קיצונים משני הצדדים, אל תנתקו בין יששכר לזבולון!

בעשרים השנים האחרונות היו שני גורמים שניסו לבדל בין בני התורה העמלים לפרנסתם לבין האברכים עמלי התורה, בין ה"יששכר" לבין ה"זבולון". מצד אחד היו אלו גורמים שכביכול טובת האברכים בגרונם, הללו צעקו: צריך להוקיע ולרחק את מי שנאלץ לצאת להביא טרף לביתו - הכוונה כמובן למערכת יתד נאמן הישנה בראשות נתי גרוסמן, ומן העבר השני היו אלו שצעקו: ציבור העובדים מקופח, ועליו לקום בכוחות עצמו וכו' תוך נסיונות לייצר תפיסה אידיאולוגית מודרנית אצל העמלים לפרנסתם. מדובר על מפלגות טוב ואנשיהם.

שני אלו יצרו והביאו לחיכוך בין האברכים בני התורה לבני תורה העמלים לפרנסתם, תוך שינוי סולם הערכים היהודי, החרדי.

סולם הערכים היהודי יודע לתת לכל אחד את המקום הראוי לו, ישנו יששכר, נזר הבריאה שתורתו אומנותו, וישנו הזבולון העמל לפרנסתו ומחזיק בתורה ולומדיה ככל יכולתו. כאשר כל אחד ממלא את תפקידו הראוי לו מאת הבורא יתברך.

במשך השנים אלו הזינו את אלו במאבקיהם משני הכיוונים כאשר כבר קשה לדעת את מי ניתן להאשים בתופעת הקיצון שקמה מול מי, האם המאבק להרחקת ה"עובדים" - הזבולונים, הוא זה שגרם לתחושת הריחוק של העובדים מבני התורה שתורתם אומנותם - מהיששכרים, וממילא הביא להקמת שיטה מנגד. או שמא להיפך, מי שניסו לייצר שיטה חרדית "מודרנית", הם אלו שהביאו את תופעת הקיצון ממול שקראה להרחקת העמלים לפרנסתם מהציבור החרדי.

אלו כמו אלו הציגו את עצמם כמי שטובת העניין עומדת לנגד עיניהם. הללו דואגים ל"אברכים", והללו דואגים ל"עובדים". לא חלף זמן רב והמסיכות נפלו. אלו ש"טובת האברכים והתורה" כביכול לנגד עיניהם הביאו במו ידיהם לביטול תורה חסר תקדים במאבקי השליטה שלהם. התברר למפרע כי הדאגה לאברכים כביכול הייתה בס"ה אמצעי להשגת שליטה על הציבור. משאפשרות זו ניטלה מידם, עברו הללו למאבקים אחרים שהביאו לתכלית הפוכה לחלוטין מזו שנשאו את דיגלה אך קודם לכן.

גם אלו שהציגו עצמם כמי שבס"ה דואגים לקיפוח חרדים עובדים, החלו בהקמת מסגרות שונות ממפלגות ועד מוסדות חינוך כאשר אלו נעשים תוך שינוי הצביון והערכים החרדיים, באופן שמנתק בין היששכר והזבולון.

מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל במשך כל השנים התנגד לאלו כמו לאלו, ובשעת הכושר שהגיעה לידו פעל להבהיר מה היחס שיש להעניק לגורמים כאלו המנסים לייצר שיטה חרדית מודרנית, וכן דאג להרחיק ממוקדי ההשפעה את מי שפעלו מנגד להרחיק את העמלים לפרנסתם מהתורה ולומדיה.

הן אם טובת האברכים לנגד עינינו והן אם טובת העובדים לנגד עינינו, חובה עלינו להנציח את דרכו של מרן זצ"ל. אסור שיהיה שום פירוד בין העמלים לפרנסתם לבין אלו שתורתם אומנותם. חובותיהם של אלו כמו של אלו וזכויותיהם של אלו כמו של אלו. ערכיהם של אלו כמו ערכיהם של אלו.

בס"ד בתקופה האחרונה קמו כמה וכמה כוללים שמסייעים לעמלים לפרנסתם לקבוע עיתים לתורה, בהם בולט אירגון אחוות תורה. וכמובן שיש לברך את כל מי שמצטרף אליהם ואת כל מי שפועל להרבות מסגרות אלו. למסגרות אלו יש את הכח לקרב בין אלו שתורתם אומנותם לאלו שעמלים לפרנסתם ולחברם באמצעות לימוד התורה, ובכך לצמצם את הפערים שנפערו בין להחזיר את הציבור החרדי כולו לדרך התורה המסורה.

אולם נדמה כי אותן גרורות של מפלגת פא"י ההיסטורית, שכשלו בהקמת מסגרת פוליטית חדשה ל"עובדים", שמנסים בימים אלו לקדם מחדש הקמת רשת חינוך ממלכתית לילדי "עובדים חרדים" (לאחר שמוסדות החינוך של פא"י שחברו לפני עשרות שנים לחינוך הממלכתי דתי בניגוד לדעת גדולי ישראל, הפכו במשך השנים למוסדות "המזרחי" לכל דבר ועניין), מנסים להיתלות במסגרות אלו בנסיון להסיט אותן מהכיוון הראוי, של חיבור בין יששכר לזבולון, שוב ליצירת פירוד, ולהביא להגשמת שאיפותיהם השלטוניות שקרסו.

המאמר שהתפרסם ביתד נאמן ביום שישי האחרון בנושא מייצג נאמנה את עמדת מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן בנושא, כאשר בניגוד לעבר הוא מרים על נס את העמלים לפרנסתם הקובעים עיתים לתורה וחפצים להשתייך לעדת יראי ה'. אולם מציב גבול ברור בין התחזקות של העמלים לפרנסתם בתורה לבין נסיונות לייצר שיטה חדשה שמשנה את הערכים היהודיים שמציבים בראשם את בני התורה שתורתם אומנותם. נסיונות שבאו לידי ביטוי בולט בשיח סביב כינוס "אחוות תורה".

כה חבל שיש כאלו שלא התרגלו למציאות החדשה ביתד נאמן ומנסים להתנפל על העיתון ועורכו (חשוב לציין שגם פה, לא פעם זה נובע ממניעים אישיים, וד"ל), כפי שזה נראה מתוך נסיון לנצל גם מאמר מאיר עינים זה, להקצנת עמדות, כזו שמשרתת היטב את השואפים לנתק בין יששכר לזבולון, אולם לא משרתת את טובת ה"יששכרים", ה"זבולונים", וטובת היהדות, שהיא: איחוד ולא נתק חלילה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!