תתפלאו אבל יש כאלה שחושבים שעפיפוני תבערה הם משהו חיובי

גם מערכות ההגנה המתקדמות ביותר לא מצליחות לעמוד בפני טרור של ילדים ונערים המשגרים עפיפוני הצתה מעבר לגבול. זהו שיעור חשוב למגבלות הכוח והחוכמה האנושית

האגדה מספרת, שאי שם בשנות השישים של המאה הקודמת, בעיצומה של המלחמה הקרה, השקיעו האמריקאים הון רב בכדי לייצר עט שניתן יהיה לכתוב בו בחלל גם בתנאי חוסר כבידה. המטרה הייתה לאפשר לאסטרונאוטים השוהים בחלל למלא דו"ח יומי, אולם בשל התנאים הקיצוניים השוררים בחלל, בלתי ניתן היה לעשות זאת באמצעות העטים הרגילים.

במקום העט הכדורי שלא ניתן היה להשתמש בו בחלל, פיתחו מהנדסי נאס"א עט שהכיל דיו במרקם ג'ל שהפך לנוזלי רק במגע עם הנייר. העט תוכנן לעמוד בטמפרטורות קיצוניות של עד מינוס 45 מעלות והכתיבה בו התאפשרה בכל כיוון ובתנאי חוסר משקל בחלל. הכתיבה באמצעות העט החדש היוותה פתרון הולם לבעיה שנוצרה וסימנה ניצחון קטן של תכנית החלל האמריקאית על פני תכנית החלל הסובייטית.

עם סיומה של המלחמה הקרה, נפגשו בכירי הקוסמונאוטים הסובייטים עם מקביליהם האמריקאים. בארשת של ניצחון הציגו בכירי נאס"א את העט הייחודי. הקוסמונאוטים הביטו זה על פני זה והעלו חיוך על פניהם. האמריקאים נבוכו. אחד מבכירי תכנית החלל הסובייטית, הסביר בפשטות: במקום לפתח עט בעלות של מיליוני דולרים, אנחנו פשוט השתמשנו בעפרונות.

הסיפור הזה הפך למיתוס. ספק רב אם התרחש במציאות. מרצים ומאמנים אישיים מרבים להשתמש בסיפור הזה כדוגמא לכך שלא תמיד תכנון יקר ומורכב יעיל על פני אילתור פשוט וחסכוני.
הנמשל מתרחש בימים אלה. מדינת ישראל השקיעה הון רב בפיתוחה של מערכת כיפת ברזל. שלוש מהחברות הגדולות של התעשיות הביטחוניות חברו יחדיו כדי לייצר את המערכת המתקדמת בעולם ליירוט כלי נשק וכלי טיס בלתי מאוישים. חברת רפאל פיתחה את מערכת הלחימה. חברת אלתא פיתחה את המכ"ם וחברת אמפרסט פיתחה את מערכת השליטה והבקרה. טובי המוחות אחראים לאחד התוצרים ההגנתיים המרשימים שצבאות העולם משתאים אל מול עוצמתה של המערכת המשוכללת.

אין חולק על נחיצותה של כיפת ברזל. חיי אדם רבים נחסכו מאז נכנסה לשימוש. עם כל סבב לחימה מול עזה, הוכיחה המערכת את יעילותה ונחיצותה. לאחרונה אף הוספו בה שינויים ומקצה שיפורים על מנת לקצר את מהירות התגובה של המערכת גם אל מול רקטות קצרות טווח. בתוך שניות בודדות מזהה המערכת את יציאת הרקטה ומיירטת אותה לעיתים בעודה מעל שמי עזה.

אלא שארגוני הטרור הרצחניים, במקום לפתח טילים שיגברו על מערכות ההגנה של ישראל, בחרו להעתיק את המודל הסובייטי. הם חיפשו אילתור פשוט וקל במקום השקעה כספית יקרה וארוכת טווח. התוצאה הרת אסון: טרור העפיפונים שחדר לחיינו בחודשים האחרונים מחולל נזק אדיר. אלפי דונמים של יערות ושדות גידול עלו בלהבות בשורה של מוקדים. שריפות הענק המשתוללות בשדות הדרום מוכיחות שגם המערכת המשוכללת ביותר לא יודעת לעמוד בפני טרור החובבנים הזה. מראה השדות הבוערים, היבול המפויח ופניהם המכורכמות של החקלאים, מעיד כאלף עדים: גם השקעה של מיליוני דולרים בפיתוחה של מערכת חכמה, לא מועיל אל מול עפיפון שמחירו נאמד בכמה עשרות שקלים.

יבוא יום וגם לטרור העפיפונים יימצא פתרון. אבל את השיעור הזה של מגבלות הכוח והחוכמה האנושית חייבים לזכור: גם אם השקעת הון רב כדי לפתח משהו שנראה לך ייחודי, תמיד תזכור שיום יבוא ומישהו עשוי למצוא דרך זולה ופשוטה כדי לעקוף את מה שנראה לך כדבר המושלם.

