – לבלעם: על "ברכה אחת", "מה טובו אהליך יעקב". על כך שמר הקב"ה בחסדיו "שלא תהפוך הברכה לקללה", כי בלי התורה ולומדיה, אין עם. אין קיום רוחני, אין גם קיום פיזי. אי אפשר לשרוד!!!

מי שעינו הרעה וזוהמת רוחו מכוונים לעבר אהליך יעקב ומשכנותיך ישראל, מסכן גם את הקיום הפיזי של העם היהודי: "השונאים הגדולים ביותר שלנו הם אלה השואפים לבטל את לימוד התורה בישראל. הם ה'רודף' של קיום האומה. הם הנחשים ועקרבים הרוצים למחות את שם ישראל מתחת לשמים, והתורה אכן רואה אותם כאלה, כפי שאנו רואים זאת בדיני מסית ומדיח. מן העבר שלנו אנחנו יודעים כי הרדיפות נגד יהודים מבחוץ, מעולם לא היוו סכנה לכלל ישראל, בתור כלל (אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה). הסכנה לקיום האומה ככלל הופיעה רק הודות למסיתים ולמדיחים שלנו... הפושטים צורה ולובשים צורה לפי רוח הזמן, הם כולם שליחים של אותו שטן... (קובץ מאמרים ואגרות עמ' ר"מ-רמ"א).

לכן החוק המוצע איננו "חוק טוב". אבל בנסיבות של גלות ביד יהודים שכפוייה עלינו, עלינו להציל מהארי ומהנמר, מהדב ומהברדלס הפוליטיים, ומזוטו של ים הכפירה. כאשר החוק יובא בשבוע הבא לממשלה ולכנסת לקריאה ראשונה, הסיעות החרדיות לא יוכלו לתמוך בחוק במתכונתו הנוכחית כפי שהוצג ע"י משרד הביטחון, עד שיתוקן.

כותבי טורים ומחרחרי חדשות מקוונות, הזדרזו לנעוץ טריז פוליטי, כביכול התגלעה מחלוקת מהותית בהתייחסות לחוק ולגדולי התורה ישנן גישות מנוגדות. אולם המציאות שונה לחלוטין: כאשר חוק עובר לוועדות ועולה לשלחן הדיונים, הוא עובר שינויים מהותיים בעקבות ההסתייגויות, ובזאת ייבחן. רק אחרי השינויים וההתאמות, החוק יעלה על שלחן מלכים ויחזור להכרעתם של גדולי התורה שליט"א.

מה טובו אהליך יעקב, לימוד התורה לא יופרע ע"י בלעמי התקופה. זה לא רק בנפשנו, גם בנפשם. אנחנו יודעים זאת, גם אם הם לא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!