די, מספיק לתת צומי ל'נשות הכותל'

,

שמעתי פעם מנחת הורים חכמה, שאמרה שכשילד רוצה למשוך את תשומת הלב של אמא, הוא יעשה בכוונה פעולה שהוא יודע כי היא אינה מורשית - ויקרא לה שתראה. יש ילדים המטפסים לגובה, יש ילדים המרוקנים בכוונה ארונות ויש כאלה שמרביצים לאחים הקטנים. החכמה, כך לדברי המנחה, היא להתעלם - לא לכעוס, ולתת לילד את תשומת הלב בצורה חיובית.

התיאור של ילד קטן שרק רוצה צומי, מזכיר לי מדי חודש את נשות הכותל. אותן נשים המגיעות מדי חודש, עושות מה שהן יודעות שימשוך לא מעט תשומת לב - ואז קוראות לכולם לבוא, לראות איך הן מניחות תפילין, ולכעוס.

ואיך אנחנו, הנשים החרדיות, מגיבות? רובנו בכלל לא זוכרות את זה, וחלקנו נזכרות בזה רק לאחר ראש חודש עצמו, בכתבות שאנחנו קוראות על הפרובוקציה החודשית.

אם כולנו היינו שוכחות מהנושא, הסיכוי שהן היו מתמידות, שמספרן היה ממשיך לגדול ושבטווח הארוך הן היו מגיעות כל חודש - הוא קטן. אך לצערי, יש קבוצת נשים חרדיות שנופלות בפח פעם אחר פעם ומדי חודש נכנסות ישירות אל תוך מלכודת תשומת הלב של נשות הכותל. הן מארגנות תפילת נגד, צועקות וכועסות על אותן נשים עם ספר תורה וכיפה ובעצם מעודדות את המשך התפילה הזו.

צריך להבין - זה לא שאין לנשות הכותל אפשרות להתפלל עם תפילין ולקרוא בתורה בלי פרובוקציות. הן תמיד יכולות ללכת להתפלל בעזרת ישראל, אותה עזרה המיועדת לתפילות מסוג זה והושגה לגביה הסכמה, אך לטעמי הן ניזונות מתשומת הלב שהן מקבלות, המעודדת אותן להמשיך ולעשות זאת עוד פעם ועוד פעם.

כבר שנים שקיים ארגון נשות הכותל - אך מי שמע עליו, עד לפרובוקציות שהן עשו לפני כחמש שנים ושנענו בתפילת-נגד ענקית של בנות חרדיות? תשובת הענק החרדית הביאה איתה את ההד התקשורתי, והמשך התגובה לפרובוקציות נותנת לארגון הזה עוד קצת במה, עוד קצת קול ועוד קצת פרסום. אז מפה אני פונה לכל מי שקוראת - תפסיקו להגיב להן, אל תתנו להן צומי!,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!