מי שמך, בור מתנשא // אלי אדלר בטור זועם

לפני מספר שנים הקים הרב דוד לייבל, שהוא גם ראש ישיבה, גם ראש כוללי "ר' עקיבא אייגר" וגם איש עסקים מצליח, רשת של כוללי ערב, הפרוסים בכל הארץ. כוללים אלו (ששמם היה "כוללי ר' שלמה אייגר", ע"ש בנו של רבי עקיבא אייגר שהיה מתמיד עצום וגדול בתורה למרות היותו סוחר עשיר), יועדו לחרדים בוגרי ישיבות וכוללים העובדים במשך היום ורצו מאד ללמוד גמרא בעיון לאחר שעות העבודה. לפני כשנתיים החליט הרב לייבל לשנות את שם הכוללים ל"אחוות תורה" ולהגביר מאמצים, כספיים ואחרים, ע"מ להגדיל את מספר הלומדים. ואכן, השקעה זו ומאמצים אלו עלו יפה ומספר הלומדים גדל מאד.

לפני כשבועיים נערך ערב הוקרה חגיגי בבנייני האומה לכ-2500 אנשים הלומדים תורה יום יום במסגרת זו. בערב זה השתתפו, לבד מאותם 2500 לומדים ובני משפחותיהם, גם שורה ארוכה של רבנים גדולי תורה (וגם כמה פוליטיקאים ועסקנים חרדים המייצגים את המפלגות החרדיות), שבאו להוקיר, לשבח, לתמוך, לחזק ולעודד את אותם הקובעים עיתים לתורה דבר יום ביומו.

ערב הוקרה זה זכה לשבחים רבים, הן לרב לייבל על מעשיו ומאמציו הכבירים (הממומנים כולם מכספו הפרטי) והן, ובמיוחד, לאותם לומדי תורה המקדישים שעות ללימוד תורה בעיון למרות היותם לאחר יום עבודה מעייף ומתיש. יצויין שהפרסום הרב לו זכה הערב הביא לכך שלשורות הלומדים התווספו לומדים חדשים שעד כה כנראה לא נחשפו ליוזמה.

לכאורה מה יותר יפה ומה יותר טוב מחיבור אנשים ללימוד תורה? ועוד מתוך אהבה ואחווה של כל שבטי ישראל? אבל, ידוע מספרי הקדמונים, כי לכל דבר טוב ומשובח יש את המקטרג מהסיטרא אחרא שיקטרג נגדו ויחפש במיקרוסקופ רב עוצמה את הרע והשלילי. ולכן כלל לא הופתעתי כאשר ביום שישי הופיע בהשקפתון "יתד נאמן" מאמר מערכת הכתוב ע"י עורך העיתון (שכרגיל הסתתר בפחדנות מאחרי האותיות "י.נ." כלומר "יתד נאמן", ולא העז לחתום בשמו), התוקף ברשעות ובארסיות את היוזמה המופלאה של "אחוות תורה" ואת הרב לייבל היזם המופלא העומד מאחוריה.

עיקרה של התקיפה היה, בדיוק כבימיו של העורך הארסי והמרושע הקודם של ההשקפתון הזה ובדיוק מתוך אותו DNA הרסני/תוקפני/משמיץ/מסית הקיים בגנים של ההשקפתון הזה, שמי שמשבח עובדים שלומדים תורה - חוטא ל"השקפה הצרופה" בה רק מי שלומד כל היום ראוי לשבחים ושכל מי שעובד הוא יהודי/חרדי מסוג ב' או ג' ש"חייב להרגיש מסכן ושהבן שלו צריך לדעת שהוא מסכן", שהוא חייב להבין שהוא עובד מתוך "אילוץ ומתוך תחושת החמצה" ("כפופים ובוכים", זוכרים?) ושמי שנותן לעובדים-לומדים אלו את החשק והאפשרות לעסוק בתורה בעיון ובעמקות, עושה זאת מתוך "רצון להקים מפלגה", עושה זאת מתוך "רצון לבדל את העובדים/לומדים ולהרחיקם מעולם התורה" והוא "גודע את שאיפותיהם הרוחניות" ומביאם לידי "הסתפקות מעוותת במועט ונמוכה יותר, ולוקח מהם את סולם ההגבהה שיכול להרימם לפסגות". (כל המשפטים שבמרכאות הם ציטוטים מתוך מאמר הרפש הזה).

