הוא בישיבה רק בגלל הלחץ? בסוף זה יתפוצץ

בחורים רבים לומדים או נשארים במסגרת רק מפחד שיסולקו מהישיבה: "לא נעים לי מההורים או מה יהיה בשידוכים", הם אומרים.

אני יושב הרבה עם בני נוער ולפעמים אני שומע מפיהם שלוש תשובות כל כך דומות לשאלת מצבם הבעייתי בישיבה. הם עונים כך: "אם לא הייתי מפחד שיעיפו אותי מהישיבה, הייתי עושה מה שאני רוצה. בלי ההורים שלי הייתי עושה מה שאני רוצה או אני פשוט מפחד שלא אקבל שידוך טוב, בלי זה הייתי עוזב את הישיבה ועושה מה שאני רוצה".

ביום ראשון האחרון היו אצלי שלושה מקרים, שלושה בחורי ישיבות, כל אחד מישיבה אחרת וממשפחה אחרת. כל השלושה לא הסתדרו בישיבה בה הם לומדים. הסיפורים הם שונים אך התשובות ששמעתי מפי הבחורים היו כולם עם אותו עיקרון, אתחיל מהבחור הראשון.

מדובר בבחור ישיבה כבן 20, חכם ושנון שהוריו הפנו אלי. התחלנו לשוחח שעה ארוכה ואני לא רואה שום דבר בעייתי. הוא מסתדר היטב עם ההורים המקסימים שלו, אין לו חברים לא טובים. הכל בסדר.

אז מה הבעיה פה? בסוף השיחה הוא אומר לי את משפט המחץ: "אגיד לך את האמת, אם לא הייתי מפחד שאם אני אעזוב את הישיבה לא אקבל שידוך טוב, הייתי עוזב את הישיבה מזמן. מה שעוצר אותי מלעזוב את הישיבה זה שאני יודע שבחור שלא לומד בישיבה מקבל שידוך לא טוב. אני מנסה לשרוד עד שתבוא האחת שתגאל אותי".

אני שואל אותו: "לא מעניין אותך אפילו קצת ללמוד, להתפלל, קצת ללמוד ספרי מוסר או חסידות?".

"לא", הוא עונה נחרצות, "אין לי שום בעיות מהעבר, קראתי קצת ספרים על נפש האדם ואני אומר לך שהכל אצלי בסדר. מאז שאני זוכר את עצמי לא הייתי מסוגל לשבת וללמוד יום שלם. אבל כן השתדלתי ללמוד במשך השנים, כי הייתי בתוך הטרנד החברתי והמשפחתי. אבל זה לא הגיע ממשהו פנימי, מהלב שלי.

"למדתי והתפללתי כי כך צריך לעשות. אבל בעצם כן משהו אחד, ההורים שלי לחצו עלי מאוד שאשב וילמד. והם היו משננים לי ללא הרף שזה החלום הכי גדול שלהם שאצא תלמיד חכם ושאשב כל חיי באהלה של תורה. כל כך אהבתי את הורי ולא רציתי לאכזב אותם, אז המשכתי ללמוד בכוח למרות שלא הייתי מסוגל. לא התחברתי כל כך ללימוד הגמרא, יותר אהבתי ללמוד חומש והלכות.
באיזשהו שלב הרגשתי שקשה לי והפסקתי אט אט ללמוד, ואפילו התחלתי לפספס תפילות מדי פעם. לאט לאט התחלתי לקרוא כל מיני עיתונים וספרים שהעלו אצלי כל מיני שאלות. שגרמו לי להרגיש ריק בליבי. הייתי עוזב את הישיבה מזמן", חזר הבחור על דבריו. "מה שמחזיק אותי כרגע בישיבה זה הפחד מה יהיה בשידוכים, מי תיקח אותי. אני רואה מספר חברים שלי שעזבו את הישיבה איזה שידוכים הם קיבלו".

כמו הסיפור הזה היו אצלי באותו יום עוד שניים. אחד טען שהלחץ החברתי הגדול גרם לו ללמוד עד שהיום הוא כבר לא מסוגל לעשות זאת, והשני טען שוב שההורים והדודים שלו לחצו אותו מאוד שישב וילמד, הוא טען שהם אמרו לו שהם מצפים ממנו להיות גדול הדור והם מאמינים שהוא יגיע לזה, אבל הוא היה כל כך הרחק משם, כמרחק מזרח ומערב.

