וידוי כואב: "מתפרצת על ילדי בגלל אבי הרב"

ממבט ראשון חדווה נראתה כמו אישה שכולן מקנאות בה. עם חיוך תמידי, בחזות מוקפדת ומראה אסתטי מרשים, נעים ומטופח. היא הגיעה אלי כשהיא לובשת שמלה יוקרתית וחובשת לראשה פאה מעוצבת ומסורקת.

כשהתחלנו לשוחח התגלה משהו שונה לחלוטין. במקום אישה מלאת נוכחות, שמחה ומאושרת - כפי ששידר המראה שלה - גילתי אישה עצובה. כזו שמבפנים מרגישה ריקנות חלולה, כזו שנלחמת על ההישרדות היומיומית אל מול החיים שמאיימים להטביע אותה. ללא שמץ של חיוך אמתי או אור פנימי, "אני לא יודעת מי אני באמת", היא אמרה לי.

"נולדתי למשפחה שכולם מכירים, מפורסמת, חשובה ויוקרתית", סיפרה לי חדווה בקול חלש. "אבא של היה דמות תורנית חשובה מאוד. היו לו הרבה מכרים ותלמידים, וכשהייתי אומרת מה שם המשפחה שלי, הבעת הפנים של האדם שעמד מולי הביעה בעיקר יראת כבוד ולא מעט אנשים לקחו צעד אחד אחורה, קטן ובלתי מורגש".

"מבחוץ ניתן היה לחשוב שאנחנו המשפחה הרגועה בעולם. אמא שלי נראתה תמיד נינוחה ונעימה, אנחנו הילדים היינו מטופחים ולבושים בצורה תואמת, אבל כל זה רק מבחינה חיצונית", המשיכה חדווה.

"בעצם, בתוך הבית גדלנו לצד אבא מכה. כזה שהשפיל את אמא שלי בהתפרצויות זעם בלתי נשלטות והפך אותה מאשה לסוג של משרתת. גם אני וגם האחים שלי ידענו שזה לא טוב, אבל שתקנו, חלילה לנו מלפגוע בשם הטוב של המשפחה".

"השם הטוב היה המוטו. אסור לגלות, אסור לדבר, אסור לספר ובטח שאסור לטפל באף בעיה, גם לא כזו שגורמת לאמא לסבול ובהשלכה גורמת לנו - הילדים לסבול, העיקר שאף אחד לא ידע. גדלתי עם פחד תמידי ותמיד תהיתי איך תהיה האווירה בבית, מתי תגיע ההתפרצות הבאה ומתי, למרות השקט המדומה, תגיע ההתפוצצות שתתחיל ב'בום' גדול ותסתיים באזהרת 'אל תספרו'", חזרה חדווה אל ימי ילדותה.

"מאז אני חיה בקונפליקט עצום. מצד אחד אני חיה במצב הישרדות אמתית. גדלתי עם טראומות, יש לי דימוי עצמי ברצפה ואני סגורה מאוד מבחינה רגשית, אבל מצד שני אני משדרת כלפי חוץ כאילו אני חיה את החיים המושלמים, ממש כפי שלימדו אותי לעשות".

"כשנישאתי, קיוויתי שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה", המשיכה חדווה. "אבל אני הפכתי להיות אבא שלי. היום אני רעיה ואם לילדים שחווים ממני בעיקר חוסר שמחה, תסכול שמוביל להתפרצויות זעם, צורך בפרפקציוניזם, בשליטה ובהפיכת מצג השווא של 'הכל טוב' ל'הכל טוב אמתי".

חדווה סיימה את סיפורה ואני הבטתי עליה, וחשבתי איך כל ההצגה שכל אדם מציג כלפי חוץ, היא בסך הכל הצגה ולא מספרת לנו מיהו באמת.

דיברנו הרבה על ילדותה של חדווה. הסברתי לה שכשאדם חווה טראומות מתמשכות, עלולות להיגרם לו תופעות לוואי קשות כמו אי שקט, אי אמון בעצמו ובושה בעצמו ומאחרים כי הוא יודע את האמת, גם אם אחרים רואים רק את ההתחזות שלו לאחר ומכאן נולדת האשמה עצמית.

ביחד עם חדווה בנינו תכנית טיפול שמטרתה בראש ובראשונה לעשות סדר ברגשות, לתת לגיטימציה לתחושה שהבית שבו גדלה לא היה הבית המושלם וללמוד לא לפחד מה'מה יגידו'.

"אדם המנסה לשלוט באחר בעצם פוחד מסוד אפל שיתגלה אצלו ולכן נמצא בשליטה מתמדת שסוחטת ממנו אנרגיות שליליות", הסברתי לחדווה. ביחד החזרנו לה את הדימוי העצמי החיובי של אמא טובה ואמא טובה ודרך עבודת המידות בנינו אישיות בטוחה בעצמה, מלאת עשיה, ביטחון ושמחה.

הכותבת היא ברוריה גולדקנופף, יועצת רגשית וזוגית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!