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם הכותב על מי שעובד לפרנסתו, כפי שנהג הרוב המוחלט של עם ישראל לדורותיו עד לפני שנים לא רבות, שהוא "צולע על ירכו הרוחנית"?

כמה רשעות, כמה טיפשות וכמה בורות יכולים להיות לאדם שמתעלם מעשרות מקורות בדברי חז"ל ובפוסקים המשבחים את האדם העמל לפרנסתו - בכלל, ואת העמל לפרנסתו וקובע עיתים לתורה - בפרט? ובמיוחד כאשר לדעת חלק מהפסיקות אסור לה לתורה שתהא בלא מלאכה, (פרט אולי למקרים יוצאי דופן. ובוודאי שאין הדבר מתאים למאות אלפים). אז בסדר, גדולי ישראל החליטו שבגלל צוק העיתים "עת לעשות לה'-הפרו תורתך" ולכן רצוי שכמה שיותר אנשים ילמדו תורה ולא יעסקו במלאכה, ואנחנו עפר לרגליהם בהחלטה זו, אבל האם זה עושה את העמלים לפרנסתם יהודים מסוג ב' או מסוג ג' שצריכים לחיות בהרגשה תמידית של "כפופים ובוכים"? של "מסכנים"? של "חיים מאולצים ומתוך תחושת החמצה"? של "צולעים על ירכם הרוחנית"? מי שמך, בור מתנשא, לכתוב אחרת מאשר פסקו התנאים, האמוראים, הראשונים והאחרונים?

(מעט מהמקורות: מסכת אבות - פ"ב, מ"ב. אבות דר' נתן - יא'. רמב"ם - הלכות ת"ת פ"ג, ה"י וה"יא. רמב"ם -הלכות דעות פ"ה, ה"יא. שו"ע - סימן קנו'. משנ"ב - סימן קנה' ס"ק ד'. הגר"א - מסכת פאה א' א'. ועוד ועוד).

כמה רשעות, כמה טיפשות וכמה בורות יכולים להיות לאדם שגם אם השקפת רבותיו בעשרות השנים האחרונות היא שראוי ורצוי שכל מי ש"נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ד' לשרתו ולעובדו......" - יעשה מאמץ וישאר ספון באהלה של תורה, לא מסוגל להבין במוחו הצר, שטוף ה"השקופע", שאין זה מוחק במחי יד, ולא שולל, לא מזלזל, לא מוריד בדרגה ולא מגנה את מי שאינו נוהג כך, אלא נוהג כפי שנהגו אבותיו ואבות אבותיו ועמל לפרנסתו ולפרנסת משפחתו, ואין זה גורע ולו פסיק אחד מדברי חז"ל במסכת אבות (פרק ב' משנה ב') "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון. וכל תורה שאין עמה דרך ארץ סופה בטלה וגוררת עוון"?
כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם הרואה בשבחים ללומדי תורה שהם גם עובדים, כוונת זדון המיועדת להפחית מערכם של לומדי תורה שאינם עובדים?

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם המשמש כעורך ולכל חבריו לדעה ולכתיבה, שבמשך עשרות שנים רק תוקפים, מגנים, משמיצים, מנדים ומרחיקים את כל מי שלצָרוּת דעתם לא מכפיף עצמו אליהם ולא שותף לדעתם, או לא מנהל את חייו בדיוק בדיוק כפי שהם רואים לנכון?