לנו כהורים ואף לכל אדם בעולם יש פנטזיה בראש איך צריכים להיראות חיינו. אנחנו מציירים בדמיון איך ייראו חלומות חיינו. זה דבר טוב וחיובי אך לפעמים מרוב שאנחנו רוצים את הפנטזיה שלנו אנחנו שוכחים את מי אנחנו רומסים בדרך. לפעמים אנחנו רומסים את עצמנו (פוגעים בעצמנו) ולפעמים אנחנו רומסים ופוגעים באחרים, בדרך למימוש הפנטזיה.

ודאי וברור שכל שאיפה של כל הורה צריכה להיות שילדיו יגדלו בעלי מידות טובות, תלמידי חכמים ויראי שמים. אך אנחנו צריכים להיזהר מללחוץ על הילד, צריכים ללמוד ולהכיר את מבנה נפשו של הילד, האם הוא מסוגל ללחץ הזה. מה שקורה כאשר אנחנו מלחיצים את הילד לעשות מעל הכוחות שלו, בהתחלה זה נחמד אבל בסוף זה יתפוצץ לנו בפנים.

כל שלושת הבחורים שהיו אצלי, לא היו מסוגלים לשבת וללמוד יום שלם. צריך להבין את זה, לא כל אחד מסוגל לשבת וללמוד יום שלם. ההורים והאנשים מסביבם הלחיצו אותם ובסוף קרה הפיצוץ כך שהיום הם לא מסוגלים לפתוח סידור ולהתפלל.

מה שמחזיק אותם בישיבה זה רק שלושה דברים: או כי יעיפו אותי מהישיבה, או כי לא נעים לי מההורים, או מה יהיה בגלל שידוכים. אין פה משהו אמיתי שמחזיק אותם, זה רק הפחד. כאשר אתה מפתח ומגדיל את החלקים הרוחניים שהבחור כן אוהב לעשות ומאהיב עליו את זה, ולא מלחיץ אותו לעשות מעל הכוחות שלו ומעל היכולת שלו, אז הסיכוי שהוא יהיה מחובר לרוחניות ויישאר יהודי שומר תורה ומצוות גדולים יותר.

כל שלושת הבחורים אמרו 'רק תן לי להתחתן, אני אשתחרר לגמרי, אעשה מה שאני רוצה'.

בשל הלחץ שהם היו בו, הם התפוצצו. הרעיון הוא כזה, אם הצלחת לגרום לבן אדם שיעשה דברים רק בגלל פחד ולא שהוא באמת רוצה את זה, אז אולי בהתחלה זה יעבוד, אך בסוף זה יתפוצץ. הפחד לא מחזיק הרבה זמן. ואז כשבסוף יש את הנפילה - הבריחה היא עד הסוף.

במקום להשקיע כל כך הרבה שעות בלהטיף ללמוד עוד שעות. חשוב להשקיע גם באהבה לרוחניות ולדת ולימוד הגמרא, לגרום לבחורים שיאהבו את הדת, לחשוב על כל מיני רעיונות איך הם יאהבו את הדת. לבדוק מה בחור אוהב ללמוד, למה הוא מתחבר. לשמוע אותו, להקשיב לו.

אם בחור לדוגמא לא אוהב ללמוד גמרא, אז לנסות שילמד משהו אחר שהוא כן אוהב. אולי הוא מתחבר ללימוד הלכות מוסר או חסידות. זו הגישה שצריכה להיות. ככל שהרוחניות של הבחור מגיעה מתוך חוזק שלו והנאה שלו ולא מתוך פחד, הסיכוי שהוא יישאר יהודי שומר תורה ומצוות גדול יותר.

חשוב לי להדגיש שישנם הרבה בחורים שאוהבים ללמוד ולא צריך לשנות להם כלום מסדר יומם. אני מדבר על אותם בחורים שנופלים בין הכיסאות, שלא מסוגלים לעמוד בכללים הרגילים, ואני מדבר על הרבה בחורים כאלו - אנא התחשבו בהם. אל תלחצו עליהם על חשבון הפנטזיה שלכם.

הרבי מקוצק אמר שיש יהודי שרץ לעשות מצוה ובדרך שהוא רץ לעשות אותה הוא גונב ורוצח, ועושה את כל העברות שיש בתורה. גם אם אנחנו רוצים לחנך את ילדינו לדרך השם, אנחנו צריכים להיות עירניים ולראות האם הילד באמת מסוגל נפשית ומנטלית לעשות את מה שאנחנו דורשים ממנו ולא בדרך להרוס את הנער. אם הוא לא יכול באמת, תחברו אותו לחלקים שהוא כן מתחבר אליו.

באחד מהמאמרים הבאים אספר על התהליך הנפשי הרוחני שעשיתי עם אותם שלושת הבחורים שהבאתי בכתבה הזו.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!