"המטפלות בעייתיות, אז מי אחראי למחדל?"

סיפורי הפגיעה בתינוקות רכים בפעוטונים וגנים לא יורדים מהכותרות, וממשיכים לטלטל. כאם, כאשת חינוך וכאדם, גם הדעת שלי איננה תופשת מי מסוגל להתעללות כזאת. כמעט באותה נשימה, אני נזכרת במשפט שאמרה לי חברה טובה ומנהלת גן: "בסופו של דבר אין לי ברירה - אקבל לעבודה כל מי שתדפוק בדלת".

העבודה השוחקת, האחריות הכבדה, הדרישות הגבוהות והשכר הנמוך יצרו "דלת מסתובבת" במסגרות הללו- תחלופה גבוהה של עובדות. ללא ניסיון וללא זיקה לילדים.

משפחתוני משרד העבודה והרווחה, שאת אחד מהם אני מפעילה מביתי קרוב לשלושים שנה, אמורים להוות חלופה בטוחה להורים: מדובר במסגרת מסובסדת על ידי משרד העבודה והרווחה, המבטיחה גם פיקוח על ידי זכיין - לרוב הרשות המקומית.

אלפי משקי בית יכולים להרשות לעצמם מסגרת לילדים במחיר שפוי וחשוב עוד יותר לדעת שמדובר במסגרת בטוחה. לא לחינם נלחמו חברי הכנסת של יהדות התורה וש"ס על הרחבת הזכאות למשפחתונים בציבור החרדי. אבל במקום שמשפחתוני משרד העבודה והרווחה יהיו תכנית הדגל לטיפול נאות בגיל הרך, בחרה המדינה (משרד העבודה והרווחה ולפניו משרד הכלכלה) להתעמר בציבור המטפלות.

המדינה יצרה עבורנו מעמד חדש שאין לו אח ורע בשוק העבודה: לא שכירות ולא עצמאיות. ללא יכולת להגדיר את מספר הילדים במשפחתון, את שכר הלימוד, וללא יכולת ליטול ימי מחלה מבלי למצוא מחליפה המאושרת על המשרד - אין כאן שום מרכיב "עצמאי". לא פעם אני שומעת מטפלת שבזמן שבעה נדרשת למצוא מחליפה שתפעיל את המשפחתון בביתה של המטפלת המתאבלת.

אנחנו עובדות ללא תלוש משכורת פנסיה, או תנאים סוציאליים, וצריך להגיד בפה מלא - אנו לא שכירות.

תאמרו: "לא טוב לכן? תמיד ניתן לפתוח משפחתון עצמאי". אז זהו, כל משפחתון פרטי כזה בבני ברק, ירושלים, מודיעין עלית או כל עיר אחרת, יאלץ להתמודד עם משפחתונים מסובסדים ומפוקחים בחסות המדינה. אין כאן באמת בחירה חופשית, אנו כבולות למשרד העבודה והרווחה וחוץ מזה האם המדינה באמת רוצה לעודד עוד משפחתונים פרטיים שאינם מפוקחים?

חוסר העצמאות שלנו מתבטאת בגזירות חדשות מדי שנה, כך למשל פתאום צצה תקנה חדשה-ישנה שאוסרת על קבלת שני תינוקות בגיל מסוים למשפחתון או דרישה להחלפת הצעצועים לצעצועי עץ! והכל כמובן מכיסה של המטפלת. בצוק העתים שלחנו מכתבים לראשי הערים בבני ברק , ראש העין באר שבע ואשדוד והתראינו כך שבתנאים הנוכחיים יאלצו עובדות רבות שלא לפתוח את המשפחתון בשנה הבאה.

והנה מסתמן השינוי: ח"כ משה גפני מוביל הצעת חוק הקוראת להעסקת מטפלות משפחתוני משרד העבודה כשכירות, לא ע"י המדינה אלא על ידי הגורמים המפקחים - רשויות, תאגידים עירוניים או זכיינים.

למטפלות מדובר בהבטחה לתלושי משכורת מסודרים, גבייה מסודרת מההורים, הפרשות מסודרות לפנסיה ולשאר התאים הסוציאליים הנהוגים בחוק. להורים מובטחת אחריות ביטוחית ומשפטית במקרה של אסון חלילה.

32 חברי כנסת תומכים בהצעת החוק ובשבוע הבא מגיע רגע האמת – ביום א' הקרוב תדון וועדת השרים לחקיקה בהצעת החוק. אם יעבור החוק בקריאה ראשונה, נצא לדרך חדשה שתסמן תיקון של עוול רב שנים.

עבורנו זו גולת הכותרת של מאבק אותו התחלנו לפני כמעט עשר שנים במסגרת ארגון כוח לעובדים, מאבק אשר הוליד הישגי ביניים - אך רק עתה יוביל ב"ה לשינוי מעמדנו. אם ידחו השרים את הצעת החוק - הם דנים אותנו, קרוב ל-4,000 מטפלות בישראל, לעוד ארבע שנים כבנות הכלאיים של משרד העבודה והרווחה.

בעוד כחודש ייסגר המכרז לפיקוח המשפחתונים לארבע השנים הבאות, ארבע שנים שינציחו את תנאי הניצול אם לא ישתנה החוק. אנו מקוות כי ח"כ גפני אשר עמד לצדנו בהצלחה פעמים רבות בעבר יפעיל את מלוא ניסיונו למימוש החוק. מנגד אדישות או אטימות של השרים משמעה אחת- ביטוי נוסף לזלזול בטיפול בגיל הרך. כי רק מי שמזלזל משלים עם קיומן של עובדות נטולות מעמד.

רחל אברהם, מטפלת מבני ברק , חברת הנהגת איגוד מטפלות משפחתוני משרד העבודה והרווחה בכוח לעובדים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!