הצפרדע והעקרב הערבי • אוסדיטשר ממשיל משלים

כיכר תחריר במצרים אינה יורדת מסדר היום. לפי העדכון האחרון, במצרים נהרגו לפחות 35 מפגינים ומאות נפצעו.

להזכיר: מובראק, בני משפחתו ובכירים נוספים יושבים כיום בבית הסוהר וממתינים למשפטם באשמת הריגת אזרחים, המונים פחות הרוגים מאלו שנהרגו בימים האחרונים.

לו הייתי חבר בצוות ההגנה של מובארק, אין ספק כי האירועים האחרונים היו מסייעים לי לגבש קו ההגנה משכנע לעין ערוך מכל טיעון משפטי כזה או אחר.

אף בלוב מועמר קדאפי נרצח על ידי ההמון הזועם, ובנו צפוי לאותו סוף, בין לפני משפט ראווה או לאחריו.

לאור התנהלות זו עולה המסקנה העגומה: כל שינוי בעולם הערבי, הן ברמה הלאומית והן ברמה הפרטנית הינה קוסמטיקה למראית עין. בשעת המבחן כאשר אותו ציבור הרוצה שינוי ומפגין בלהט מתנהג בזמן אמת בדיוק כפי שמנהיגיו מתנהגים. בפועל פרצופם האמיתי של מבקשי השינוי מתגלה לעיני כל.

ברור כי כל שלטון שיעלה במדינות אלו, לא ישנה את המנטליות הרצחנית. עולה אף חשש כי המצב רק יורע במקרה שכזה.

דבר זה מזכיר לי את הסיפור הבא: באחד הימים ביקש העקרב לחצות את הנהר ועל כן פנה לצפרדע והסביר לה כי אינו יודע לשחות, על כן הינו מבקש לעבור את הנהר על גבה.

השיבה הצפרדע כי הייתה שמחה לעזור לו, אך לאור העובדה כי היא חוששת מעקיצתו הקטלנית, היא פוחדת לשאת אותו על גבה.

השיב לה העקרב: "אין לך ממה לחשוש. הרי אני לא יודע לשחות ואם אעקוץ אותך שנינו נטבע".

וכך עלה העקרב על גבה של הצפרדע והשניים החלו לחצות את הנהר. באמצע חצייתם, הרגישה הצפרדע את עוקצו של העקרב והשיתוק עבר בכל חלקי גופה.

טרם השיבה הצפרדע את נשמתה לבורא, שאלה הצפרדע את העקרב: "הרי אמרת לי מקודם כי אם תעקוץ אותי שנינו נמות, אם כן מדוע עקצת אותי?", השיב העקרב: "אכן את צודקת, אך אופי אי אפשר לשנות",

והמבין יבין!

ממה מפחדים אנשי התקשורת?

סוגיה נוספת המעסיקה בימים האחרונים את כלי התקשורת הנו התיקון לחוק לשון הרע. ההצעה שאושרה בקריאה ראשונה בכנסת, מקפיצה את גובה הפיצוי למי שנפגע מהוצאת לשון הרע.

הטענה שעולה הנה כי עצם הזנקת סכום הפיצוי נובעת מכוונת הממשלה "לסתום פיות" ולפגוע בעיתונות החופשית.

אין ספק כי מדובר בדמגוגיה זולה ופלא בעיניי שאנשי התקשורת מעלים טענה כזו, שיש בה סתירה רעיונית:

התקשורת מחויבת לדווח אמת. על כך אין מחלוקת, אם כך ממה פוחדים אמצעי התקשורת?

אם הנם תמי לב כפי שהנם מבקשים להצטייר, אין להם ממה לחשוש. אמצעי תקשורת שידווח אמת לא יהיה חשוף לתביעה. במידה ומאן דהוא יגיש תביעה, טענת ההגנה "אמת דיברתי", תעמוד לו לדחות את התביעה.

לאור האמור לעיל כאשר אנשי התקשורת נלחמים בחירוף נפש כנגד החוק עולה המסקנה כי אף הם יודעים כי לעיתים קרובות מידי הסיפור התקשורתי חשוב יותר מהאמת, ואם החוק יעבור לא יוכלו הם להשתלח בכתבות שקריות, אחרת יקנסו בסכומים גדולים.

החוק איפוא, יוביל לתקשורת עניינית ואמינה. אולי פחות עסיסית, אך מעמיקה ואנושית יותר, כאשר "הלבנת הפנים", הכל כך נפוצה במקומותינו, תרוסן אחת ולתמיד, לטובת חברה שפויה יותר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!