"אוי אוי ר' נָטֶע, אל תשכח אותנו" • החסיד נפרד מהמשב"ק

נתחיל מהשנה האחרונה עלי אדמות, שמחה רבה אפפה את בני משפחתו המורחבת, לאחר ששהה בביתו תקופה ארוכה קנו לו במתנה 'קלנועית' למען יוכל לצאת מהבית להסתובב בחוץ לנסוע להתרענן במקומות יפים ובנאות דשא, אולם שמחתו של ר' נָטֶע היתה למעלה מהמשוער, לפליאת מקורביו מה השמחה הגדולה, שהינך חושב לברך שהחיינו ואף לערוך לחיים לכבוד השמחה?

ענה ר' נָטֶע במתק לשונו: "שמחתי גדולה כפולה ומכופלת, מהיום אזכה להיות כל יום בציון הקדוש של אבי רועי כ"ק רבנו הקדוש זיע"א שאיני שוכח ממנו ולו לרגע אחד". זה היה נטע! וכולם יעידו עליו, נטע אף פעם לא שכח מרבנו זיע"א, תמיד היה שגור על לשונו עובדות הוד מרבנו וזיכרונות קדומים הוצק חן בשפתותיו!

כשהניחו את נוי הסוכה בבית הרבי שליט"א, היה זה נָטֶע הפוסק היחידי איך נהג הרבי זיע"א בעת הזו, אלו הוראות נתן ואיך לשים את נוי הסוכה, שלא יהא פסול לשבת תחת הענפים, בחגי ומועדי קודש היה זה נטע שידע את כל ההלכות והמנהגים, כיצד נהג הרבי זיע"א בסעודות, ואלו מאכלים נהג בחומרה שיאכלו בכל סעודה, איזה משניות היה רבנו משנן לפני ברכת המזון, וכך כל פרט ופרט במעגל השנה.

סיפור מופלא שבודדים הם ששמעו אודותיו; היה זה ליל ג' דחול המועד סוכות תשמ"ח, באמצע הלילה באשמורת השלישית כשכל היקום נם וישן, נפתחו לפתע פתאום ארובות השמים וגשם זלעפות החל לרדת בעוצמה. בסוכת רבנו זיע"א (הישועות משה) רק רבנו יושב שם והוגה בתורה הקדושה, אין גבאים ואין איש מבני המשפחה. רבנו שכל נפשו ומאודו היו רק התורה הקדושה, אינו יודע מנוס בנפשו מה עליו לעשות כעת, לפתע פתאום הדלת נפתחת ונשימות כבידות מהריצה המרוחקת מביתו, 'נטע' נכנס משל היה רוח סערה ומיד לוקח פיקוד, הוא סוגר את ה'שלאק' (הגג), מנקה את השולחן, לוקח סמרטוט ומייבש את מעון הקודש למען יוכל הצדיק לשוב לעבודתו הקדושה בלימוד התורה הקדושה.

ישוב ברחמים אל ביתו זה היה ר' נָטֶע, כל העת היה מפזז פרקי שירה ויז'ניצאים ואת נוסח הימים הנוראים בשנותיו האחרונות עלי אדמות של מאור עוזינו רבה"ק זיע"א, שהיה מתענג על ה' למשמע הנוסח המלבב.

לא סתם כך זכה בחזקות במועדי קודש, הן בימים הנוראים לקדש על היין לרבוה"ק לפני תפילת מוסף, והן לפני חג הפסח ובמועדים נוספים, כגון ל"ג בעומר ובכל עת ועידן בימי שמחה בבית צדיקים.

ר' נָטֶע היה המהנדס של חצרות קודשנו בימים טובים, שמחת תורה ובימי החנוכה על פיו ישק כל דבר, ותמיד היו מתחשבים בעצותיו.

הוא זכה לענג על ה' ולהכין מעדני מלך זה רבות בשנים, לאדמו"רים שסמכו ידיהם עליו בכל ענייני הכשרות והם ידעו שנטע לא יכשיל שום יהודי ח"ו ובפרט חסידי ויז'ניץ.

זכרו הטהור לא ימוש מאיתנו לעולמים, ובגעגועים לימי הזוהר כשהיה ניגש ביום הושענא רבא לפני התיבה 'אוי אוי נָטֶע' חבל על דאבדין. אולם בטוחים אנו שלמעלה בשמים טוב לך, הנך כבר אתה עומד כעת ומשרת לפני ולפנים את רבנו הקדוש זיע"א, שכה רצית להיות בקרבתו כל העת. אל תשכח מאיתנו והעתיר לפני בורא כל יצור למען יחוס על עם עני ואביון וישמע שוועתנו וישלח משיח במהרה לגאלנו ונראה אותך בתחיית המתים אכי"ר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!