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם ולחבריו לדעה שמעולם לא טרחו לקרב את מי שלדעתם טועה, מעולם לא עסקו ב"להחזירם בעבותות אהבה להעמידם בקרן אורה, כמה שידינו מגעת" כפי שכותב החזו"א (כן כן, אותו חזו"א שבשמו הם מתהדרים כאבי ההשקפה המוחזקת על ידם), אלא עסוקים רק בתקיפה, בגינוי, בזילזול ובהרחקה?

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם ולחבריו לדעה, שמעולם לא עשו משהו מעשי וחיובי למען אלו שלדעתם התרחקו מן הדרך, אבל לרגע לא פסק פומם מגירסא בגינוי, בתקיפה ובהשמצה?
כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם שהוא עצמו עובד, ולא ממש בעבודת קודש, ודורש מעובדים אחרים "לכאוב את האילוץ ולחיות בתחושת החמצה"?

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם שאין "תורתו אומנותו" כפי שהוא דורש מכולם (וכאן חייבים לציין שהגדרת "תורתו אומנותו" לפי חז"ל היא למי שבאמת לא מפסיק אפי' לרגע קט מדברי תורה, עד כדי כך שחז"ל פוטרים אותו מתפילה), אבל ניתן בהחלט לומר ש"רשעותו אומנותו"?

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות למי שרואה יוזמה קדושה, נקיה וטהורה, החפה מכל רצון לרווח כלשהו, וחייב להסתכל עליה בעיני רפש מפלגתי/פוליטי עכורות וקטנוניות, המכוסות "קטרקט רוחני" (רואה, ישראל פרידמן, גם אני יודע את השימוש בסיסמאות וקלישאות מסולסלות) ולהגיע למסקנה, הנובעת מעולמו הצר כעולמה של "חפרפרת ביבים רוחנית", שהיוזמה נועדה להקמת מפלגה שתתחרה במפלגה, שההשקפתון אותו הוא עורך הוא צינור השופכין שלה?

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם שלא מצליח להבין בקטנות מוחו, שאם יש בוגרי ישיבות שיצאו לעבודה והתרחקו מעולם הישיבות, הרי זה בגלל רשעים וטיפשים כמוהו שהרחיקו בכח וברשעות את אותם עובדים מחיבורם השורשי והטבעי לעולם התורה, לכלל שאט נפש ורצון להתרחק ממי שרודפים, מגנים ומנדים אותם?

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם שלא מצליח להבין בקטנות מוחו שמאמר ארסי כמו שכתב - רק מרחיק את מי שאינם חוסים תחת המטריה הקטנטנה שלו, מבריחם לכיוונים אחרים, וגורם להם להרגשת קבס מכל מה שהוא מייצג? אז במקום להביא למה שהוא מטיף לו, קרי - חיבור חזק לעולם התורה, אם כי מתרפס ומתנצל על קיומו, הוא מרחיק אותם ומגרש אותם במקלות ובאבנים.

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם שכותב על אדם שומר תורה ומצוות, הקובע עיתים לתורה ככל יכולתו שהוא "עזב את מקור חיותו כדי לעסוק לפרנסתו"? האם הוא חושב זאת גם על עצמו? הרי גם הוא עובד? אמנם עובד בהריסה ולא בבניה, בהשחתה ולא בקידום, אבל עובד.

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם הכותב על מי שמוציא מכיסו סכומי כסף גדולים ע"מ להוסיף לימוד תורה ולהרבות אנשים החיים חיי תורה (ולא מבקש מאף מפלגה שתשיג לו תקציבים) שהוא "מנסה לרכב על גלי התופעה ולגרור צבור כזה למחוזות לא טובים". ש"הוא רוצה לטשטש את ההבדל והפער בין לומדי התורה לבין קובעי עיתים לתורה ולגדוע מעמלי יום את השאיפה להיות הוגי יומם ולילה", בזמן שהאיש עושה בדיוק ההיפך מדברי ההשמצה הללו?

