ברגע של מבחן // טור שבועי

שני סיפורים ליוו השבוע את המדינה וטלטלו אותה. הראשון הוא שר לשעבר במדינת ישראל (ושוב, לכאורה) שהלך למכור את סודות המדינה לגדול אויביה, איראן החומיינית. והסיפור השני, לא פחות חמור מכך הוא הסיפורים המזעזעים שנחשפים בימים אלו ממעונות הילדים, כשהסיפור האחרון הגדיש את הסאה כשנחשף שסייעת בגן ילדים הרגה לכאורה תינוקת.

המכנה המשותף בין הסיפורים הוא בעיקר הפגיעה באמון. זה היה שר במדינה, ד"ר נכבד שאלפים נתנו בו את אמונם, וזאת סייעת שהמשפחה נתנה בה את אמונה לשמור על יקירה.

אבל הנקודה עליה רציתי להתעכב, היא זו שמוליכה את האדם למקומות הללו. הסיפורים הללו מלמדים אותנו כמה נפשו של אדם שברירית ובלתי מודעת למה שהיא מסוגלת לעולל. צאו לרחוב ותפגשו מטפלות ומסייעות נורמטיביות, תשאלו אותם אם הם יהרגו אי פעם ילד? התשובה תהיה שלילית מכל וכל.

ובכל זאת ברגע האמת, ברגע המבחן, ברגע של חולשה, זה קורה.

יש לכך סיבות למכביר: שגב כועס על המדינה, אולי חשב בכך לתבוע את עלבונו. הסייעת נכנסה לסטרס של כעס מהילדים ופעלה שלא כדין. אבל בכל זאת, הייתם מאמינים שאנשים מסוגלים להגיע לשפל שכזה?

שר בישראל, חבר בקבינט המדיני בטחוני, ד"ר לרפואה, יהפוך את עורו ויחבור לגדול האויבים למכור להם סודות מדינה?! הייתם שואלים אותו בימיו בכנסת ובממשלה אם הוא מסוגל לרגל על ישראל, הוא היה מעקם את האגודל סביב רקתו ומוציא אתכם טיפשים. אז מי כאן הצודק? הוא שר בכיר או מרגל? היא מטפלת או מרשעת?

זה בעצם מלמד אותנו, שאדם, כל אדם, אם לא יעבוד על מידותיו בעודו צעיר, אם לא יילחם כל העת על תכונותיו ואופיו, הוא מסוגל להגיע רחוק, רחוק מאוד, ואולי אפילו לא להכיר את עצמו.

פגשתי לאחרונה אדם שבשעת התקף פצע מישהו. נפגשתי איתו בשיקום. ניסיתי לעמוד על סודו, הוא היה אדם נורמטיבי כל השנים וגם הוא לא האמין שיש בו כוחות שכאלו. המסקנה שלי הייתה אחת: אם אדם לא נערך ומכין את עצמו להתמודדויות – הסיכוי שלו לשרוד אותן נמוכים מאוד.

לא בכדי אנו מבקשים בבוקר בתפילת שחרית: "ואל תביאינו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון". אנחנו פוחדים מניסיונות, יש מצב שאנחנו לא מספיק בריאים ונכונים לצלוח ניסיון. ומוסיפים לבקש "ולא לידי ביזיון", אם כבר נגזר עלינו לעבור את הניסיון, שנוכל לעבור אותו בבריאות הנפש, ולא נצטרך להגיע לידי ביזיון.

חכמינו זכרונם לברכה כבר לימדונו כי אל לו לאדם לסמוך על עצמו בכל מצב שהוא: "ואל תאמן בעצמך עד יום מותך" (אבות ב, ד). לא משנה מי אתה, לא משנה מה אתה, אתה עלול חלילה להגיע לשפל מצב ברגע של חולשה. ועל כך יש לאדם להיערך, להתכונן ולבנות מקדמי הגנה.


ונסיים בקריאה לכל אחד ואחת מאיתנו: אבא, אימא, מורה, מחנך/ת, נער וזקן: הקימו גדרים וסייגים לכל דבר, הרימו מקדמי הגנה שיעמדו למבחן בבוא היום, ואז ברגע של חולשה, תגלו גבורה ואיפוק ותצלחו את הניסיון!

בהצלחה!


יחד שבטי ישראל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!