• • •

תתפלאו אבל יש כאלה שחושבים שעפיפוני תבערה הם משהו חיובי. תשאלו את המחזאי יהושוע סובול, שבמפגש משותף ליוצרים יהודים וערבים אמר השבוע: "ניסיתי לדמיין את עצמי ילד ברצועת עזה בימים האלה, כששכנים שלי או נהרגים או נפצעים, או קרובי משפחה מוחזרים הביתה כנכים או כגופות מנוקבות. מה הייתי עושה בתור ילד? הייתי מפריח עפיפון הצתה".

כבר שנים שסובול סבור שישראל היא מדינה כובשת ושהדת היא הדבר המיותר עלי אדמות. על דעותיו אין צורך להרחיב. להיות איש שמאל זה חלק מהמשחק הפוליטי. המפליא הוא שסובול ודומיו לא מביטים אל המציאות בעיניים פקוחות. מבחינתם בוויכוח בין הצד הישראלי לצד הפלסטיני, לעולם הצד הפלסטיני הוא הצד הנכון בסיפור. עובדות, נתונים והוכחות לא ישנו את תפיסת עולמם. גם אמירות וציטוטים מפורשים של מנהיגי הפלסטינים אודות הרצון שלהם לחיסולה של כל מדינת ישראל – ולא רק נסיגה לגבולות 67 – לא ישנו את דעתם.

סובול נחשב לאחד מגדולי היוצרים הישראלים. הוא ועמיתיו נהנים מתמיכה כספית של גופי התרבות הממומנות מכסף ציבורי. מחזותיו הרבים עלו בכל תיאטרון אפשרי. קולו נשמע בפורומים רבים והוא נחשב לאחד מבכירי אנשי הרוח של השמאל. אחר כך הם מתפלאים מדוע 'המחנה הציוני' מתרסקת בסקרים ל-11 מנדטים בלבד.

כגרבוז בשעתו, כך סובול כעת. השמאל מנותק מהעם. התרסקות השמאל היא מחזה שגם הם לא ציפו לו.

• • •

מידי שבוע מפרסם הכלכלן הראשי של משרד האוצר סקירות מקצועיות בנושאים כלכליים. בסקירה הכלכלית השבועית מתייחסים כלכלני האגף לנתונים כלכליים שפורסמו ואירועים שקרו במהלך השבוע שקדם למוקד הסקירה והשפעתם על תמונת מצב המשק ועל מגמות בכלכלה העולמית. ביום ראשון השבוע עסקה הסקירה השבועית בענף הנדל"ן למגורים ברבעון הראשון של 2018.
הסקירות עמוסות בנתונים ובטבלאות. אלא שבתוך הסקירה השבועית האחרונה השתרבב קטע שלם שנראה כאילו נכתב ע"י טוקבקיסט עלום שם ולא ע"י כלכלן בכיר.

שימו לב לקטע הבא שמופיע בדו"ח: "בבני ברק, הגידול בעסקאות חל במקביל לעליה במחירי הדירות הנרכשות. כפי שצוין בסקירות החודשיות האחרונות, רמות השכר של רוכשי הדירות החדשות בבני-ברק ורמות המחירים של הדירות הנרכשות מעלים ספקות ביחס למקורות המימון של רוכשים אלו".

בתרגום חופשי: החרדים קונים המון דירות. אין לנו דרך להסביר לכם את זה במונחים כלכליים, אז בואו נמציא פרשנות שמבוססת על תחושות בטן. כנראה שהחרדים משתמשים בכסף שחור, כי הם הרי עניים ואין היגיון שעניים ירכשו דירות. מסקנה: כנראה שמקורות המימון שלהם מגיעים ממקומות לא כשרים.

מסתבר שהכלכלן הראשי של משרד האוצר בחר במודל הסובייטי. במקום להשקיע במחקר אודות שוק הנדל"ן החרדי, הוא בחר באילתור פשוט וקל: להכפיש מגזר שלם רק בגלל שאין לו מושג מהם מקורות המימון שלו לרכישת דירות.

• • •

זוכרים את פרשת השופטת רונית פוזננסקי כץ שהתכתבה עם החוקר ערן שחם שביט מטעם הרשות לניירות ערך? לפני כשלושה חודשים הפרשה הזו עוררה סערה. רבים תהו על טוהר החקירה ותהליך קבלת החלטות כשהשופטת והחוקר מתאמים ביניהם את תוצאות הדיון למחרת היום בפרשה המכונה תיק 4000..

כדרכן של סערות, חולפות הן מן העולם. השבוע, מתחת לראדר, בידיעה שלא באמת תפסה את הכותרות הראשיות, דווח שהחוקר ערן שחם שביט יקבל נזיפה חמורה ובאופן מיידי יוכל לשוב לעבודה משפטית ברשות לניירות ערך ובתום תשעה חודשים ישוב לתפקידו הקודם כיועץ המשפטי של מחלקת החקירות ברשות.

ההחלטה הזו התקבלה אחרי שעורך דינו של החוקר הגיע להסדר טיעון מול הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה. אם זה נשמע לכם כמו סידור עבודה בין חברים למקצוע, זהו על אחריותכם הבלעדית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!