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם הכותב על מי שמקדיש את חייו להרבות תורה. אבל לא רק תורה אלא גם אהבה, אחווה ורעות בעם ישראל, שהוא "הופך את אילוצי ה"מצוי" לאידיאולוגיה של "רצוי", ומעוות את כוונת גדולי ישראל", שהם הם אותם גדולי ישראל שישבו על הבמה או ששלחו את ברכותיהם לעוסקים בתורה וליוזמי המפעל המדהים הזה, והפגינו לעין כל את חיבתם ותמיכתם שניתנה ללא סייג למפעל העצום הזה?

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם שיורק בפרצופם של הרבנים גדולי ישראל, ראשי ישיבות ויושבים על מִדִין שהגיעו לערב הוקרה חגיגי זה ע"מ להשתתף בשמחתה של תורה, לשבח ולהוקיר את עמלי התורה העמלים לפרנסתם וגם לחלוק הערכה וכבוד לרב לייבל שיזם, קידם, דחף ומימן את כל זאת, כשהוא כותב נגד היוזמה ונגד האיש, משל הוא הוא "בעל עיני הבדולח" הרואה מה שאותם גדולי תורה לא ראו?

כמה רשעות וכמה טיפשות יכולים להיות לאדם הכותב על רב, ראש ישיבה וראש כוללים רבים, את המשפט המפותל, המסובך/מתוסבך, משמיץ ומרושע הבא: "מי שמנסה למסוך ערפל סמיך על נקודת האמת שהיא גם עוגן הצלה וכלי לצמיחה, פוגע בהמונים מבני היהדות החרדית שמנסים לעשות את המוטל עליהם בנסיבות החיים בנקודת זמן עכשווית, וכופה עליהם הסתפקות מעוותת במועט ונמוכה יותר, ולוקח מהם את סולם ההגבהה שיכול לימים להרימם לפסגות", רק בגלל ש"הוא לא בא לו טוב בעין"? סתם. בלי שום סיבה או עילה. סתם רשעות לשמה.

כמה רשעות וכמה טיפשות יש לאדם שע"מ לרומם משהו שהוא חושב לנכון כחשוב ונעלה, הוא חייב להשפיל, להשמיץ ולגמֵד משהו או מישהו אחר?

כמה רשעות, כמה טיפשות וכמה צביעות יכולים להיות לאדם שמשבח במאמר הרפש המשמיץ שלו את בני "לגיונו של מלך – שבט לוי" שהם "עשירים ברוחניות גם בעוניים הכלכלי", ומדפיס לשמאלו של המאמר, צמוד צמוד אליו, פרסומות מנקרות עיניים בשבחן של "חופשות יוקרתיות" בדאבוס שבשוויץ "לאנשים שמבינים יוקרה", של "החופשה הטובה ביותר" באלפים הצרפתיים, ו"תתחילו לארוז" כי "בקרוב טסים לקפריסין"?

כמה תורה אתה הרבית בעם ישראל? כמה כוללים הקמת? בכמה ישיבות תמכת? כמה שיעורי תורה אמרת בחייך רצופי העיתונאות הצהובה/משמיצה/מרושעת/תוקפנית/זולה? כמה ספרים למדת? מאיפה ינקת את הרשעות הזו? (את הטיפשות כנראה הבאת מהבית).

ולסיום נותרה רק שאלה אחת לבירור. מדוע, למען השם, הדחתם את העורך לשעבר ועשיתם את כל המהפך בהשקפתון? הרי דעתכם כדעתו, השקפתכם כהשקפתו, כתיבתכם ככתיבתו ורשעותכם כרשעותו. אתם מתנהלים ממש "ככלב שב על קיאו". ההבדל היחיד ביניכם הוא, שהוא היה מוכשר פי כמה מכל העורכים הנוכחיים. מוכשר להרע, אבל מוכשר. אז זה אפי' לא מחליף פרה בחמור, זה מחליף נחש צפע ארסי בצלופח ארסי לא פחות אבל טיפש הרבה יותר ומוכשר הרבה פחות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!